אתמול היה לי יום ,אללה יסטור

אנחנו  הרי הורים לילדה בצבא וחדשים בתחום ולכן מתגלחים על הזקן של עצמנו

זה שאני הייתי בצבא לפני 200 שנה (זוגתי לא הייתה,היא הייתה דתיה אז ולא שירתה בצבא) והדברים אז היו שונים בתכלית זה משהו אחד

וזה שאני צריך לזכור שהצבא הוא גוף גדול ומסורבל ועובר זמן בין רצון וכוונה לביצוע

מה שבדיוק היה אתמול,חייב להיות לי בראש

להרגיז אתכם אני יכול לומר,עזבו צייצתי הכל בטוויטר בזמן אמת,אבל זה באמת נכון,אתה יושב מתוסכל מול השער של הבסיס הצבאי,זבובים וחם,אתה לא חושב "אוי הבה נזכור את הרגע הזה ואחכ נכתוב עליו פוסט",אתה מצייץ את הרגשתך באותו רגע.

נכון,לפני שהפציע הטוויטר,שמרנו על החוויות עד שהוצאנו אותן על הדף הזה,עכשיו אתה מצייץ את הרגשותיך באותו רגע,זה יתרון,תודו. 

אבל  זה אחרת שאתה משתף את הפיד (הפיד זה האנשים עליהם אתה מנוי ואלה שמנויים עליך ואתה והם שותפים לציוצים של כולם בזמן אמת,)אפשר כמובן גם לעלות תמונות בזמן אמת וכו' ואנשים מגיבים למה שקורה לך באותו רגע,מייעצים,מעודדים וכו'וזה נחמד,צריך להודות 

 אבל נעזוב את הטוויטר לרגע

ערב קודם הילדה צלצלה ואמרה שמשכימים אותם מוקדם ושהיא תצלצל ב0630 -0700 כדי לומר לי ללצאת.

אוקיי,

ב0700 היא צלצלה ואמרה תצא,היום אני יודע שזו שגיאה.

אל תצאו מהבית גם אם היא מצלצלת לומר לעשות זאת,תגידו לה שכשהיא עולה לאוטובוס,שתצלצל אז

אז נכון שזה תלוי במיקום הבסיס,

במקרה שלנו ניצנים רחוקה כ35-40 דקות (בהנחה שצריכים לאסוף מרכבת אשקלון) מהבית ואם אני יוצא כשהיא מצלצלת כשהאוטובוס יוצא מהבסיס,היא מגיעה לפני, ממתינה 20 דקות ושלום על ישראל

הרי עדיף שהיא תמתין 20-25 דקות לי ,מאשר אני המתנתי לה בחום ובזבובים שלוש שעות.

אם היא הייתה עושה טירונות רחוק יותר (מחנה 80 נגיד) אז באמת הייתי יוצא מוקדם כי מהבית לשם הנסיעה  בערך שעה ורבע

אבל ניצנים?שטויות

בקיצור יצאתי ב0700 מהבית והגעתי ב0730 לרכבת אשקלון(יום שישי הנסיעה חלקה).

חיכיתי,זיהיתי שלא רחוק ממני ממתינים הורים נוספים ויצאתי לפטפט איתם,

דיברנו על למה הילדים מתעכבים וכל אחד נתן אינפורמציה בזמן אמת על מצב היציאה שלהם מהבסיס

עד שפתאום  מישהו אמר,קיבלתי SMS מהבת שלי בואו ניסע לשער הבסיס.

זכרתי את מה שגם אמא (כתבתי את השם האמיתי ומחקתי בזמן...) וקנקן תה אמרו על איסור ביקורים,זכרתי שהבת שלי סיפרה לי שבפעם הראשונה שהם נסעו מהצומת לתוך הבסיס הורידו להם את וילונות האוטובוס וחשבתי שאנחנו נעצר  אחרי הסיבוב לכיון ניצנים ולא יתנו לנו להמשיך ונחכה שם.

לא וילונות  לא אורניום מועשר ולא סוללות כיפת ברזל וגם אף אחד לא עצר אותנו בכניסה לכביש ונסענו באופן חופשי עד מגרש החניה של הבסיס.

הנה עוד משהו שלמדתי בעקבות הקטע הזה:אל תמהר לעשות פעולות מהסוג הזה.

הרי לא  כולם נמצאים באותה פלוגה ולכל פלוגה מפקדת משלה וחוקים משלה ולא כל מה שחל על פלוגה א' יחול מן הסתם גם על פלוגה ד'

יצא שהגענו כמה מכוניות לשער הבסיס שנראה כמו בסיס טירונות רגיל לגמרי,לא הבחנתי בשום דבר מיוחד סביבו

ובחוץ חיכו המון חיילות והנה עוד השגה שכדאי למי שבנו ובתו מתגייסים בעתיד הקרוב ידעו: דע את מס הפלוגה והמחלקה,זה עוזר תאמינו לי.

לאט לאט מגרש הנחיה התרוקן מחיילות ,בנתיים בתוך הבסיס נתנו לחיילות המחלקה של הבת שלי להטעין את הפלאפונים שלהם,(פוסט נפרד ומלא תובנות ועצות יכתב בקרוב על מכשירי הטלפון הסלולרי בצבא)

ואז היא התקשרה אלי ואמרה שלא אשאר במגרש החניה,שאסע לתחנה מרכזית של אגד באשקלון כי אין רכבות ביום שישי ולכן ההסעה תוריד אותם בתחנה  האוטובוסים המרכזית.

כאבא לחיילת חדשה אבל שלומד מהר מהנסיון ,לא מיהרתי לנסוע לאשקלון.

ראשית אני לא יודע איפה נמצאת התחנה המרכזעית באשקלון,שנית חשבתי שהצבא  משנה כל הזמן את דעתו ולכן הכי טוב לחכות מול שער הבסיס .

בנתיים בשיחות טלפון נוספות ואחרי שראיתי שהמון חיילות יוצאות מהבסיס להורים המחכים בחניה,ביקשתי מהילדה שתבקש מהמפקד שלה לשחרר אותה לחניה וכך ניסע הביתה

היא אומרת שהיא ביקשה אבל המפקד סירב

אני המשכתי לחכות,נכנסו ויצאו עוד 2 אוטובוסים והילדה טרם יצאה ואז עשיתי מעשה והתקרבתי לש"ג.

היו שם כמה בעלי תפקידים ,בנתיים ביררתי עם הילדה באיזו פלוגה ובאיזו מחלקה היא נמצאת,אינפורמציה שלא תסולא מפז מסתבר כבר אמרתי וביקשתי מהסמלת בשער לברר אם אפשר לקדם את שחרורה של בתי

בנתיים היא גם צלצלה ואמרה שהם לא נוסעים לתחנה המרכזית אלא לרכבת אשקלון שאסע ואחכה להם שם, לא נסעתי.

המשכתי להראות את עצמי בש"ג ולדעתי עוררתי את רחמיהם של הסמלות שבאו לשבת בצל בבודקה

אחת מהן אפילו הציעה לי מים

ואחרת שאלה אם לילדה יש אישור להלקח משער הבסיס.

הודתי בצער שאין לה וגייסתי את העובדה שהיא חדשה בצבאנו המפואר ולא ידענו שצריך,הוספתי ואמרתי שאני מחכה כבר שעתיים וחצי בחום ובזבובים (לעצמי אמרתי שאצייץ יחסי ציבור גרועים לבסיס ולאנשיו,)

ואז אמרה הסמלת הנחמדה שהיא מצלצלת למפקדת הפלוגה  והיא תבקש ממנה שהאוטובוס שמגיע לשער יוריד את הילדה  וימסור אותה לי ,בניגוד לאיסור המפורש שנאמר לי כמה דקות קודם שלא מורידים חיילות בשג שאין להם אישור אבל הם יחרגו הפעם ואני אקבל לידי את הילדה.

במבצע נועז ומסובך עצר אוטובוס כחול מלא בחיילות 2 מטר אחרי השג,הנהג פתח את הבאגז',הוצאנו את הציוד והילדה מיהרה לאוטו

3 שעות אחרי שהגעתי לאזור אשקלון ניצנים,התחלתי במסע הבייתה,

היא רק שבוע בצבא ותראו כמה חוויות,השגות ומסקנות !

ויש לי עוד  טיפ חשוב שנתנו אותו לנו  ליום ההגעה לבקום ולא ייחסנו לו חשיבות ובשיחה עם אחד ההורים ברכבת אשקלון התברר כאמיתי מאוד:

אם אתם מוזמנים לבקום ליום הגיוס ל0730 בבוקר או ל8 בבוקר,אל תבואו בשעה הזאת,תבואו שעה מאוחר יותר

מי שבא בשעה הזאת סיכוי גדול שיחטף להיות תורן מטבח.

אתה עוד לא חייל,אתה רק מגיע מהבית עם תקוות גדולות לתרום למדינה וזה ודוחפים אותך לשעתיים שלוש למטבח צבאי,מהזכרון שיש לי ממטבחים צבאים,אני אומר:שומר נפשו ירחק.

ועוד דבר,לכל פלוגה בבסיס הטירונים יש סדר יום משלה,אחר משל הפלוגות האחרות ולכן  שמספרים לך סיפורים על רעב וחוסר שינה,לקחת בערבון מוגבל

בעיקר כי יש כמה פלוגות ולא כולן כאמור עושות אותו דבר באותו זמן

בלי קשר:

אתמול התחילו המשחקים האולימפיים,ראיתי קצת מהטקס,ברור לי שהאנגלים השקיעו וזה אבל לא הייתה לי סבלנות

בד בבד הבלוג האולימפי התחיל לפעול במתכונת המשחקים (חשבתי שלא אתפעל אותו ובסוף החלטתי לעשות כן) ואני שוב מזמין את כל מי שרוצה לכתוב פוסט שקשור במשחקים האולימפים לכתוב,

אני זקוק למשל למישהו שיכתוב על מה עושה ארוע ספורטיבי בסדר גודל כזה למדינה ולעיר המארחת מבחינה כלכלית

אז בבקשה,התגייסו

מילה על הספורטאים הישראלים,אין לי תקוות גדולות,הדיבורים כמו חול (אני מציע לשחר פאר לא לפטפט ולא להצהיר הצהרות מטומטמות )

ומילה על הדרישה לעמידה לדקה דומיה לזכר נרצחי מינכן:

שיניתי את דעתי בסוגיה,אפשר לתת כבוד לנרצחים בהרבה צורות ,אין צורך לגרום לעולם להרגיש אשם,ודאי לא אחרי 40 שנה

ואין גם צורך לגרום לעולם להתנהג כאילו הוא אנחנו .

אנחנו מערבבים שמחה עם צער,אז מילא אנחנו,התרגלנו,מה העולם אשם? משחקים אולימפים הוא איבנט שמח,שמסמל סוג של אחווה שמחה ,אנשים מכל העולם חוברים ביחד

כבודם של נרצחי אולימפיאדת מינכן במקומם מונח והם יזכרו כאן לעד,אבל אין מקום לערבב אותם עם הארוע

נכון לעשות טקסים לצד האולימפיאדה ומי שרוצה לעמוד דקה דומיה בטקס הפתיחה שיעמוד ואם הוא לא מסתיר,זה ודאי לא מפריע לאף אחד

העיקר שכאן הם לא נשכחים,זו דעתי

אני סיימתי,תיהיו טובים