אתמול עשיתי מעשה (חוץ מלבשל את כל האוכל לארוחת השבת שחלקו היה כשלון וחלקו הצלחה ועוד נדבר בהללו)

לקחתי את החוברת שאישתי ואחותי עשו לי לכבוד יום הולדת 60 וצילמתי  באינסטגראם תמונות נבחרות

והעברתי אותן למחשב

אני רוצה לעלות לבלוג תמונות נבחרות  מהחוברת

זו תמונה שצולמה בחגיגת הבר מצווה של בני יובל באולם בקיבוץ פלמחים,לא זכרתי שצילמו אותי

אבל  זו התמונה הכי טובה שלי בשנים האחרונות,כמובן שזו פוזה ולא "נתפסתי" במקרה בעדשת מצלמת הצלם

בדרך כלל אני לא מצליח לאהוב את עצמי בתמונות ,אבל לדעתי זו תמונה מוצלחת והיא בלי ידיעתי נבחרה לפאר את  כריכת הספרון

ולכן היא ראויה להיות כאן ראשונה

ההודעה על הולדתי,אימי ואבי (שכאן קרוי בשם החיבה בו הוא התהדר ) והוריהם מודיעים על  הולדתי

שימו לב  שגם בהודעה  לכאורה  רגילה זאת סבתא שלי לא מוותרת על קוצו של יוד בשמה ובתוארה

וגם לא על שם משפחתה הקודם והיא אחת הראשונות אגב שנקראה ב2 שמות משפחה ,דוקטור טובה ישורון(שם משפחתו של סבי) ברמן(שם משפחתה לפני נישואיה) ואילו סבי וסבתי הוריו של אבי הם גברת ואדון חרובי,לא הצייר חרובי ולא שום שם תואר אחר,גברת ואדון חרובי

זוהי תמונת הורי,אני יכול להעריך שכאן אני בן כמה חודשים וזה אומר ששניהם בסביבות גיל 20

שאני חושב על עצמי בגיל 20 חשבתי על הרבה דברים,תינוק לא היה אחד הדברים שעליהם חשבתי

(גם סבי וסבתי היו מוזרים לא קטנים בקשר לשמות,הם קראו לאבא שלי מר דרור,מי קורא לילד שאח נולד מר דרור? בילדותו הפך השם למרקו (כמו השם המפורסם) ואחכ למרה,רק חבריו הותיקים המשיכו לקרוא לו כך,אם אני זוכר נכון מסיפורים ,שבגר מספיק הלך למשרד הפנים והשמיט את המר ונשאר רק עם דרור

העליתי את התמונה סתם בגלל שהיא יפה ובגלל ה יואב בן חלב מ"דבר לילדים" ,אולי מהארץ שלנו ודאי לא מהזוועתון מעריב לנוער

ב1954 לדעתי,אבא שלי הלך ללמוד ארכיטקטורה בטכניון,בחיפה סבתא שלי סידרה לאמא שלי עבודה במעבדה של קופת חולים,אני לא זוכר איזה סוג של מעבדה ומה עשתה שם הארנבת.

גרנו ברח 'פועה,סמטה משדרות או"ם שהפכה  לשדרות הציונות ומחלון המטבח ראינו את הים,אני זוכר מחיפה את העליה של שדרות אום,את דודה חורסי ,שכנה בולגריה ששמרה עלי בייבי סיטר ואת רונית זילברמן,ילדה שהייתה חברה שלי והלכנו לאותו גן ילדים

וגם את הים מחלון המטבח כאמור

אבא ואמא שלי בדירה ברח רבי בנימין לשם עברנו ב58

חדי העין שביניכם יבחינו  במקרן שיקופיות,זאת לדעת,פעם עשו ערבי שיקופיות,מישהו היה נוסע לחו"ל,מצלם "סלייץ"זה השם המקצועי לשיקופיות,חוזר מפתח,את הסלייץ היו מכניסים למסגרת ובחרדת קודש היו נאספים כל הקרובים והידידים והחוויה הייתה מועברת בליווי הסברים מפורטים.

בהתחלה זה היה די מלהיב מהר מאוד זה הפך לטרחנות איומה שכולם ניסו להתחמק ממנה

לאבא שלי עד היום 13 שנה לאחר מותו יש ארון בו מאוכסנים מאות שיקופיות מטיולים ברחבי העולם.חוץ מזה אני רואה שאבא שלי מעשן,לא זכרתי שאמא שלי הסכימה שיעשן בבית

כמו שהיום נוסעים לצימרים או לבתי מלון,בשנות ה60 הקונספט היה אחר,מבעוד מועד,היינו מזמינים דירת נופש במכמורת וכשהגיע המועד ,היינו אורזים את כל הבית ,נוסעים לשם,אבא היה עוזר לפרוק וחוזר לעבודתו בירושלים ומצטרף אלינו בסוף השבוע.

אנחנו היינו מבלים בשבוע הזה את כל זמננו בים

אני זוכר את הריח של  הבתים לשעה במכמורת ,את 2 הדלתות ,אחת דלת רשת מפני יתושים ואת משפחת טוקטלי מרחביה בירושלים שבמשך שנתיים או שלוש רצופים יצא לנו להיות  ביחד אצל משפחות שכנות

זה היה תענוג גדול של קיץ להגיע לשם,לא הייתה טלויזיה בחדרים,ודאי לא ג'אקוזי והבית היה רחוק מלהראות כמו צימר ובכל זאת נהננו נורא

קפצתי קצת קדימה,זו התמונה הכי מפורסמת בגרעין שלנו,כאן  בסיני טיול סוף השל"ת המוקדם,חברי הטוב עד היום אגב ,אודי ואני ,בפוזה שמאפיינת את התקופה:

1971, 4 שנים אחרי מלחמת ששת הימים,שנתיים לפני מלחמת יום כיפור בני 18 חסרי דאגה ,מי יכול עלינו בכלל והעולם לא מזיז לנו

התמונה צולמה על ידי חברתנו פיירה  וכיוונה לטירונות אליה יצאנו  מעט אחרי סיום הטיול הזה

שוב קפיצה בזמן והפעם ל1982 בפאתי בירות,אני בפוזה של חייל שימו לב אגב לקשירה של הM16 בסוף הרובה

זה היה  סוג של סמל סטאטוס הקשירה הספציפית הזאת

בכלל יש לי בראש כבר כמה זמן פוסט על נשק,כלומר עלי ועל נשק צהלי בזמן שהייתי חייל ואני מבטיח לכתוב אותו בהקדם

כפי שהותיקים שקוראים כאן זוכרים עבדתי בהפקת סרטים במשך כ15 שנה

לפעמים לא היה כסף לניצבים ולכן התגייסנו הצוות לעשות תפקידים זוטרים ולחסוך להפקה ,כך הפכתי לשוטר בסרט חסמבה ושודדי הסוסים,נצרכתי לתפוס את ספי ריבלין  שהיה אלימלך זורקין הזכור לרע וככזה הוא בורח מהמשטרה לא לפני שהוא קצת "חובט"  בפני ובפני השוטר השני

בהמשך נאלצנו  לרדוף אחרי הפושע זורקין ולהכנס למים המעופשים באגם שהיה בגן מאיר בתל אביב

מה לא עושים בשביל קולנוע טוב:-)

בימי ערוץ 2 הנסיוני,הפקת הערוץ שידרה רק קליפים כזכור  ומכיון שהעצה של הקליפים בארץ אז לא היה גדול היא נזקקה נואשות לקליפים חדשים.

אני חברתי להפקת סטודנטים מאוני. תל אביב,הבאתי את חוה אלברשטיין שהכרתי אישית כמה חודשים לפני בהפקה של הסרט "ילדי סטלין" שביים בעלה דאז נדב לויתן ז"ל והפקתי את השיר שערליה

עד כמה שידיעתי מגעת הקליפ שודר פעם אחת או פעמיים בלבד בערוץ 2 הנסיוני:-)

ב1977 נסעתי בפעם הראשונה בחיי לחו"ל, הכרתי בחורה הולנדית  אנקה שמה,היא חזרה להולנד ואני נסעתי אחריה

וקבעתי עם חברי הטוב גיורא ז"ל שניפגש אחרי שבועיים באמסטרדם וניסע לחברים שהוא פגש שנה קודם בנאפל,מאי בריט ומארק, זוג דנים

נפגשנו נסענו,מרק ומאי בריט נפרדו כבר שהגענו ואנחנו אחרי שבוע מטורף בקופנהגן המשכנו לנורבגיה

כאן על ספסל בעיר ברגן,באותו היום שאלביס פרסלי מת,ה16 לאוגוסט 77

ב87 נסעתי עם חברת ההפקות בה עבדתי לפסטיבל ברלין, ברלין בפברואר, שלג וקור מטורף אבל אי אפשר היה בלי להגיע לחומה,לצ'ק פוינט צ'ארלי וגם לעבור לברלין המזרחית שנראתה אז כאילו הזמן עצר מלכת  בסוף מלחמת העולם השניה, לעומת מערב ברלין שהייתה מוארת ושמחה

הכרתי את יהל בבליינד דייט במלחמת המפרץ הראשונה,כבר סיפרתי את זה וכאן התחתנתי סוף כל סוף,הייתי בן 39 והאמת שכבר תיכננתי לחיות לבד והרגשתי לעת ההיא בסדר עם העניין הזה

אבל  אתם יודעים, דברים קורים ויש הפתעות טובות בחיים

נו כמובן שמהר מאוד הפכתי לאבא והגיע  ילדה מספר 1 ,אין דברים כאלה,באחריות,עד היום

בברית של ילד מספר 2 שהיום הוא גבר גבר בן 17 וחצי

וככה הוא נראה בן שנה ומשהו

אני עם ילד מספר 3 שתמיד רצה להיות מספר 1

זהו,עד כאן תמונות נבחרות מחוברת יום ההולדת,רציתי לעלות תמונות של האוכל ואת המתכונים שעשיתי אתמול,אבל אעלה אותם ביום קרוב אחר

אני סיימתי,תיהיו טובים