כמו שכתבתי אתמול,נסענו למשחק של הפועל קטמון בירושלים

נסעתי בכביש 443 כדי להכנס ישר לכביש בגין ולחסוך לעצמי את הפקקים בכניסה לעיר מכביש 1

הכל הלך חלק חוץ מפקק קטן ליד קניון מלחה והתברברות קלה  למצוא את הכניסה לאיצטדיון הגדול הזה.

אתם יודעים ,כל כך הרבה שומעים על האיצטדיון ומעללי יושביו שאתה ישר חושב שהגעת ל"סנטיאגו ברנבאו" של ריאל מדריד או סאן סירו של מילאן,

אז אני לא מזלזל חס וחלילה,אבל אני מניח שבגלל השיפוצים ביציע הדרומי ובגלל עבודות בכבישים הסובבים את האיצטדיון הוא נראה קצת כמו אתר בניה

אבל כשנכנסים פנימה זה משתנה.

ראשית קניתי צעיף של קבוצתי האהובה ומיד ביקשתי מבתי שתתעד את הרגע..

אני קטמוני !

ואז נכנסנו למגרש,תשמעו הייתי בכמה מגרשי כדורגל גדולים בחיי,הייתי בהייבורי האיצטדיון הקודם של ארסנל והייתי בווייט ארט ליין של טוטנהם אם אני לא טועה והייתי לחילופין באיצטדיון רמת גן ובבלומפילד אבל מכיון שכל הביקורים במקומות האלה היו מזמן וקצת שכחתי איך נראה מגרש כדורגל מפואר

חוויית הכניסה למגרש הייתה לי חדשה

אין מה לומר,האיצדיון מרשים ביופיו,בגודלו,בתמונה  אתם מסתכלים על היציע המזרחי המפורסם,קטמון ממלאה רק יציע אחד והוא לא היציע המזרחי !

עכשיו שיהיה ברור זה לא פוסט על כדורגל ולא פוסט ספורט זה משהו אחר לגמרי,

זה משהו סוציולוגי פסיכולוגי,כי איך אפשר להסביר את העובדה שבמשך 25 שנה לא ראיתי משחק כדורגל

25 שנה נמנעתי מללכת למשחקים בגלל האלימות,בגלל הקללות בגלל הרמה של הכדורגל בליגת העל

ופתאום אחרי 25 שנה אני מוצא את עצמי  שוב הולך למשחקים.

אבל אני אומר לכם מה,הסתכלתי אתמול מסביבי והרבה אנשים שהיו במשחק היו בסביבות הגיל שלי,כאלה שהיו אוהדיה  של הפועל ירושלים המיתולוגית,שבאו מאהבת המשחק למגרש ההוא בקטמון,ברחוב רחל אימנו.

אז נכון יש את גרעין האוהדים הקשה של אנשים צעירים שמעודדים 90 דקות ! שלא מפסיקים לשיר,לתופף על 2-3 תופים שעושים רעש אללה יוסטור

וגם קצת מקללים,בעיקר את השופט אבל לא בהגזמה

ואני אומר לכם זו חוויית צפיה אחרת לגמרי.

אני לא יכול להסביר בשום הגיון מה  מושך אותי לקבוצה,מה גורם לי לוותר על אחד הדברים הכי מקודשים בדת שלי,שנת צהריים ביום שישי,לנסוע לירושלים,לשבת בלי לזוז (טוב לקום מידי פעם כשמבקיעים גול ולצהול או לקום שמסכנים את השער שלנו, זה לא נחשב) לקפוא מקור ברגליים ובתחת (אגב האיש המבוגר שישב לידנו וזרק הערות לשופט ולשחקני הקבוצה היריבה מהסגנון ההוא הישן (שתמיד תבעט ככה,כששחקן של אזור פספס את מסגרת השער)

וראיתי בסוף המשחק שהאיש הביא כרית מהבית לשבת עליה וזה גאוני

כאילו למה לשבת על כסא(בטדי מסתבר שבחלק התחתון של היציע יש כיסאות  עם משענת !!!,בחלק העליון של הטריבונה יש מושבים ללא משענת

וגם בכיסאות עם המשענת התחת קופא אז באמת למה לא להצטייד בכרית?

אני שוב חוזר להרכב האוכלוסיה של אוהדי קטמון,אני לא יודע איך זה בקבוצות אחרות,אני לא מניח שאב הגיוני יקח את ילדיו למשחק של בית"ר ירושלים שם מקללים וקוראים קריאות גזעניות אני מניח שביציע המערבי איפה שאנחנו ישבנו זה פחות מורגש במשחק של ביתר אבל הרי הקריאות האלה נשמעות בכל רחבי האיצטדיון,אז איך אפשר?

ונראה לי שביציעי קטמון היו אנשים אחרים,סובלניים יותר,לא מקללים,הרבה מאוד ילדים שהגיעו לבדם וכאמור אוהדי כדורגל ותיקים,זקני מפא"י ההיסטורית שבאו לעשות תיקון ולחוות חוויית כדורגל שהפועל ירושלים העכשווית כבר לא נותנת להם והרבה בעד מפא"י ההיסטורית אין לי,נהפוך הוא.

,

ובכלל יכול להיות שבגלל האמצעים הטכנולוגים החדשים כמו הפייסבוק והאינסטגראם הנהלת הקבוצה מחבקת את האוהדים,משתפת,מקרבת

עושה פעילויות חינוכיות בקהילה,מחזיקה קבוצות ילדים ונוער משהו שהוא לא מובן מאליו כשזה מגיע מקבוצה שהוקמה מתרומות של האוהדים בלבד ואחכ החלה להתמך על ידי מוסדות הספורט והעירייה ובגלל כך אלה האוהדים הותיקים מרגישים שזו קבוצה מזן אחר,בלי להתנשא כמובן

יש כאן גם פוליטיקה לא קטנה,הרי בלי זה אי אפשר

ראש העיר לוחץ בלי הרף על איחוד עם הפועל ירושלים,כלכלית מבחינתו זה ודאי טוב,ההקצבות לקבוצות הכדורגל בעיר יתחלקו לפחות קבוצות וכך לכל קבוצה יהיה יותר כסף.

אבל הפועל ירושלים בראשות הבעלים העכשווי היא לא קבוצה שקטמון הייתה רוצה להתאחד איתה,

 ולכן זה לא קורה ואני מקווה שגם לא יקרה למרות שהפיתוי להתמזג עם הפועל ירושלים אומר עליה בטוחה לליגה הלאומית,קיצור דרך ולמרות שקטמון מובילה את ליגה א' מחוז דרום והסיכוי שלה גם ככה לעלות הוא רב מצד אחד,מצד שני אי אפשר לדעת,תמיד יכולה להגיע סדרת משחקים לא טובה שתגרום שנישאר בסוף בליגה א'

ועדיין אני מעדיף את אופצייה  שלא מאחדת את קטמון עם הפועל ירושלים.גם נישאר עוד שנה בליגה הזאת

נסעתי למשחק עם בתי שהיא בכלל אוהדת של הפועל תל אביב,גם לה זו הייתה הפעם הראשונה באיצטדיון טדי המעוז של בית"ר ולה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא רואה את קטמון בפעולה.

כל הנסיעה לירושלים הייתה חוויית אב בת די ראשונית,היא הביאה לנסיעה דיסקים של הלהקה שהיא אוהבת  (JLS אם אתם חייבים לדעת,להקת בנים בריטית שספק אם מישהו בארץ שמע עליהם ) וכל הדרך בפעם הראשונה מאז שהיא מעריצה אותם ,הסכמתי לשמוע את המוזיקה שלהם.

אני לא רוצה להשמע זקן מידי,אבל אני בגילה שמעתי פינק פלויד וקט סטיבנס ולאונרד כהן ולד זפלין וסנטנה ועוד כהנה וכהנה

מוזיקה שהייתה לה מלודיה ומילים וכאן זה נשמע סוג של בום בום בראש

אבל למען החוויה המשותפת הקשבתי בסבלנות

אחכ במגרש היא מצאה שפה משותפת עם האיש החביב המבוגר שישב לידנו והיה די סבבה הקטע הזה

היא הפכה מהר מאוד לאוהדת קטמון (למרות שהמשחק היה מול הפועל אזור קבוצת מקום מגורנו,אבל לא הנחנו לעובדה  הפעוטה הזאת להסיח את דעתנו מהקבוצה שאותה אנחנו באמת אוהדים)

רכשנו בייגלה (כזה שמוכרים בעיר העתיקה,עם זעתר) גרעינים כחוק וצפינו במשחק ההולך ומתפתח מול עיננו

אז בשביל הרקורד אומר שקטמון שיחקה טוב,אזור שיחקה בכלל לא רע אבל ניצחנו 1:2 והמנחוס נשבר אחרי 3 משחקי תיקו שקרבו עד כדי סכנה ממשית את קבוצת ביתר כפר סבא לכדי נקודה אחת  אחרינו

בעקבות הנצחון המפואר של קטמון והפסד מביש של כפר סבא בכפר סבא צריך לומר, גדל ההפרש בצמרת ל4 נקודות !!!

חוץ מזה אני רוצה לציין משהו שנראה לי שדי מתעלמים ממנו בתקשורת השמאלנית... קטמון לא הפסידה  מהתחלת הליגה,21 מחזורים והיא הקבוצה היחידה !!! בכל שלושת הליגות העליונות ללא הפסד,זהו לדעתי הישג ראוי לציון ! ודי מתעלמים ממנו

אז אני לא חושב שננצח את כל המשחקים,ההפסד הראשון יגיע ואני מקווה שהוא לא יפגע בנו,אבל קצת קרדיט להישג,מה קרה?

אוהדי קטמון  באחד מרגעי המנוחה שלהם:-)

לסיכום אומר שאני לא יכול בשום אופן,לפחות לא כרגע להסביר מה גורם לי ללכת אחרי הקבוצה הזאת ולחזור אחרי כל כך הרבה שנים לצפות בכדורגל,האמת שלא חשבתי שזה יקרה

ואני רוצה לומר לכם שכשקטמון מבקיעה גול וכל האנשים מסביב מריעים ושמחים זו תחושה שמחזירה אותי לימים אחרים עם אבא שלי

אז יכול להיות שזו חווית תיקון או סוג של פיצוי שאני מפצה את עצמיוזה

כל מחשבה כזאת או אחרת ,פסיכולוגית פילוסופית שלכם תיהיה טובה כשלי

בשורה התחתונה,אני נהנה,מאוד נהנה ולכן אני עושה זאת

בסיום המשחק הקהל מודה לשחקנים והם מודים לו על תמיכתם

אפילוג

מירושלים נסעתי לגדרה,לשם הבאתי את בתי ושם כבר היה בני הצעיר, יחד הם באו לבקר את בני הדודים שלהם

מכיון שנשארנו בבית עם אחד ילד,לא מצאנו הרבה טעם בלבשל ארוחת ערב

וככה חיפשנו לנו איזו מסעדת בשרים קרובה ולא יקרה ומצאנו את אל חינאווי,במערב ראשון ליד הסינמה סיטי

קצת רועש לטעמי,כי  שמו אותנו ליד  כנר ונגן שניגנו  מוזיקה ערבית נפלאה אבל קצת מחרישת אוזניים

אבל מילא

אכלנו אוכל ערבי מצויין שהמנה העיקרית שלי הייתה סטייק פרגית במרינדה

ומשם נסענו צי'ק צ'אק הבייתה

אני סיימתי תיהיו טובים