יום שישי הגיע,היום אין טיפול,קצת מנוחה מהאינפוזיה הזאת, העניין הפך די שגרתי,אני יוצא מהבית ב0640 בבוקר בעיקר בגלל שבסביבות בית החולים איכילוב מאוד קשה למצוא חניה

אני מגיע בסביבות 0700 לרחוב שבו שוכן המכון הראמטולוגי שנמצא בצד המזרחי של בית החולים ולמזלי מוצא חניה.

אני יושב באוטו עד 0730 ואז נכנס למכון

כדאי מאוד להגיע מוקדם זאת למדתי מהר, גם כי ב0800 פונקט על השעון ואולי אפילו קצת לפני זה יחברו אותי לאינפוזיה וההגעה המוקדמת תזכה אותי בלתפוס כורסה נוחה במיקום נוח,מיקום נוח זה אומר מול הטלויזיה שנמצאת  מעל דלפק האחיות ולמרות שהיא עובדת בלי קול,זה מעביר חלק מהזמן

אם לא השאירו לי את מחט האינפוזיה,מזל האחות הראשית הנחמדה תכניס לי בסביבות 8  בבוקר מחט חדשה ,לפני זה ,שולי שהיא גם אחות נחמדה  תבדוק לי לחץ דם

עד שבאתי למכון כשמדדו לי לחץ דם הסתכלתי על המספר העליון מבין השניים,היא הסבירה לי שמה שקובע זה המספר התחתון.

וככה כל יום שהיא מודדת לי אני עושה תחרות עם עצמי,באיזה יום יהיה לי המספר התחתון הכי נמוך.

כדאי לזכור לשם הסדר הטוב  שב3 ימים הראשונים במכון לקחתי שם את כדורי יתר לחץ דם והסתובבתי סביב מספר של 75

וביום שלקחתי בבית בשעה 0630 את הכדורים הגעתי לשיא של 69 במספר התחתון

וזה ,לרדת מתחת ל70 עוד לא קרה לי,הייתי מאוד גאה בעצמי:-)

אבל למחרת שלקחתי את הכדורים באותה שעה זה לא קרה שירדתי מתחת ל70,לא אלמן ישראל,יש את כל השבוע הבא

אז יושבים בכורסאות ויש אנשים קבועים ,שסובלים מן הסתם מאותן תסמונות שאני סובל,מפטפטים קצת ,מחליפים רשמים על המחלה המחורבנת הזאת

ואני מוכרח לומרשזו פעם ראשונה ב7 השנים שאני סובל מהמחלה (סקלורדרמה) שאשכרה אני פוגש אנשים שסובלים מאותה מחלה כמוני וזה נותן פרופורציות,מכיון שאני בין המקרים יחסית קלים בחדר

אגב אני יודע שיש בין קוראי  אנשים עם נפש עדינה ורכה שלא יכולים לשמוע על מחטים ואינפוזיות ועוד כאלה מריעין בישין

וגם לי הייתה בעיה ,בעיקר פחד ממחטים ובכל בדיקת דם (עד השנה) הייתי צריך שזוגתי תבוא איתי ותחזיק לי את היד ואני אעצום עיניים והאחות תכניס את המחט כשאני מרגיש כאב

ובשבוע הזה זוגתי לא יכולה כמובן לבוא איתי כי היא עובדת ואני לבד יושב על הכורסה,מושיט את היד שבה בחרתי להדקר

ובאומץ רב ובגבורה ובעיקר לבד עובר את התהליך,נכון זה כואב לכמה שניות

אבל האחות מזל היא אשה מתחשבת וגם יודעת יופי להכניס אינפוזיות.

אז ב5 ימים האלה שאני שם קראתי 4 ספרים !

קראתי את  "שחור, חייו ומותו של זהר ארגוב שכתב רינו צרור. בהתחלה חשבתי שזה סתם ספר שעוסק בסוג של רכילות כזאת אבל רינו צרור  הוא איש שיודע לכתוב,ונכון שזהר ארגוב היה מרכז הספר,אבל לא פחות חשוב להבין את הרקע לתקופה בה פעל ושר זהר,את התרבות ממנה צמח

ויש שם דברים שאת חלקם לא ידעתי

לא הייתי מהמעריצים הגדולים של ארגוב,ודאי לא בהתחלה,היו כמה שירים שתפסו לי את האוזן,אבל לא השתגעתי עליו

אני זוכר איפה היה המפנה

קראו לנו למילואים בלבנון,אני חושב שזו הייתה שנת 84 או 85 וסיפחו אותי ועוד כמה חבר'ה למפקדת האוגדה שישבה בראשייה

זה היה פברואר והיה קר והיה שלג ואנחנו ,כמה אנשים שלא הכירו אחד את השני ,צוותנו להיות  הליווי של מפקד האוגדה

מפקד האוגדה היה אז דורון רובין,מי שמכיר איש מרשים,גבוה יפה תואר ואנחנו בכל פעם שהיה נוסע במרחבי הגזרה של האוגדה היינו מצטרפים אליו כג'יפ ליווי,ככה אגב הגענו כמעט לכל חור בלבנון בשנה ההיא,שהשיא היה  במוצב גולני שישב בג'בל ברוך למעלה

ולעניין הזה (של הסיורים )לא היו שעות קבועות,אבל אני זוכר שבכל אשמורת בוקר שמפקד ה אוגדה היה רוצה לצאת לסיור  מישהו מהצוות שלו היה מעיר את הטבח כדי שזה יארגן לצוות היוצא ארוחת בוקר מהירה

והטבח קודם כל לפני שהיה רוחץ שיניים,היה מדליק טייפ ענק שהיה מוצב בקומה ושירים של זהר ארגוב בעוצמה שלא ממש התאימה לשעות הבוקר היו מתגלגלים בכל הקומה בלי להתחשב אגב אם יש חיילים ישנים בסביבה או אין

קודם כל זהר ארגוב אחכ ארוחת בוקר

וככה התחתלי לשמוע את זהר,לחבב חלק מהדברים ששר וזהו

ב89 כשהייתה לי חנות לציוד משרדי בדיזנגוף פינת בר כוכבא (אפיזודה שגרמה לי להבין שסוחר אני לא ומזל שהיא הסתיימה מהר),מכרנו גם עיתונים

וליד הייתה גרה בחורה שביקשה מאיתנו לשמור לה כתבות שהתפרסמו בעיתונים על זהר ארגוב

לא הבנתי אז איך אפשר להעריץ כל כך מישהו , זה היה נורא אובססיבי מצידה ואני זוכר שפגשתי אותה אחרי שהוא מת היא הייתה שבורה לחלוטין

והיה לי צר עליה

הספר השני שקראתי זה ספר שניגשתי אליו בחשש מסויים,"נערות למופת " של שהרה בלאוו,לא קראתי ספרים קודמים שלה ולא כל כך ידעתי למה לצפות

בלאו מתכתבת עם ילדותה בבני ברק,כשבני ברק הייתה עדיין עיר עם מעט חרדים ועם רב שהוא דתי לאומי

אני מודה שאני לא ממש מכיר את את החיים של אנשים שהם דתיים לאומיים,כלומר אני יודע כמו שכל אדם יודע על מנהגיהם,על  ההפרדה בבתי הספר בין בנות ובנים

אחותי ואחי נשואים (בנפרד כמובן)   לדתיים לאומיים ואני רואה את ההתנהלות,אז הרקע לא זר לי

אבל הספר לא "תפס" אותי,לא עשה לי משהו שספרים אחרים עשו,אם כי בלאו יודעת לכתוב כמובן,יש מתח  מובנה  וכשמעורב  בסיפור רצח והעלמות מיסתורית על רקע של תפיסה של איך צריכה לנהוג בחורה דתית שפוזלת לעולם החילוני ומוכנה לשלם על זה מחיר,יש מתח ואי אפשר לעזוב אותו עד לסיומו הלא ממש מפתיע:-)

הספר השלישי שקראתי נקרא " המיצגים" ספר של ג'ון גרישאם שלא צריך שאני אכביר עליו מילים

גרישאם הוא סופר של ספרי מתח מהמעלה הראשונה וחובבי הז'אנר כמוני ,נהנים מכל מה שהוא כותהב

הבונוס שהספר גם משעשע ולעיתים גם מצחיק

הספר הרביעי שקראתי השבוע הוא ספר של יעל הדיה שנקרא "היום הרביעי"

תשמעו,ראשית על הספר כנראה אכתוב פוסט נפרד כי מגיע לו התייחסות בעיקר בגלל הנושא שאיתו הוא מתעסק:

הורות

ושנית,אני לא מצליח לעמוד על שורש העניין אבל בכל פעם שאני קורא ספר של סופר ירושלמי,אני מחפש וגם מוצא בו את עצמי

ואני לא רוצה לכתוב על ספר כזה  בפוסט כזה ארוך,אני רוצה לתת לו התייחסות נפרדת

את יעל הדייה לא הצלחתי לקרוא עד היום,ניסיתי לקרוא את הספר הראשון שלה שאת שמו אני לא זוכר ולא הצלחתי

יתרה מזאת

שהתכוננתי ללכת לטיפול שאני עובר ושמעתי שמוכרים בסטימצקי 3 ספרים ב96 שקל ,הלכתי וקניתי

את שני הספרים הראשונים גרישאם ושהרה בלאו מצאתי מהר מאוד ולא הצלחתי למצוא ספר שלישי והיו כל מיני רוחנים כאלה

אני לא איש שקורא ספרים רוחנים,כלומר אתם יודעים ספרים  של כל מיני כאלה שמלמדים אותך  מה לעשות ומה לא לעשות כמו מדריך טיולים כזה

אלה בכלל לא מדברים אלי כמו שלא מדברים אלי רועים רוחניים לדקה למיניהם שפתאום משום מקום "נחלצים"  לעזור לי לכאורה

הם כותבים פוסטים על הגעה לרוחניות נעלה,נורא מכילים אותך,נורא מבינים אותך ,נורא אמפטים ויש להם מגירה מלאה במילים נכונות שהם מפזרים לכל עבר.

אני מקיא מכאלה,הייתי שם כבר  בשנת 81,לקחתי משם את הדברים הטובים בשבילי,סרבתי  להיות מסיונר של הגישה שאומרת אני יודע מה טוב,בואו אחרי

והנה אני נתקל בכמה מהם כאן

קוראי הנבונים ודאי מבינים שכל הקטע האחרון נכתב כבדרך אגב,והוא לא חלק לא מהנושא שלשמו התכנסנו (מה הנושא אגב שלשמו התכנסנו?)

אבל מה לעשות שאני אדם שלא יכול להתאפק שדוקרים אותי והגברת הזאת "הרוחנית" מפציעה כאן ושם לעיתים נדירות לשמחתי ולטובת שלומה ומציקה לי למרות שאין לי  ולא יהיה לי שום דיבור איתה וגו'

ואת כל זה כתבתי כי לא מצאתי ספר שלישי? וואו,נאשים את היד המקלידה בסטיה

בקיצור הספר של הדיה נראה לי הכי נורמלי ואחרי התלבטויות לקחתי גם אותו ואני לא מצטער לרגע

אז על הספר ועל הסופרת יבוא פוסט נ פרד

בלי קשר:

אתמול היה משחק גורלי בין מכבי שעריים  מקום ראשון בליגה ב'  מחוז דרום ב' לבין הפועל אזור מקום ראשון בליגה ב' מחוז דרום א'

תקנה מטומטמת ולא הוגנת של ההתאחדות המטומטמת והמושחתת לכדורגל אמרה שהשנה יעלו רק  2 קבוצות מליגה ב' לא' וקבוצה שלישית מליגה ב' תשחק נגד האחת לפני אחרונה מליגה א'

למה? ככה ה לוזניה רצה

אז זה לא משנה כמה הקבוצה שלך הייתה טובה כל ה עונה ,החשוב לנצח במשחק שהתקיים אתמול בערב
נו ובמשחק הזה אזור הפסידה לשעריים ותחכה לצ'אנס שלה ביום רביעי הבא נגד נ תיבות

ה אמת שאני מיואש לגמרי ולא מאמין שאזור תעלה ליגה ומצידי שיפרקו את הקבוצה (רק שלא ישכחו לקחת את ה3 תופי טם טם שבני הביא אתמול בלילה אחרי המשחק)

ראש המועצה ארגן 5 אוטובוסים של אוהדים שנסעו למשחק בראשון לציון ולא עזרו התופים ולא החולצות  I LOVE AZUR בצבע כתום שהמועצה חילקה

הפסדנו לשעריים וזה בזיון אחד גדול

לסיום אספר שמי שקורא את הבלוג של נוסעת ודאי יתעניין לדעת שהיא ממשיכה להחלים,היא עדיין לא בבית אבל שוחחתי איתה בטלפון,שיחה מאוד נעימה חמה ומרגשת ויש סיכוי שתוך שבועיים היא תחזור לביתה וגם תחזור לכתוב בבלוג שלה,קוקסטא  שזו הזדמנות לברך אותה בחום באופן רישמי  על המינוי שלה כעורכת בישרא התקשרה אליה ומסרה לה את פרטי הכניסה לבלוג שלה שנשכחו ממנה ובא לציון גואל (וגלמידי לרחל שלא נשכח).

בוז ארוך ורם למשטרה  על הפדיחה  עם השוטרת בבאר שבע

לא רק השוטרת צריכה להענש גם מפקד התחנה בבאר שבע וחגם מפקד המחוז לדעתי.

בוז ארוך ורם לעירית לינור מגישת ,המילה האחרונה' בגלי צהל וסופרת שהפכה להיות סמרטוט ריצפה מגעיל,ההתבטאויות האחרונות שלה  בכל מיני נושאים אקטואלים כאלה ואחרים מפתיעים  לרעה, והיא הפכה לסוג של שופר של הממסד,להקיא ממנה

ולסיום אני בעד תושבי דרום תל אביב במחאה שלהם נגד המסתננים האפריקאים,זה ודאי לא פוליטיקלי קורקט להיות נגד המסתננים המסכנים,אבל אני יודע מה הולך שם,אני עובד שם ורואה (או לפחות ראיתי עד שחליתי) את מצוקת התושבים את החשש שלהם מלהסתובב ברחוב בשעות הערב) הממשלה חייבת למצוא פתרון אחר  לבעית המסתננים ולא להביא אותם מאזורי הגבול ולשפוך אותם חסרי כל בסביבות התחנה המרכזית .

אנשים לא יכולים לגור לאורך זמן תחת כיפת השמיים,לא יכולים להצטופף בחלקת מדרכה לחכות שמישהו יקח אותם לעבודת דחק,ישלם להם פרוטות ולפעמים גם את זה לא ויצפה שיהיו שקטים ואדיבים

צריך למצוא פתרון אחר ושלא יבוא על גבם של תושבי שכונות דרום תל אביב ויפה שעה אחת קודם

יום שישי,בעוד שבועיים וחצי אני חוגג 9 שנים להווסדי כאן ,תנו כבוד:-)

תיהיו טובים