היום ה28 לאוקטובר 2012,בדיוק 11 חודשים מאז הפסקתי לעבוד,הפצע שגרם לכל זה נסגר ! המחלה שגרמה לפצע ,סקלרודרמה (scleroderma) שמה, עברה.

מזה כמה ימים שאני לא הולך עם פלסטר סביב הפצע.

הפלסטר זאת לדעת, הייתה המצאה שלי, פרטית ,להקל על הכאב שבאצבע שברגל שבימים הרעים של המחלה  לא איפשר לישון בלילה מרב כאבים,

הוא לא היה תחליף לכלום,לא לכדורים ששיכחו כאבים ולא למשחות.

אני לא יודע להסביר למה פלסטר פשוט העביר את הכאב,או עצר אותו,המתנגדים לפלסטר אמרו שהאצבע לא מתאווררת

וזה לא טוב ועוד כהנה וכהנה אבל לי לא היה איכפת,הפלסטר עצר לי את הכאב ,לזמן מה וזה הספיק לי.ודאי היה יותר טוב מלקחת כדורים.

תהליך ההחלמה אתם ודאי זוכרים היה ארוך ,כדורים שעלו המון כסף בעיקר כי הם  מחוץ לסל התרופות ,כמעט חודשיים של הכנסת חומר באינפוזיה באישפוז יום באיכילוב  לוריד, בישיבה של 5-6 על כורסא במכון הראומטולוגי

וזה לבוא מוקדם בבוקר לרח הנרייטה סולד בצד המזרחי של בית חולים איכילוב, כדי לתפוס מקום חניה בכחול לבן,ולשלם חניה בסלופארק ויצא הרבה כסף(עוד לא הכרתי אז את אפליקצית פנגו לצערי  שהתגלתה כטובה יותר וזולה יותר מסלופארק)ולעזוב בצהריים קצת מסטול מהתרופה להגיע הבייתה וליפול על המיטה ולישון

וזה לשבת בחניה באוטו מ06:20 בבוקר עד 07:30 עת נפתח המכון  וככה מהשיעמום עשיתי לייקים לפמה שעודרת וחורשת בחווה בפייסבוק

ואחרי שסיימתי לעזור לה הכרתי את הטוויטר וככה התחלתי בעצם לצייץ.

וזה רגשות אשם ,כן רגשות אשם, לעיתים איומות, בעיקר בבוקר שאני לא עובד,לא עוזר בפרנסת המשפחה וזוגתי הצטרכה להגדיל את שעות עבודתה ולא היה לי קל עם זה למרות שלא יכולתי לדרוך על הרגל,ודאי לא ללכת

11 חודש הייתי בבית !!בימים האחרונים הפלסטר ירד,האמת שהוא ירד לבדו ואני הרגשתי בסדר ולא שמתי אחר

והיום נגעתי במקום של הפצע ולא כאב לי והסתכלתי והוא כמעט נסגר,אני עדיין לא הולך  בצורה שהלכתי קודם ועדיין יש קצת כאבים כאן ושם אבל הפצע סגור.

אין ספק שמי שרצה להעמיד אותי בנסיון עשה זאת בהצלחה רבה,אני שמח  לומר שעמדתי בנסיון הזה,אלוהים עדי שעמדתי.

כמובן שללא התמיכה המסיבית מכל עבר, לא בטוח שהייתי יכול לבד, אבל התברכתי,באשה תומכת בילדים מקסימים,בחברים בכל  הפלטפורמות בהן אני נמצא: כאן בישרא ,בפיד בטוויטר ובמידה פחותה יותר בפייסשוק ,נתמכתי בצורה מופלאה על ידי החברים בעבודה ועל ידי ועד הארגון שבו אני עובד שגילה סבלנות אורך רוח וגם קצת עזר לי כלכלית.

ביום רביעי יש לי תור לרופא המטפל שלי שיתן את החותמת הסופית על המחלה הארורה הזאת .

ביום חמישי אני אמור לחזור לעבודה ,היום התקשרתי לשאול אם גמרו את הפרוצדרות,אמרו לי סיימנו ב99 אחוז, לא רציתי לומר, אבל שאומרים לי ככה מטריד אותי האחוז הבודד שנשאר ואני מקווה שאתבדה

מגיע לסיומו פרק,פרק חשוב, למדתי על עצמי הרבה ,למדתי על הסובבים אותי,רכשתי מיומניות  חדשות שהבאתי  לידי ביטוי בפוסטים שכתבתי כאן (בישול )ויחד עם זאת אני מקווה שלא אעמוד יותר בנסיון דומה

שאו ברכה

אני סיימתי,תיהיו טובים