אבא נפטר ביום האחרון של החופש הגדול

ביום הראשון ללימודים שבתי עלתה לכיתה א',לא הייתי שם,ישבתי שבעה.

אני זוכר איזה פספוס הרגשתי  שלא הייתי איתה ביום הזה,

אחכ היא הגיעה לבקר אותי בשבעה בירושלים,עם תיק בית הספר וכל האיבזור

עברו שתיים עשרה שנה,הילדה בצבא,שניים מאחיי חיים בארה"ב

ואתמול עלינו לבית הקברות כדי לזכור ולהזכיר

אני לא יודע איך זה אצל אחרים,אנחנו עושים את זה אחרתאת האזכרות שלנו

אצל זוגתי  למשל עולים לבית העלמין,חייב להיות מנין בשביל התפילות,ותמיד יתפללו בצורה מסודרת את כל התפילות הקשורות לנושא,

אחכ ילכו הבייתה ,בדרך כלל לבית הגדול שם מתגוררת זמנית הדודה ש. יערכו תפילת מנחה וערבית ויסיימו בסעודה,זה המנהג שלהם ואני מכבד אותו לגמרי

אנחנו כאמור עושים את זה אחרת

אנחנו מתכנסים ביום שישי  שהכי סמוך לתאריך האזכרה (אתמול התאריך הלועזי יצא בול באותו תאריך) בצהריים,(אתמול  היה חם ב2 בצהריים,מכיון שאף אחד מאיתנו לא גר בירושלים סברנו לתומינו שבצהריים פחות חם,אבל לא כך היה)

מגיעים כל האחים שנמצאים בארץ באותה עת, ועומדים סביב הקבר

צריך לציין שלא צילמתי את מקום מנוחתו הספציפי של אבא ,בעיקר התכוונתי לציין את מיקומה של החלקה על רקע הנוף של מבשרת

ובכן אנחנו עומדים סביב הקבר,מקריאים אותיות נשמה ,אומרים קדיש שבאמירתו כל מי שמרגיש  שרוצה להשתתף עושה כך,

ואחכ  (אם לא חם כמו שהיה אתמול) נשארים ליד הקבר עוד קצת,מישהו מקריא קטע שהכין, מפטפטים על החיים והולכים איש איש לדרכו

רק שאתמול היה חם מאוד ליד הקבר ואחרי שקרנו את אותיות הנשמה והקדיש ,נפרדנו מאבא שודאי הבין ועברנו לצל (איפה שקוברים בקומות לא עלינו,) שם פתחנו שולחן

עכשיו כדי שתבינו ,אומר  שבית הקברות או לפחות החלקה בה קבור אבא ריקה לגמרי מאנשים, השעה 3 בצהריים ביום שישי היא לא שעה שבה בית הקברות סואן

אנחנו מקפידים לא לפגוע חס וחלילה בכבודו של אף אחד ,מת או חי אם נמצא שם,ולא עושים דברים כאלה (לא פותחים שולחן אם יש אנשים,כוונתנו לא להרגיז או לפגוע באף אחד)

אבל אתמול נסוגנו לצל,אחותי הביאה נשנושים,ישבנו בצל פטפטנו,כתבנו ברכות לבת החדשה של אחותי שנולדה לה כאמור לפני שבועיים בניו יורק ומחרתיים אמא שלה טסה לבקרה והיא תביא לה את הברכות

ועלו גם הצעות מה לעשות לכבוד יום הולדתי הממשמש ובא שהוא יום הולדת יובל (נדבר על כך דבר בעיתו,יש זמן זה באמצע נובמבר)

והיה חביב ביותר למרות המיקום

צריך לומר שאנחנו יתומים ותיקים ולא מתרגשים כבר מבתי עלמין,מקברים ,מלוויות ולצערנו גם המוות לא עושה עלינו רושם יחרבתו'

זה לא שמי מאיתנו רוצה למות חס וחלילה ,אבל אנחנו  אני מתכוון מתייחסים למתים ,למתים שלנו לפחות  כאילו הם איתנו במובן שאנחנו זוכרים אותם,מדברים עליהם ולא עושים דרמות גדולות מחסרונם למרות שאנחנו מתגעגעים,מאוד מתגעגעים

וכיתומים ותיקים אנחנו מרגישים שיש לנו זכות לזכור את מתינו בדרכנו

מה שמאוד ריגש אותנו זה הסמס שקיבלנו במהלך האזכרה מאחינו שחי עם אישתו ובנו בוושינגטון וזו לו הפעם הראשונה שהוא מפספס אזכרה

והיה מרגש וכמעט הרגיש שהוא איתנו כשקיבלנו את הסמס

אחכ נסענו לבית של אבא שלי ושל סבתא נ.,לא הייתי שם הרבה זמן ולא הייתי הרבה זמן בבית הכרם ביום שישי אחר הצהריים

זה רחוב השחר,רח קסום,מלא ירק (אין בו חניה בלירה) ובו העברתי את נעורי, ילדותי עברה ברח אחר יותר למעלה

אבל לכאן הגענו כמה חודשים אחרי שאמא שלי נפטרה, ב1969 כאן העברתי שנתיים בבית הספר התיכון (טוב,ברור שלא למדתי ,לצורך הכרונולוגי אני מציין את העובדה הזאת) אחכ הלכתי לצבא(בו לא הייתה מעורבות הורית בכלל! ) ואחכ חזרתי לעוד 2-3 שנים בחדר למטהף,עם כניסה נפרדת וכו' ,נעזוב את זה עכשיו

בקיצור בית הכרם של יום שישי אחר הצהריים זו נוסטלגיה,המון זכרונות טובים

הבית שאבא שלי גר בו כל חייו עובר שיפוץ לראשונה מאז נבנה ולכן ישבנו בגינה שנראית בערך כך

גינה עבותת צמחיה,פרחים ודשא שהיה פעם,היום היא כבר לא מטופחת

זה היה יום האתמול שלנו

עכשיו ספטמבר,חודש חדש,חודש החגים שכנראה בסופו אני חוזר סוף כל סוף לעבודה למרות שהפצע לא נסגר לגמרי אבל התפקיד יהיה קל יותר ויאפשר לי לעבוד אחרי 11 חודשים בבית (באוקטובר)

כל הצילומים צולמו באינסטגראם ועלו לטוויטר בזמן אמת.

שבת וזה,אני סיימתי

תיהיו טובים