אבו אלמוג ידידי הזמין אותי לכתוב פוסט על ספרו האחרון "רוח צפונית"

לפני שאגש בברכיים רועדות לומר כמה מילים על הספר הרשו לי להקדים ולומר  שאני לא מבקר ספרות,שלא למדתי  ספרות (לבד מהלימודים הרגילים בתיכון על ביאליקים וטשרנחובסקים למיניהם (שרק לאחרונה אגב נודע לי באדיבות של אחי ורעי שדות שטשרנחובסקי דנן וסבא שלי,סבא שמואל נולדו באותה עיירה באוקריאנה,מיכלובקה שמה)ולצערי המורים שלי לספרות לא גרמו למי מאיתנו לחבב עלינו את המקצוע.

אבל למזלי תמיד אהבתי לקרוא ,תולעת ספרים הייתי כבר כילד,הייתי מנוי על ספריה ובה אני מוכרח לומר מצאתי לא פעם מפלט מהרבה דברים

וגם היום  אני מנוי בספריה של יישובנו וממשיך  לקרוא.

לכן בבואי לכתוב פוסט על ספר ועשיתי זאת די בהצלחה בעבר אם יורשה לי  כשכתבתי על אשה בורחת,על נוילנד (שכרגע מפורסם בבלוג מועדון קריאה ) ועל סיפור על אהבה וחושך, אני עושה זאת בעיקר בעזרת התחושות שהספר מעיר בי,הדברים שנושקים לחיי ועוד כהנה וכהנה הרהורים שעולים מתוך הקריאה.

אמיר (מעכשיו אקרא לו בשמו כיאה לסופר)  עוסק בספרו הנוכחי בפרשיה סבוכה, קראתי 3 ספרים קודמים שלו  ואפשר לסכם שכל גיבורי ספריו ולא משנה אם הם גברים או נשים,היו פעם בטופ חייהם ,ודאי חייהם המקצועיים ואמיר פוגש אותם בשלב שמשהו משתבש,והם מחליקים למטה,במורד,אל הלא נודע

והוא מנסה לגרום לנו  להבין מדוע הם מתבוססים בבוץ חייהם ואיך לאט לאט הם מתרוממים ומפלסים דרכם חזרה

גם בספר הזה וגם בשלושה שקראתי סיפור העלילה מתרחש בצפון הארץ,אולי מוטב לומר,לא בתל אביב,בכלל תל אביב היא פלנטה אחרת ששם מתרחשים דברים אחרים מאשר במקומות אחרים בארץ.

לצורך  הענין בספר ,רוח צפונית' אמיר יוצר יישוב  שבו מתרחשת העלילה,מקום שבו גדל הגיבור ואותו עזב על האנשים שאותם הכיר והיו לו איתם בדרך הטבע אינטרקציות כאלה ואחרות ,הוא נחשב בעיני האנשים באותו מקום סוג של גיבור,סלבס אם תרצו וכשהוא חוזר לשם כי חייו בעיר הגדולה אפאס עלו על שרטון , זו הזדמנות לשקמם  על גב מה שקורה בעיר הולדתו לשעבר על כל המשתמע מכך.

הכי משתמע מסתבר הוא לעשות תיקון לעברו בעיר הזאת,משהו שלא כולנו זוכים לו אגב

אז רובי שרקליס חוזר,בגדול הוא חוזר לסקר שרשרת רציחות של ילדות,מה יותר מזוויע מזה? והוא מקווה שעל גבו של הסיפור הזה תמריא מחדש הקריירה שלו.

שלושת הספרים האחרים של אמיר שקראתי מספרים סיפור שמקום התרחשותם נמצא בין עפולה לנצרת,בסיפור הזה מרחיב אמיר את גבולות הגזרה של סיפורו והוא מגיע עד הגבול עם לבנון.זה אולי פרט לא ממש חשוב בעלילה הפתלתלה,אבל אנשים כמוני ,גוש דנים או תל אביבים גם אם בעברם ,כמו שאמיר מכנה אותם בבוז,לא מגיעים ביום יום שלהם לא לעפולה ודאי לא לנצרת ולא מסתובבים במרחבי הצפון כאילו זה הבית שלהם,

אנחנו אורחים לרגע ולהציץ למקומות האלה שם מתרחשים דברים,חיים אנשים, קורים גם דברים לא נעימים בלשון המעטה ,זה מעניין ואמיר בכשרון כתיבתו לוקח את הקורא לסוג של מסע.

הוא כאמור מחזיק את היד התל אביבית  שלנו (גם אם אנחנו גרים בהרצליה רמה"ש חולון, בת ים ואזור) ולוקח אותנו בדרכים פתלתלות, מכיר לנו את גיבורי הספר שהוא רקח ,כאמור שרקליס העיתונאי שירד מגדולתו,עברו בהר פז,סוג של יישוב אולי כמו מעלות,כמו יישובים אחרים בהרים הרחוקים של הצפון,

בו גרים עדיין האנשים שגדלו איתו,ספק נתקעו במקום (לדעת שרקליס) ספק הצליחו (לדעתם )רבים מחבריו לשעבר שהקימו משפחות,עשו קריירות כל אחד בתחומו ומקבלים את פניו של החוזר מהעיר הגדולה,לא תמיד בחיבוק,לא תמיד באהבה.שרקליס זה, נלקח כמעט בעל כורכו למסע אל עברו

והר- פז אולי נשמע מקום  מהאגדות, אבל הוא לא מן הסתם,הוא סוג של מעלות כאמור ,עיירה שמנסה להתייפות,להתעורר, להתקדם עם אותה חבורת עסקנים,עם מלכת הכיתה שעברה מאחוריה ועם הזכרונות מבית הספר המקצועי,לשם נזרקת כי זה מה שקבעה "הועדה הפדגוגית".

אגב הועדה הפדגוגית,אני באמת חושב שאין דבר כזה ,זו פיקציה ,זו המצאה שמסתתרים מאחוריה כולם,מנהלי בית הספר,המורים,משרד החינוך ,הועדה הפדגוגית שמחליטה מי לשבט ומי לחסד בגיל 14, אם תיהיה מסגר,נגר, עובד במכניקה עדינה או  מכניקה גסה אם יש דבר כזה.בקיצור עשירון תחתון.

ומי יכול עליהם? אתה בא למנהל ,והוא אומר לך: חביבי ידיי קשורות ,הועדה הפדגוגית החליטה,מי זו הועדה הזאת? מי היושבים בה,מה הטלפון להתקשר אליה או כתובת לשלוח מכתב מחאה?

יסלח לי אמיר לרגע שסטיתי מהנושא שלשמו התכנסנו, אבל הפוליטיבירו הזה,הסובייט העליון הזה שקבע את גורלנו ולנו לא היה מה לומר זה הורג אותי,עד היום,

מי שם את  הועדות הפדגוגיות האלומות  האלה, את הועדות הרפואיות שמאשרות תרופות ועוד כל מיני אנשים שמחזיקים בידיים שלהם אחריות על החיים שלנו במקומנו,מי ביקש מהם בכלל?

שנמשיך?

אני תמיד מתפעל  מהיכולת של סופר (במקרה הזה של אמיר) לדייק בפרטים שברור לגמרי שהוא לא מבין גדול בהם ולצורך ההבנה שלו וכדי להיות אמין הוא צריך לעשות תחקיר אודותם וזה לא פשוט חברים,בעיקר למישהו שלהיות סופר זהו לא מקצועו העיקרי (אמיר הוא קודם כל עורך דין בעיסוקו ).

"רוח צפונית" הוא ספר מצויין,מותח,מרתק,זורם,לומר את האמת האטתי את קריאתי,הנחתי אותו הצידה מידי פעם  בעיקר כי לא רציתי לסיים אותו מהר

וכשהוא הסתיים הייתי יכול לשתות אותו בקשית שוב.

אני ממליץ בכל פה,גם על ספריו הקודמים אגב

אני סיימתי תיהיו טובים