גדלתי על רדיו,כשכולם מספרים על תוכניות טלויזיה כאלה ואחרות  שהם גדלו עליהם וכשאני מנסה לפשפש בזכרונות ילדותי,זה פתאום מכה בי,איזה טלויזיה בראש שלך,אתה גדלת על רדיו

וזה נכון,הייתי ילד טרנזיסטור.

הייתי דבוק לטרנזיסטור כל שנות ילדותי,מקשיב למוזיקה,לתוכניות רדיו:

משפחת שמחון האלמותית,תסכית רדיו עם שמואל רודנסקי בתפקיד מר שמחון שכל המדינה ידעה לדקלם את פתיחת התוכנית:

נוח שמחון חוזר מעמל יומו  ושואל : יש אוכל? ואשתו בסדרה שלדעתי הייתה גם אישתו בחיים, ניורה שיין הייתה אומרת:יש אוכל,נאווה בבית היה שואל נוח שמחון? נאווה בבית הייתה עונה אישתו ,נו היה אומר נח כדרכם של הפולנים התל אביבים, הזעיר בורגנים שהיו יושבים בערבי קיץ לח על המרפסת עם מאוורר בגודל בית ומשחקים קלפים ,נו, אז לאכול.

וכך היה נפתחת לה תוכנית רדיו שאפיינה את האנשים הקטנים של תל אביב של שנות ה60

שדיברה על המשפחה הקטנה של נוח שמחון.

הייתה הרבה מוזיקה ברדיו בשנות ה60 לא היו הרבה תחנות שידור ומה שקוראים היום מוזיקה מזרחית קיבלה פינה,נישה,גטו,שם היא הייתה מושמעת,ברב הזמן  היה מושמע  כיאה לעם האיתן שאנחנו שירי להקות צבאיות,שירי פלמח ורועים

רק בתחנה אחת שגילנו אותה במקרה רק ברדיו רמאללה שמענו מוזיקה לועזית,בכלל המושג רדיו רמאללה היה בשבילנו משהו מעבר להרי החושך

קריינית שדיברה אנגלית במבט ערבי בולט ובשבילנו רדיו רמאללה לא היה האוייב,נהפוך הוא הוא היה ידיד גם אם לקריינית היה מבטא ערבי,

שאתם בטח יודעים, סממן ערבי מביא ערבים ,ערבים זה קול קהיר שמספר סיפורים  שמאימים על מדינתנו הקטנה המוקפת

אז ברדיו רמאללה אני חושב ב1964 הכרתי את החיפושיות ואחכ קניתי את התקליט הראשון בסדרה שהיה לי ואחכ הכרתי את קליף החסוד ואת אלביס הצ'חצ'ח

ואז גם הגל הקל התחיל לדעתי ב65-66 להשמיע את קליף ואת הצלליות המיתולוגיות ואת אלביס וגם את החיפושיות

הנה דוגמית מהצליל המדהים והנקי של להקה שלא קיימת כבר,הצלליות ביצירה אפאצ'

כמובן שהחיפושיות היו סכנה כמו משט תורכי שמתקרב לחופי הארץ,

אם הם יבואו עם השיער הארוך שלהם,האנגלית הלא מובנת והם בטח שותים חשיש, הם יקלקלו כאן את הנער

ולכן החיפושיות נשארו רק בתקליטים.

סדרת הדגל של קול ישראל בתחום תוכניות המלל הייתה ללא ספק הסדרה ששןדרה ביום חמישי ב9:00 בערב

סדרה שהיה לה רייטינג מטורף

קראו לה פול טמפל !!

פול טמפל היתה תסכית רדיו, לומר את זה במילים של היום,היא הייתה הצגה משודרת,תסכית מתח עם פול טמפל שהיה קצין משטרה  אם אני זוכר נכון

וסטיב  שעבדה לצידו,דמות נשית והייתה מוזיקת מתח הורסת.

בקושי החזקתי את עצמי ער עד שהתחילה התוכנית אבל זה היה מסט,

אי אפשר היה ללכת לבית הספר ביום שישי אם לא ראית ערב לפני כן פול טמפל.

לא ראית ,לא היית יכול להתגודד עם הבנות ולהחליף חוויות ובן אדם,אני לא יודע  מה אתה יודע על שנות ה60 אבל להתגודד עם הבנות זה היה הכי קרוב למין בשנים ההן.

כולנו היינו ילדים חסודים שהולכים לתנועה המאוחדת,כן שם, בבית טיכו מאחורי המוסך של אגד ברחוב יפו,אני חושב שזה היה בשנת 66 היינו בכיתה ז'

ולא דיברנו על מין ירחם השם,ילד טוב חבר התנועה המאוחדת (כי הצופים הם קופים ולשומר הצעיר יש תחת חום בהיר זה ידוע,מה)

רק בועז דיכטר דיבר על מין,וכולם קראו לו פושטק.

גם אני מאוד רציתי לדבר על מין ובסתר הייתי קונה חוברות של עולם הקולנוע  ומסתכל בחדווה רבה על בריג'יט ברדו וג'ינה לולוברג'ידה שהיו אגב גם על עטיפות מסטיקים אני חושב או שאולי אלה היו קלפים,אני כבר לא זוכר

לא היו נשים כמו לולוברג'ידה או ברדו בארץ בשנים ההן ומנחם גולן שעשה סרט בשם דליה והמלחים הביא את ורוניק ונדל הצרפתיה כדי שתיהיה לו מתפשטת בסרט.

אבל גלשתי,רציתי לומר שלהיות פושטק היה להתבלט מידי בתקופה שרק רציתי להצטמק.

 כי מה , גם נשארת כיתה ואתה גם מדבר גסויות,מה אתה ,מתאבד שיעי? ולכן רק בועז דיכטר דיבר גסויות ואנחנו הסתפקנו בלאכול אחרי פעולות בפלפל דליה בקינג ג'ורג' ולהסתכל על השדיים של המוכרת שהייתה מידי פעם מתכופפת לעברנו.

כרגיל היד המקלידה הסיטה אותי למחוזות  אחרים,הייתי ילד טרנזיסטור,הייתי יורד למטה לרח רבי בנימין  שהיה ללא אספלט עדיין,יושב על הגדר של רבי בנימין 4,אולי מחכה שילדים ירדו לשחק ובנתיים שומע מוזיקה

כילד שגדל על רדיו מן המופרסמות הוא ,שעד היום כשמישהו מבני דורי שומע את הפיפסים של החדשות  כולם צריכים להיות בשקט גמור,אתה גם מהסה את סביבתך הקרובה ,כי בטח תפסיד ידיעה על מלחמה או על פעולת תגמול של צבאנו הקטן והמוקף שהורג באוייב הרשע שרוצה להשמידנו,נו מה

בקול הדרמטי של הקריינים,משה חובב ,ראומה אלדר קריינים בעלי קול סמכותי עם ריש מתגלגלת תמיד היו בשורות

רב הזמן רעות אבל לפעמים גם טובות

ואי אפשר לסיים פוסט על רדיו בלי להזכיר את השדר המיתולוגי נחמיה בן אברהם שהיה משדר משחקי כדורגל

התוכנית שירים ושערים עוד לא הייתה קיימת וקול ישראל היה משדר רק משחקים של נבחרת ישראל,נחמיה בן אברהם גדעון הוד היו השדרים המובילים

אבל נחמיה בן אברהם היה עם ישראל,זה העם הקטן והמוקף אויבים לא פחות

כל משחק של ישראל ודאי נגד מעצמות רשע כמו רוסיה ,יגוסלביה יוון  היה משחק של מכבים ולוחמי אור נגד ארצות חושך

ונחמיה בקולו הדרמטי היה מעביר בדיוק מה שראה

אנחנו ישבנו ספונים ליד הרדיו מתפללים שרפי לוי גלזר או  סטלמך יכניסו גול שחודרוב יעצור את הגולים נגדנו ואנחנו ניהיה ככל העמים

אחרי כל משחק ודאי אחרי נצחון של נבבחרת ישראל,היו גולשים עשרות ילדים מבתיהם ,עיניהם נוצצות בגאווה ויורדים לשדה שבין סוף רחוב רבי בנימין לאוניברסיטה שם היה לנו מגרש כדורגל שממש סידרנו אותו,מישהו היה מביא כדור,מתחלקים ל2 קבוצות ופוצחים במשחק כדורגל לוהט.

אני הייתי מגן שמאלי או ימני,לימים הגדלנו לעשות וקנינו חולצות לנבחרת שלנו נבחרת רבי בנימין שהתחרתה נגד רחוב כרמון רח' מתחתינו ,עם האחים ניסים ציון ואברם חג פור,אגב המזרחים הראשונים שהכרתי,אני לא בטוח שאברם אגב היה משתתף במשחקי הכדורגל כי הוא סבל מצליעה אבל יכול להיות שכן השתתף,משתי סיבות,לא היו הרבה ילדים ברחוב כרמון ואברם  היה פושטק ופושטקים עושים מה שהם רוצים.

יואל גוטליב היה השחקן הכי טוב לנו

יואל היה אגדה ברח רבי בנימין בשנות ה60,הערצנו אותו,ראשית הוא הגיע מקיבוץ,קיבוץ שדות ים,והוא היה הילד הקיבוצניק הראשון שהכרנו,

שנית הוא היה בלי אבא,לא ידענו איפה האבא,את אמא שלו ראינו לעיתים מאוד רחוקות והשמועה אמרה שהיא עובדת במשרד החוץ

חוץ מזה יואל גוטליב ואמא שלו גרו ברח רבי בנימין 6,ואתם יודעים מה זה אומר.

אה לא?

טוב בקיצור כי הפוסט גם ככה כבר ארוך בצורה מוגזמת

,רבי בנימין 6 היה בית  גדול עם חצר מאחורה מלאה בעצי פרי, מקדימה גרה משפחת גרופר,לא פסח גרופר,ההוא שהיה חבר כנסת ,אמא שלו,ופסח גרופר עם ילדיו התאומים דוד ויונתן היו באים כל קיץ לסבתא שלהם,בכלל היה לנו רחוב שגרו בו מפורסמים

ברבי בנימין 1 גר אח של הנשיא יצחק בן צבי,אני זוכר כמה התפעלנו מצניעותו של האח,לא היה לנו ברור שאם הוא האח של נשיר המדינה מה יש לו לעשות כשכן של עמוס ברמץ? לעמוס ברמץ היה כינוי,היה לו קול חזק שאם היית נקלע  לידו בזמן שהוא צועק הסתכנת בחרשות מיידית ואנחנו קראנו לו רמקולה, מהמילה רמקול :-)

אבל עוד פעם זזתי מהנושא שלשמו התכנסתי,אז היה אח של הנשיא בן צבי ויום אחד הגיע לרבי בנימין 4 ילד חדש

קראו לו יוני נמרי, שלימים הפך זמר ואליל נערות אבל בכיתה ג' יוני נמרי ואני היינו שותפים בג'ולות,לא פחות,אבא שלו דוידקה,דוד עבד במשרד החוץ ובאותה כניסה גר הבן של ראש הממשלה לעבר יהודה שרת

אבל נחזור רגע ליואל גוטליב,יואל היה ילד כל יכול הוא היה אלוף בג'ולות הוא רץ הכי מהר מכל הילדים,שיחק כדורגל כמו סטלמך והיה לו כלב,נימו

והוא כל היום אחרי בית הספר היה בחוץ,אנחנו לא,אנחנו בין 2-4 כמו כל ילד ישראלי טוב בשנות ה60 היינו בבית,נו מה

נימו היה כלב קטן חביב ודאי לעומת הכלב של משפחת גרופר שהיה אימת כל השכונה ,עד היום 50 שנה אחרי אני זוכר אותו, קראו לו בולי, אנחנו חשבנו שהוא בולדוג אבל למעשה הוא היה בוקסר הכי מכוער שראיתי עד אז ולא ראיתי הרבה

פחדתי ממנו פחד מוות,למזלי הוא לא היה מסתובב הרבה לבד

אגב אם יש דבר אחד שעובר מדור לדור עד היום הזה זה הבין 2 ל4 הזה שצריך להיות בשקט,ודאי לא לרדת למטה כי אתה לא ילד רחוב אולי?

ואתה תמצא לך עיסוקים שקטים בבית,בטח לא להפריע לאבא שנם בשעות האלה ואוי ואבוי אם תעשו רעש כי אבא יקום ויתן פליקים למי שיעיר אותו.

השקט בין 2-4 כל כך השתרש אצלי שבשנים הראשונות כשהילדים היו קטנים חוק  2-4 היה החוק הכי קשיח בבית,בלתי עביר.

 לשחק כדורגל בשעה 3 בצהריים? אין פלצות גדולה מזו,מי יכול לעלות על דעתו אפילו לבקש ממני ללכת לשחק כדורגל ב3 אחר הצהריים

אם אבא שלי היה שומע בקשה כזאת הוא היה מתהפך בקברו. וגם מהבלונים שנטע הייתה עושה מהמסטיק שהיא לועסת הוא היה מתהפך,וגם מהעברית שלהם כשהם אומרים שלוש ילדים,אם הוא היה שומע שמידי פעם הם אומרים שלוש ילדים הוא כבר בטח הפך להיות שווארמה מרב שהוא מתהפך בקבר:-) ואני לא מבין איך יש לי ילדים שאומרים שלוש ילדים ירחם השם,אנחנו כל כך מקפידים על עברית נכונה,אבא שלי הקפיד לכן לא היה סיכוי אפילו שאומר שלוש ילדים.

עד היום כשהילד הצעיר שלי בן ה14 וחצי מודיע לי  שהוא יוצא מהבית בין 2-4 לצורך עיסוקיו,עובר זרם קטן בחוט השדרה שלי כאומר: עצור אותו,עצור את הילד,אתה מפר את החוק מספר אחד בספר ההורים,ואני לא עושה את זה כמובן כי אין כבר בין 2-4

זה משהו שעבר זמנו מן העולם.

בואו נחזור ליואל גוטליב שהיה מלך השכונה,שתמיד הלך במכנסיים קצרים ובסנדלים תנכיות שאף פעם לא ראיתי אותו בוכה ,שאמא שלו לא פינקה אותו

והוא היה תלמיד טוב ,כשסיימנו כיתה ח'  בסוף 1967 הוא הלך ללמוד בבויאר ואני בבית חינוך

 ב69 עזבתי את השכונה ועברתי לרח השחר ,ב73 פרצה מלחמת יום כיפור ושנה אחכ שמעתי שיואל גוטליב שהיה  מלך השכונה,נהרג בה כטנקיסט

אין ילדים בחוץ בין 2-4 בבית הכרם וגם אף אחד לא שומע רדיו כבר.

אני סיימתי,תיהיו טובים