כמו שכבר סיפרתי אני קורא הרבה,ובתקופה הזאת שאני ,מאושפז יומי' באיכילוב אני קורא עוד יותר.

לעדה יש מנהג שמצא חן בעיני,היא מחזיקה מחברת ורושמת ציטוטים שמצאו חן בעיניה בספרים שהיא קוראת

אז לי אין מחברת ולא קוהינור כתום,אבל יש לי גאלקסי מצ'וכלל ובספר שזה עתה סיימתי גיליתי כמה דברים שהייתי רוצה לעלות לכאן ואותם סימנתי בדף הפייסבוק שלי דרך הגלאקסי.

קצת רקע,לספר קוראים "הביקור" והוא נכתב על ידי סופרת שאני לא מכיר,הילה בלום והוא מספר על זוג נשוי ושתי הבנות שלהם,הגדולה של האבא מנישואיו הראשונים והצעירה יותר  של שניהם

נילי היא המספרת.

דידה הילדה הגדולה ,כבת 11 ואסיה הבת הצעירה כבת 6 אני חושב

לאורך כל הסיפור ברקע מחפשים ילד שהלך לאיבוד,

דניס בוקינוב שמו,וכדאי לזכור את השם שלו,כי הוא בלי שרואים אותו בלי שהוא מרכז הסיפור מהווה בכל זאת צלע חשובה מתוקף היותו בן של עולים מרוסיה,שגרים בפריפריה,שהאבא לא מדבר עברית והאמא  לא חזקה כדי לעמוד מול  הרשויות המחפשות

אבל לדניס בוקינוב נחזור.

" יש משפחות שהשיטה טבועה בכל צעד מצעדיהם,הסדינים מתוחים על המיטות,המגבות אישיות,הארוחות הן בשעות קבועות,המקרר מלא באוכל אמיתי,סירים וקופסאות ומה שפג תוקפו נזרק מייד

במשפחות כאלה יודעים איך לריב ואיך לרדת מהעץ,איך לסבך ואיך להתיר,הילדים מוזיקליים,חברים באים ויוצאים בכל שעות היום,הטלפון תובע התייחסות בלי הרף

המתבגרים שבין הילדים מסתגרים אמנם בחדריהם,אבל כשהם יוצאים משם,בצד הנוקשות יש תמיד רכות,פגיעות,חוכמת חיים מפתיעה ובערב סביב שולחן האוכל כל אחד מתבקש לספר על עצמו לאחרים משהו אחד טוב ומשהו אחד רע שקרה לו לאורך היום וכולם משתפים פעולה ופותחים את הקלפים

וזה תמיד נכון,זה תמיד עובד

במשפחות כאלה כל דבר שנאמר נשמע מרתק,מרתק וצודק"

"אבל במשפחת טלאים זה אחרת,רגע את נשענת על קיק,לנוח וכבר לבנה סודית מסתובבת,פתח נקרע בסלע ושביל סתרים גולש ונחשף

האדמה לא יציבה

לאמא יש בלב המון אהבה שמספיקה להמון ילדים אבל מחולקת רע"

כמובן שהסופרת מחשיבה את עצמה במשפחה השניה ולא חושבת אפילו לנסות להיות כמו המשפחה הראשונה שהיא מתארת.

לפני שאפרד מהציטוט הזה אומר שאחזור אליו כדי להתעמת  אם תאור המשפחה הראשונה אבל אקפוץ קדימה לספר לכם מיהו דניס בעיני.דניס בוקינוב

לא אספר לכם מה עלה בגורלו בסיפור כי אולי מישהו יתקל בספר.

רק אומר שהעלמותו של דניס וההתייחסות של הרשויות להוריו דומים להפליא לילדה ההיא בת ה5,ילדה קסומה שבית החולים חשב שיש לה סרטן,

העביר אותה טיפולי כימו והופס פתאום התגלה שהילדה בריאה.

לילדה אין אבא בארץ,האמא לא מדברת עברית והרופאים שיודעים הכל לכאורה ראו  שאפשר כמעט לעשות הכל עם  החוליה החלשה הזאת

ובלי הרבה  דיבורים ובלי שנתנו לאמא הרבה ברירות או ללכת לקבל דעה שניה

נתנו לילדה טיפולי כימותרפיה שלא לצורך.

אני יודע אני יודע,היה חשש לסרטן ועדיף לעשות טיפולים מונעים מאשר להצטער שלא עשו ועדיין יש כאן יהירות והתנשאות

זה ההתייחסות לאוכלוסיות חלשות,זו גזענות ולקיחת החלטות מבחינת אנחנו יודעים יותר טוב ממך מה טוב לך

אתה חדש בארץ המתקדמת הזאת, אנחנו נפרוש עליך את חסותנו,נדריך אותך

ככה זה עם עולים מרוסיה שלא מדברים עברית ,ככה זה עולים מאתיופיה וככה זה  מהגרי עבודה מסתננים או פליטים איך שתקראו להם

ככה זה עם ניצולי שואה מבוגרים שלרשויות אין כח וחשק לטפל בהם,לתת להם את זכויותיהם המינימליות וככה זה עם קשישים בכלל

ביטוח לאומי  מעביר אותם גיהנום כדי לת להם זכויות בסיסיות, וככה אנחנו נראים

החזקים,אלה שמדברים את השפה,מתמצאים בנבכי הבירוקרטיה,אלה שמסתדרים פחות או יותר שורדים ואלה החלשים נופלים בדרך ולרשויות לא כל כך איכפת.

מזל שיש אנשים טובים  שעדיין איכפת להם  מתריעים בשער,ומושיטים יד ומתנדבים לעזור

זה לא מובן מאליו במדינת  קשת יום כשלנו.

נחזור למשפחה הראשונה שמתוארת בציטוט שהבאתי:

תגידו,הסופרת עושה צחוק? היא הוזה או משהו,אין משפחות כאלה,אולי באגדות

מה זה "מגבות אישיות"? למי יש מגבות אישיות? בשביל מה

אני יודע שלאיסטנסיטים לנחשדי OCD זה ישמע מוזר

אבל אני מצהיר שאצלנו (טוב חוץ מהילד הצעיר שהוא איסטניסט ידוע ששומר את המגבת שלו בחדרו) כולם מתנגבים בכל המגבות התלויות באמבטיה.

כולנו בריאים,לאף אחד  מאיתנו אין כינים או מריעין בישין אחרים על הראש או בשאר הגוף אז בשביל מה?

לגלות לכם סוד נורא ?

אם נופלת לי נגיד פרוסת לחם (או כל אוכל אחר לצורך העניין) על הריצפה אני מרים אותה מייד ואוכל אותה !

כאילו מה קרה,היא הייתה שניה על הריצפה,הריצפה לא מזוהמת,אז למה לא לאכול? בני האיסטניס הוא משהו אחר,נפל לו אוכל מהצלחת לרצפה,אפילו  האוכל היה חצי שניה על הריצפה הוא לא יאכל אותו. באיזו קבוצה אתם?

לא ממש ברור לי מאיפה הוא קיבל את התכונה המוזרה הזאת:-)

ומה זה ארוחות בשעות קבועות? בצהריים האשה אף פעם לא נמצאת,היא מגיעה לקראת 6 בערב הבייתה,וזה ודאי לו צהריים,הילדים מסיימים ללמוד כל אחד בשעה שונה

אז איך נעשה ארוחת צהריים בשעה קבועה?

ובערב? פעם אכלנו ביחד ארוחות ערב כשהילדים היו קטנים,אני מניח שלכל מי שיש ילדים צעירים אוכל ארוחת ערב ביחד איתם

זו שעה שהשתדלנו להתכנס יחד ולשבת לאכול

אבל הילדים גדלו כל אחד בעיסוקיו,לא תמיד כולם בבית בערב ואם הם בבית הם מסתגרים בחדרם.

אם יש משהו שעליו הרמנו ידיים אחרי מאבק קשה וארוך צריך לומר, שויתרנו להם והם אוכלים בחדרם

לי זה היה פחות חשוב,זוגתי ניהלה קרב קשה,עקוב מדם ונחלה תבוסה

הסיכום היה שהם יאכלו על מגש ובסוף הארוחה יוציאו את הכלים לכיור ולא ישאירו בחדרם.

זה סיכום יפה אבל גם הוא לא ממש מתבצע

הארוחה היחידה שאנחנו אוכלים ביחד היא ארוחת ערב שישי שעליה אני מקפיד,אני מברך,לפעמים אומר כמה מילים על פרשת השבוע וכולם אוכלים מהמטעמים שזוגתי עושה ועליהם היא עומלת כל אחר הצהריים של יום שישי,

ואז כמובן משוחחים בנחת,מודיעים הודעות(ביום שני על כולם להתייצב בבית אנחנו ניסע לבנק לפתוח חשבון בנק לילדים הגדולים,כאלה הודעות)

אבל באמצע השבוע? פחחח...

וכמובן שיש עניין של חדרים סגורים.

פעם להיות לבד בבית מבחינתי היה כשאין אף אחד בבית

היום זה אותו דבר פשוט הם סגורים בחדרים שלהם,נמצאים בעיסוקיהם שרב הזמן זה מחשב ויוצאים החוצה רק ללקט אוכל

זה הכל

באשר לפיסקה ,חברים באים והולכים" נו כשהם היו צעירים יותר זה היה ככה,בערך.

כל מי שהורה ודאי מכיר את הריטואל של להזמין חבר או לצלצל לחבר כדי ללכת אליו

ואז יש את העניין מתי לוקחים ומתי מחזירים והאם זה כולל ארוחת ערב ואם אתה מספק ארוחת ערב והחבר לא מספק בקיצור עניין שלם שאני מודה לאל שילדי גדלו ובגרו וכל הענינים האלה נעלמו.

הם יוצרים בעצמם את הקשרים עם חבריהם

ברצותם הולכים וברצותם מביאים חברים ואי אפשר וטוב שכך לכנות את תנועת החברים שלהם כאן בבית: חברים באים והולכים"

לא זה לא ככה ואתם יודעים מה,טוב שכך

לא אתיפייף,אני רוצה את השקט שלי בערב,לא בא לי טוב טיילת מול העיניים.

מה שיש עכשיו שחברים מגיעים מידי פעם זה בסדר,המינון לרוחי ובזאת נסכם.

ספר חביב הביקור,מעביר זמן ,ביומיים קראתי אותו וזה אומר שהעברתי יומיים באישפוז יום שאני לא משתעמם,זה חשוב.

דפני ליף ניסתה לנער מחדש את מהפכת הקיץ שעבר,היא הצליחה לגייס כ400 צעירים שניסו להתנחל בשד' רוטשילד.

פקחי עיריית תל אביב והמשטרה פרקו את האוהלים ואחרי מאבק אלים עצרו את ליף ועוד 5 חברים ולקחו אותם למעצר.

הארוע כולו אתמול מהצהריים אגב הועבר בטוויטר,עם תמונות ,עם וידיאו ועם קריאה לאנשים צעירים נוספים להגיע.

מדהים אגב לראות  איך מתנהלת הפגנה בעזרת הטוויטר והפייסבוק בעידן שלכולם או כמעט לכולם יש מכשירים סלולרים שמאפשרים לסמס,לצלם להעביר

מידע באופן מיידי ולשתף גם את התקשורת הממוסדת יותר

מהבחינה הזאת זו התנהלות אחרת.

ניצן הורוביץ,חבר הכנסת מטעם מר"צ מתאר ככה את מה שראה שם:

בושה וחרפה בת״א. עד שלא ראיתי בעיניים שלי, לא האמנתי. כמה חבר׳ה מנסים להניח אוהל קטנטן על הדשא ואז קופצים עליהם עשרות לוחמי יס״מ ודוחפים אותם בכוח. ראיתי סימנים כחולים על הגוף של פעילים שנגררו. במקביל פקחי העיריה מחרימים את האהלים בברוטליות חסרת הגיון. המסקנה ברורה: השלטון לא רוצה שתהיה מחאה הקיץ ועושה הכל כדי לחסום אותה. אבל זה לא יעזור להם. ובעניין האלימות - הכל מתועד ויבורר עד תום מול צמרת המשטרה. אסור שדברים כאלה

אלה חלק מהתמונות שפעילי המחאה העלו לטוויטר שגעש ורעש כל אחר הצהריים

בתמונה העליונה דפני ליף יוצאת מאיכילוב עם יד חבושה

בתמונה האמצעית המפגינים לא נותנים לניידת להמשיך לנסוע

ובתמונה התחתונה דפני ליף מובלת למעצר

עכשיו אומר על כל הארוע כמה מילים:

אני לא בעד לחזור על מחאת הקיץ  באותה מתכונת,גם כי זה עבד נהדר בקיץ 2011,גם כי זה הוציא לרחוב אנשים כמוני שכבר לא יוצאים להפגין

וגם  כי  תהליכים בעיקר בחברה שלנו לוקחים זמן

ויש פירות למחאת קיץ 2011

לא כמו שכולם רצו,לא בכל הנושאים אבל יש.

אני חושב שצריך להמשיך להאבק,לשים אוהל בשד' רוטשילד ולקוות שהעיריה תסכים לבלאגן כמו שהיה בקיץ שעבר זה להיות נאיבי.

אני חושב שמי שאיכפת לו ורוצה להאבק על שינוי צריך או להכנס למפלגה קיימת ולנסות להשפיע על סדר יומה מבפנים,או להקים מפלגה חדשה שתנסה לרוץ בבחירות הבאות או להקים תנועה חוץ פרלמנטרית שתשפיע מבחוץ על האג'נדות .

נאיבי תמים ולא בדיוק חכם לחזור אחורה ולנסות גימיקים שהם לכאורה לגיטימיים אבל קצת אבד עליהם הכלח.

אומר עוד משהו

יש זכות קיום למחאה,לכל מחאה,גם אם חלק מאיתנו חושב שטיפשי להגיע לרוטשילד בצהרי יום שישי ולשים אוהל ולהאמין שזה אפשרי

אבל לכל אחד ודאי לליף וחבריה יש זכות לצעוק ולהפגין

מצחיק ופאטטי לחשוב שהמפגינים היפנו אלימות נגד המשטרה.

זה משהו שהוא מאוד מקומם,ההתנהגות הברוטלית של השוטרים,מילא  אם היינו בתקופת ואדי סליב או בתקופת הפנתרים

אז המשטרה הפיצה שקרים נוראיים על המפגינים שסבלו  מיחסי ציבור גרועים מצד אחד וחטפו מכות נוראיות מהמשטרה,

אבל היום שלכל מפגין יש טלפון סלולרי שכולם מצלמים שוטרים שמתנהגים באלימות,המשטרה לא יכולה לספר סיפורים,לא עוד,לא לא לא

ואתם יודעים מה אני אפתיע אתכם,אני מאמין לפעילי ימין שמאשימים את המשטרה באותה האשמה

בעניין הזה המשטרה לא עושה איפה ואיפה

היא מרביצה לימין וגם לשמאל

רק שמרביצים לימין השמאל שותק וההיפך.

הגיע אולי הזמן לחשוף את שקריה של המשטרה ולדרוש מהם להפסיק להתנהג ב אלימות גם כלפי אלה וגם כלפי אלה

לכולם יש זכות להפגין,זו אמורה להיות מדינה דמוקרטית שנשמרת בה הזכות למחות

הדעת לא סובלת ששוטרים ינהגו באלימות ואחכ יגידו שהמפגינים היו אלימים

נמאס כבר מהשקרים האלה.

שלא לדבר על העובדה שהמשטרה ,מזמינה' מפגינים בפוטנציה לשיחה וברור כוונותיהם לפני שבכלל עשו משהו,מה זה כאן. מדינת משטרה?

ארוך הפוסט היום,אתמול בבוקר הסתיימה סדרת הגמר ב NBA

מיאמי ניצחה 1:4 די בקלות לצערי,אבל  אני יכול לומר בלב שלם שהגיע לה

לברון ג'יימס וחבריו שיחקו טוב יותר מקוויון דוראנט ומחבריו באוקלהומה ולקחו בצדק את האליפות

פנינו עכשיו (אל השמש העולה) גם,אבל בעיקר לווימבלדון שיפתח ביום שני ועל רקע הווימבלדון המתקרב אני רוצה להעניק  לרפא נאדל את התואר יקיר הבלוג !

בגילוי  נאות אומר שיקיר הבלוג הבכיר ימשיך להיות רוג'ר פדרר אבל בשנה האחרונה התאהבתי בטניס של רפא,בנועם הליכותיו ואני חושב שהוא ראוי  להיות לצידו של פדרר בבלוגי המכובד

ביורו שאני לא רואה באופן קבוע אהדתי נתונה זה מכבר לגרמניה שאתמול בערב נתנה שיעור מאלף ליוון

היחה משחק כדורגל מאוד מהנה

אני מקווה שספרד תנצח את צרפת ותעלה לחצי,שם כבר מחכה פורטוגל עם רונלדו הנהדר  וזה לא פשוט לי לומר זאת כי כמו רבים אני איש של מסי אבל רונלדו נהדר באליפות הזאת

עכשיו נשאר שאנגליה  תעלה לחצי ויהיה לנו יופי של סיומת.

לסיום,בתי הבכורה סיימה ללמוד,השבוע ביום רביעי חגגנו את טקס סיום לימודיה,הייתי מאוד נרגש

לא העליתי על דעתי שהדרך אותה התחלנו בכיתה א' עם הרבה בעיות,המשכנו בעובדה שהתקבלה בסיום חטיבת הביניים לתיכון עיוני

וסיימה אותו עכשיו,לא העליתי על דעתי שהדרך תיהיה כה ארוכה ולא קלה,מלאת מהמורות,קשיים,תובנות,התמודדות עם קשיים של כולנו

ואור בקצה המנהרה שבסופה ביום רביעי בערב ראינו אור גדול

זה לא מובן מאליו ואולי ארחיב בפוסט אחר

ב19 ליולי,בעוד כ3 שבועות אם לא ידחו לה לבקשתה היא מתגייסת

מתנת הגיוס שלנו תיהיה לשלוח אותה לשבוע בחו"ל  ואנחנו מקווים שהיא תהנה ובזאת אנחנו ממתיקים לה  את המעבר הקצר צריך לומר בין בית הספר לצבא

פוסט מאוד ארוך יצא,אתם מכירים את המדיניות,מגיבים רק על מה שבא לכם

אני סיימתי,תיהיו טובים