"הנה שוב מתחיל הבוקר,שנינו שוב פוקחים עיניים

הנה שוב השיר שלך,את מתעוררת לעולם

אני קם ראשון ביננו,יש דברים קטנים עדיין

בואי ונפתור אותם,כדי שיהיה מושלם"

זה הבית הראשון בשיר המופלא "איסלנד" של שלמה ארצי שביצעה  אחת המתחרות הכי מופלאות בכוכב ,ever

שרון קידושין שהודחה לשברון ליבי רגע לפני הגמר.

המילים בשיר פחות חשובות,הלחן מקסים והביצוע של שרון היה ביצוע מופלא לדעתי

האמת שלא כתבתי פוסט 5 ימים ואתמול באמצע ציוץ בטוויטר פתאום תפסתי שאני מתרחק מאוד ולא נמצא כאן כמעט,

שנסחפתי לגמרי על ידי הפלטפורמה המתחרה או שאולי לא מתחרה אבל אחרת

וחשבתי למה בעצם ניסחפתי

ויש לי הסבר,דווקא,חכו רגע :

"הנה שוב את מתמכרת,לרגשות ומספרת

שחלמתי עלי בלילה,שהבאתי לך פרחים,נ

שיקות קטנות בבוקרנשיקות קטנות בערב

תסתכלי החוצה,הנה , השמים מאירים"

הטוויטר הוא  מכשיר נפלא,קורה לך משהו, אתה מצייץ אותו לעולם,אתה רואה משהו ,מצלם באינסטגראם מעלה את התמונה לפיד,מגיבים עליה

העולם שם חי,זז,מתאים לבעלי קשב קצר כמו שלי ונוצרות חברויות קטנות,אנשים מגיבים אליך אתה מגיב אליהם,בתוך בליל האנשים הגדול שיש שם, אתה בוחר את המילייה שלך,מתחבר אליו,מגיב אליו ומגיבים אליך

הבלוג הוא אחר אתם יודעים,יתרונותיו עימו כמו גם חסרונותיו,הוא הבית שממנו יוצאים ואליו חוזרים בערב והטוויטר הוא שינוי  טוב בשבילי.

כמובן שצריך להקפיד לא להתמכר יותר  מידי,זה לא טוב  להתמכר לשום דבר אלא לעשות אותו במידה

פעם שמישהו מאס בך כאן הוא היה מסיר את המנוי שלו,מהלך קצת פוגע,והיית באין ברירה חי עם זה,נעלב אבל ממשיך

גם בטוויטר מפסיקים להגיב אליך ,מישהו " מאנפל" אותך(מפסיק לעקוב) וגם במקרה הזה אתה מרגיש נעלב,מה זה ,אני לא מספיק טוב כדי שיעקבו אחרי???

את המאנפל אגב היה מאוד קשה לאתר,מה תעשה ,תעבור על פיד העוקבים ועל פיד הנעקבים למצוא את הרשע?

זה לא ריאלי בכלל

אז לטובת אלה הנעלבים כשמאנפלים אותם  מישהו יצר אתר שמאתר את הזדים !

וככה ברגע ,אתה מאתר את הזד שאינפל אותך ויכול לאנפל אותו בחזרה ,חביב ביותר אם תשאלו אותי

" רק לפעמים באמצע צחוק על הפנים

משתוללת כאן סופה כמו באיסלנד

מה קורה לנו כשרע לנו בפנים

את חוזרת מהכפור

אני בא חשוף לאור

ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר

ולוחש:אלמלא היית כאן,אין לי שום מחר"

האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות מהסוג הזה ,בלוגרים,פייסבוק טוויטר המציאו המצאה שאני לא יודע איך להגדיר אותה:

בתגובות לבלוג אם אין לך מה לומר אתה עושה אייקון לפי בחירתך, בפייסבוק אתה עושה לייק ובטוויטר אתה מפברט.

כלומר מישהו צייץ משהו ואין לך מה לומר על הציוץ או שאין לך כח או חשק לצייץ בחזרה,

אתה מפברט למצייץ,מסמן לכאורה ששמעת אותו ואתה מרים את אגודלך לומר ח"ח על הציוץ.

שלושת הסימנים האלה בשלושת הפלטפורמות הם  סוג של תגובות מתחמקות משהו לפעמים.

הרי לא כל החיים שלנו הם דחקות וצחוקים ומישהו ,גם בטוויטר מעלה ציוץ חרישי שזועק בשקט את מצוקותיו,

אז אפשר לא להגיב בכלל,מבחינת לא הייתי ולא ראיתי את הציוץ אפשר כאמור לפברט,אבל מה זה נותן  להוא שלא צוחק ?

מה נותן לו סימן כתום על מה שהוא אמר,איפה המילה הטובה? איפה הנחמה?

מה ,בגלל שהפיד מלא צחוקים ובין כל אלה עולה זעקה שרובם מתעלמים ממנה,האם גם אני צריך לעשות כך?

 טוב אתם מכירים אותי

אני לא יכול להתעלם וגם לא הייתי רוצה שיתעלמו כשאני אומר משהו רציני ושלחתי לזועק כמה מילים אחרות באותה רוח שאני כותב תגובה בבלוג.

הטוויטר אגב מכריח אותך לצמצם במילים,רק 140 תווים במסגרת,נכון שאפשר אם לא סיימת את הנושא להמשיך לעוד 140 תווים

אבל לומדים להכניס רעיון למסגרת המצומצמת של 140 תוים,וזה מלמד ,זה טוב

" הנה שוב מתחיל הבוקר,הנה שוב פוקחים עיניים

אתה רחוק כמו סן פרנסיסקו,את אומרת תתקרב

נשיקות קטנות בבוקר,אני מנשק לך תעיניים

ושואל תרצי קפה ומתכון לומר אני אוהב"

יש רק דבר אחד שמעצבן אותי בטוויטר ,יותר מכל פלטפורמה אחרת,כמו בכל פלטפורמה או בכל חברה יש את הנסיכים,המקובלים, כאלה שיושבים בסוף האוטובוס, המגניבים.

אז יש כמה כוכבי טוויטר כאלה,יש להם המון עוקבים,לפעמים המספר מגיע לאלפים ולי יש תחושה שהם מרגישים שהם כל הזמן חייבים לספק איזו סחורה,הם הוכתרו כמגניבים ולכן הם צריכים לייצר ציוצים שיפילו  את כל  העוקבים מהרגליים

ובפיד יש מסורת שמידי פעם מישהו ממליץ עליך,נניח "טליק הוא צייצן רגיש ויש לו ציוצים מדהימים מלאי הומור אני ממליץ לעקוב אחריו" כזה.

אז שההמלצה באה על צייצנים רגילים זה אחלה אבל  כשההמלצה הולכת לאחד כוכב כזה ואתה מסתכל על הפיד שלו ורואה שיש לו ואני זורק סתם מספר יש לו 5000 עוקבים ו42נעקבים,

כלומר החרה האגוצנטרי הזה רוצה שכמה שיותר יעקבו אחריו אבל הוא כוכב,אז הוא בחר בפינצטה את אלה שאחריהם הוא עוקב,אתם מבינים?

אז למה שאני אעקוב אחרי מי שלא שם עלי בכלל אלא רק רוצה לצרף את שמי כדי להאדיר את שמו? בטוויטר אומרים לאחד כזה "זדיין"

ואם בהמלצות עסקינן אומר משהו על המלצות לעוקבים,אגב זה מאוד דומה למה שקורה כאן,אתה רואה בלוגר חדש,רוצה לעודד אותולהמשיך לכתוב 

לגרום לחבריך להכיר מישהו חדש ,אז אתה ממליץ עליו עם קישור לבלוג שלו

לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות,אבל מנסים

בבלוגיה זה נראה לי מובן שמי שאני קורא אצלו יקרא אצלי,מין סידור שכזה

אני לא מצפה מאף אחד שאם סתם אני אומר ,ילד בן 16 מתחיל לקרוא ולהגיב בבלוגכם ואתם ,הסבירות שתקראו ותגיבו אצלו היא נמוכה בגלל שזה לא מתאים

אותו דבר אתה מצפה ממי שאתם עוקבים אחריו,נענתים להמלצה של צייצן שממליץ לעקוב אחרי מישהו,או שמישהו מבקש עוקבים

באופן טבעי כולנו רוצים שיעקבו אחרינו הרבה אנשים,כולנו באופן טבעי רוצים שיהיו לנו הרבה עוקבים כמו שיהיו לנו הרבה מינויים בבלוג,זה מחמיא,אתה מרגיש טוב עם זה

בפייסבוק זה אחרת כי אתה מחליט מי וכמה חברים יהיו לך,בכלל יש לי השגות רבות על הפייסבוק והם לא יהיו בפוסט הזה

רק לומר שמצאתי שחסרונותיו של הפייסבוק גדולים מיתרונותיו,עבורי כמובן

בקיצור עוקב חדש מבקש לצבור לו עוקבים והוא מצייץ בקשה

אני חושב שהמינימום ביחסי אנוש הוא עקרון ההדדיות,אני מסכים לבוא לצל קורתך,תבוא גם אתה בצל קורתי,כלומר אתה רוצה שאני אעקוב אחריך? סבבה

כשאתה רואה שהצטרפתי לכוחותיך הדבר היחיד שאני מצפה ממך הוא שתצטרף לכוחותי,נימוס בסיסי

ומדהים אותי שיש אנשים שלא מבינים את זה

חלק בדיעבד מתפלספים ומספרים סיפורי תחת למה הם חושבים שצריך לעקוב אחריהם אבל הם  יחודיים שכמותם לא עוקבים אחרי כל אחד

אני כשאני מתחיל לעקוב אחרי מישהו,אני מחכה 20 דקות,סביר לא? אם אחרי 20 דקות הבחור לא מבין  שצריך לעקוב בחזרה

אני מאנפל עאותו ואת אמא שלו

אגב אני גאה לומר שהייתה לי כבר מריבת טוויטר אחת:-)

נורא קשה לריב ב140 תווים,אבל הכלב אונפל וגם שמתי לו בלוק,כלומר חסמתי לו את התגובות

ניהיה ארוך הפוסט וכמעט כולו כפתור ופרח חוויות על הטוויטר,טכנית הרי אי אפשר לכתוב שם כל כך הרבה אז הנה,אני מתבטא כאן :-)

אגב אני גאה לומר שיש לי 184 עוקבים ואותו מספר של נעקבים,עשיתי סדר וגם  העברתי כבר כמה ביקורות על מה שאני חושב שקורה שם,בעדינות בלי להרגיז יותר מידי

כמו בכל מקום גם שם יש דרך סמויה להעביר מסרים,אפשר להעביר הודעות בדיאם,בפרטי כדי שלא כולם יהיו שותפים למה שאתה אומר וזה ערוץ מעניין

אגב אני לא היחיד שם מישרא,יש זרם דקיק ואיטי של אנשים שבאים מישרא ,לרחרח,לבדוק את הפלטפורמה החדשה,לא אזכיר שמות כי אולי הם לא רוצים שידעו עליהם,אבל אני שמח לקלוט אותם ולעזור בהתחלה,אתם יכולים למצוא אותי שם תחת הכינוי talik אני מקבל את כולם  בזרועות פתוחות ושמח לסייע לכל מי שמגיע ורוצה לנסות

בקיצור צחוקים ודחקות,לא כל הזמן

הבת שלי מי שלא יודע נשלחה למחנה עופר,היא הגיעה לירכתי המדבר שם,נבהלה מהמרחק וביקשה לחזור לצוויליזציה

וראה זה פלא ,הצבא היה קשוב,היא חזרה לקריה הוצבה בתל השומר ואחרי יום נשלחה  ליפו ! שם לא להאמין היא כבר נמצאת 3 ימים וכנראה  תישאר.

מדהים אגב שחושבים על זה,תל השומר רחוקה 10 דקות נסיעה באוטו מאזור

אבל כשצריך להגיע לשם בתחבורה ציבורית הסיפור מסתבך והולך,

הרי אין אוטובוס מאזור לתל השומר כמו שאין אוטובוס ישיר מאזור להרבה מקומות,

הקירבה לתל אביב מרמה ולא מקנה שום יתרון כשמדובר בתחבורה ציבורית

וכך חישבנו שהיא תזדקק ל2-3 אוטובסים כדי להגיע לתל השומר וממנו

גם ההגעה ליפו לא פשוטה,צריך לנסוע מאזור לחולון ומחולון לקחת אוטובוס לבתים שעובר ביפו

ולוקח להגיע לשם ובחזרה כשעה וארבעים דקות עם ההמתנה לאטובוסים,אבל אין ברירה

היא מרוצה ואני מקווה שישאר ככה

בלי קשר:

התחילה אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס,שחר פאר כרגיל הובסה בסיבוב הראשון על ידי טניסאית שנמצאת 50 מקומות מתחתיה וזו לה הפעם הראשונה בגראנד סלאם ושחר לא מצליחה לעבור גם כאלה

יוליה גלושקו המחבט מספר 2 של ישראל עלתה מהמוקדמות ועפה בסיבוב ראשון אבל בסדר,זה גראנד סלאם ראשון עבורה

איתי שגב לקח מסתבר את הישרדות,אין לי מה לומר על זה,לא ראיתי את הגמר ולא ממש עניין אותי למרות שהייתי בעד ענת שאני חושב שהגיע לה

ביום שישי יש אזכרה לאבא שלי,עברו 12 שנה

אני סיימתי,תיהיו טובים