אני לא כל כך יודע אפילו איך להתחיל,אז אולי נתחיל  בהכי פשוט

ואומר תודה,תודה שבחרתם בבלוג שלי ובי בקטגוריית דעה,גם אם זו לא בדיוק הקטגוריה שהכי מאפיינת אותי

חשוב יותר שזו הכרת תודה על ההשקעה הרבה על מגוון הנושאים עליהם אני כותב

תודה לכל אלה שהצביעו בשבילי מישרא בתחרות הגולדן בלוג

חלקם אנשים שהולכים איתי הרבה שנים,חלקם שקוראים בשנים האחרונות,חלקם קוראים חדשים

וחלק גדול שקורא אותי מרחוק,שלא תמיד מגיב

הייתה התגייסות מופלאה לטובתי וזה בשום אופן לא משהו שהוא מובן מאליו.

הייתה התגייסות עולמית ממש,אחי בוושינגטון,אחותי בניו יורק,גיסתי בסלובניה ,כל האחים והאחיות שלי ובני זוגם בארץ שקוראים אצלי

המשפחה המורחבת,חברים בפייסבוק  ,חברים מהעבודה שקוראים כאן

אין מילים לתאר את הגאווה,את התחושה שאני מקבל שוב הכרה במי שאני ובדרך שבה אני הולך

אני כותב כאן כמעט 10 שנים !

לא באתי לכאן בשביל לזכות בתחרויות,באתי בשביל לעשות לעצמי,ההכרה שהכתיבה שלי  עושה משהו למישהו,לכמה ,מישוהים'

היא  הרגשה  מדהימה

אני רוצה לומר שהתחרתי עם שלושה אנשים מצויינים (לא אתחסד בעת הזאת ,עם הרביעי יש לי חילוקי דעות קשים בלי קשר לעובדה שאני חושב שהוא ראוי בהחלט.

)

אני חושב שהתדהמה הראשונית למצוא את עצמי בקטגוריה הזאת ולהבין שאני מתמודד מול 2 חברים (אבו אלמוג היקר וקנקן התה היקר) ועם יעקב היקר  מהבלוג "אני לא הייתי מעז"  המוערך, גרמה לי ממש לשנס מותניים,אמרתי במהלך התחרות  ואומר שוב ,אם מישהו משלושתם היה זוכה הייתי שמח בשמחתם כי אני באמת חושב שלכולם בלוגים מצויינים,אני שמח שהתחרות הזאת ביננו התנהלה בכבוד ובהערכה הדדית ואני גאה  שניצחתי את האנשים הטובים שהם

חוץ מזה תגידו מזל טוב לאבו אלמוג כי מחר הוא חוגג יום הולדת !!

תודה לישרא,תודה למריאט,אני גאה  להיות כאן ולהיות חלק מהקהילה הזאת.

תודה לזוגתי המופלאה שתמכה ועודדה וגם לילדיי המקסימים והאהובים

תיהיו טובים אני משתדל