אני יודע,אני חופר בזמן האחרון יותר מידי על גילה אדרעי י"ור ועד העובדים של עובדי הרכבת

ונראה באמת שמיצינו את כל מה שאפשר לומר עליה,

אבל היום התפרסמה כתבה בעיתון הארץ של יובל אלבשן

ואני חייב לעלות אותה לכאן,כי לדעתי דבריו נכונים

אז קבלו

 חוץ מזה אנחנו מתחילים היום לציין את הגיוס של בתי לצבא ביום חמישי הבא

היום ארוחת ערב,מחר מסיבת גיוס לבני המשפחה

ביום ראשון נלך לפתוח חשבון בנק

ביום שלישי ארוחת ערב עם הסבתא.

וביום רביעי כולנו ניהיה בבית ונתכונן בהתרגשות ליום חמישי בבוקר.

היום פתאום חשבתי שציון הדרך הזה,הגיוס הוא סיום של פרק אחד ופתיחת פרק שני

פרק שבו אנחנו בעיקר משחררים וזה מאוד קשה לי,

זו בתי הבכורה,אני רוצה לגונן עליה עד שתיהיה בת 47 מבחינתי:-)

דווקא הטיול הקצר הזה לחו"ל וההתנהלות שלה בו הראתה לי שהיא מוכנה ושהיא יכולה,

יהיה לה קשה,היא מפונקת ולא אוהבת חום ולחות ,כמו כל הבחורות בגיל הזה

אבל היא מוכנה,גם נפשית ואני מוכן לשחרר,אולי,לא בטוח,טוב, יש עוד שבוע.

אני אוהב אותה אהבה עזה ואני רוצה שיהיה לה רק טוב ולא קשה ובכלל

אבל אלה החיים ומגיע שלב בו אתה מוסר את ילדך הלאה

יהיה טוב,קצת קשה וכשיתקרב היום יהיה יותר קשה,לי

האינסטגראם,הטוויטר הפייסבוק מוכנים לרגע,בסוף גם אני אגיע

אני סיימתי,תיהיו טובים