שמעתי באיזה ערוץ טלויזיה פרשנות על למה אוכלים מצות בפסח.

האיש הסביר  שללחם יש אגו,לשים את הבצק,מכניסים לתנור והבצק מלא השמרים תופח ותופח עד שהוא הופך ללחם,כלומר יש כאן תהליך לא קצר של עשיה עם השקעה בצידה.

מצה לעומת זה היא  משהו שלוקח הרבה פחות זמן לעשות ,היא דקה,שבירה,לא טעימה ולא זקוקה לחיבוקים שמקבלת כיכר הלחם

אין לה אגו למצה,היא נועדה לשרת,את כולם באותה מתכונת.

ואם נלך לסיפור המדבר הרי שלבני ישראל הזכורים לטוב לא היו הרבה אפשרויות לאפיה וככה  כפתרון מהיר שטוב לכולם,עשירים עניים,בעלי ייחוס ואחרים כולם מסתפקים במצה

לחם זה עניין אחר,ללחם יש רייטינג,למצה לא

והפרשנות אומרת שטוב לפעמים לאכול מצה ולזכור שלא כולם יכולים לאכול לחם ארז למשל,כשאתה אוכל מצה שבועיים  בשנה אתה זוכר את הבסיס,מניח לאגו, מאיט קצב

יש לה חסרונות אחרים וגדולים למצה,אבל כאן באתי רק להלל ולשבח לרגע..

ארוך החג הזה,אני לא מקנא באנשים צעירים שיש להם ילדים קטנים שצריכים להפעיל אותם בחופש כל כך מיותר לעיתים וארוך שכולל ימים שכולם נמצאים בבית.

למזלי ילדיי גדלו והם עצמאים,עצמאים עד כדי כך שבני האמצעי שאתמול מלאו לו 18 לקח לפני יומיים כמה חברים וגלשן ונסע איתם לחוף פלמחים לחגוג את יום הולדתו

קצת כאב לי שלא התפנה לחגוג איתנו בתאריך הנקוב אבל אין ברירה,צריך להתרגל למצב שהילדים עושים מה שטוב להם וזה לפעמים גורם שנשאר לבד,רק שנינו ,זוגתי ואני

ליל הסדר היה אחד מלילות הסדר המוזרים שחוויתי,נראה שיש אנשים שנותרה להם מעט מאוד סבלנות לליל סדר מסורתי עם קריאת הגדה שלמה,מלווה בפרשנויות מענינות,דיאלוג בין המשתתפים שמפרה את כולנו,ליל סדר כזה היה לנו בשנה שעברה

השנה סיימנו לקרוא את החלק ההכרחי בכ20 דקות,התרכזנו באוכל הטעים  ולא חזרנו לקרוא בהגדה,בימים אחרים ישבנו בניחותא ושרנו לפחות את ,אחד מי יודע' וחד גדיא המיתולוגים,השנה ויתרנו אפילו על העניין הזה ואומר לכם בכנות,לא הרגשתי שחסר לי

בכלל אני אומר כבר הרבה זמן שצריך לשנות את הקונספט של ליל הסדר,אני לא אומר שלא נתכנס  ונעשה ליל סדר,אבל צריך לחשוב מרענן,צריך לחשוב חדש,כי ככה זה  משעמם,באמת.

אז נכון מידי כמה שנים אתה  מגיע לליל סדר כמו שהיינו בשנה שעברה שמשתתפים בו אנשים ידענים וסקרנים כמו 2 האחים שלי,כל אחד מוסיף פרשנות משלו,משוחחים מדברים תוך כדי שמתקדמים בקריאת ההגדה ,מבקרים את מהלכי משה ואת מעשיו של היושב במרומים והותיקים כאן זוכרים שיש לי ביקורת קשה על מהלכיו של היושב (במרומים) בקטע של היחס הברוטלי למצרים וגם באפס הסבלנות שהוא מגלה לבני ישראל שהופכים באחת מעבדים למשוחררים.

לא מספיק לעבור את ים סוף,גוד ולחשוב שהנה שחררת  את הישראלים האלה מעבדות ועכשיו הם חייבים לך.

מנטלית גוד הם עבדים,לא יעזור בית דין וגם לא  לאיים עליהם בהרג

סבלנות,זה מה שדרוש כאן ולך גוד וגם למשה עם כל הכבוד ליאיר לפיד לא הייתה הסבלנות הדרושה.

ואני מכבד את משה ואני חושב שהוא מנהיג סבבה,היו לו כמה פאקים כאן ושם אבל אין בני אדם בלי חסרונות וגם מוזס היה כזה

אבל אנחנו מבינים שבמציאות הקשה ההיא,עם כל הדם הזה המוני הצפרדעים מסביב וחולירעס מסוגים שונים,היה צריך מישהו שנראה דמות סמכותית שגם מתפקד למען השם

אז בסדר גוד לצורך העניין משה היה כזה, ואם אנחנו מדברים על דמות סמכותית וכאלה,אז תגיד ליאיר,נו זה שר האוצר,שלא ידבר איתנו דרך הפייסבוק,אפאס דרך מוזרה להעביר גזרות כלכליות,אתה יודע גוד,יש כמה אנשים מבוגרים בשדרות,באופקים,במעלות ובשלומי שלא מחוברים לפייסבוק,אין להם כסף וידע ,הם נאבקים בגזרות שיאיר הזה מדבר עליהן ,שהשאיר ההוא הקודם שהפך מרוב שהצליח בתפקידו הקודם לשר של שני משרדים,לא אחד,מפלאי ממשלתו החדשה והמצומצמת של נתניהו

סטיתי ממסלולי לרגע, אז כמו כל עמישראל גם אנחנו רצינו לנסוע לטייל,סבתא נ. סיפרה שהיא נוסעת לנופש של שבוע בחוות הבריאות שבקיבוץ אלומות ולא ברור לי למה אבל שמעתי את עצמי אומר שיש מצב שנבוא לבקר אותה.

כשאמרתי את מה שאמרתי הוריי ,מוריי,אנשים יקרים,לא חשבתי  על המרחק,על הפקקים על הדלק וכשהתקרב יום האתמול ואחרי התאונות הנוראיות שהיו במהלך ערב החג,ככה קצת יצא לי האוויר לנסוע כל כך רחוק.

אבל היא נמצאת שם לבד ולמרות שהיא שידרה שטוב לה ונעים לה ואיזה כייף ושהכל סבבה (אגוזים,לא סתם סבבה) החלטנו לעשות מעשה ולנסוע.

אף אחד משלושת הילדים לא רצה להצטרף

 ואנחנו יצאנו לדרך,מצויידים באפליקציאת waze המתריעה על מריעין בישין בדרך,מאזינים בחרדת קודש לגלגל"צ ומתפללים שלא יהיו פקקים.

יצאנו  מהבית ב10 וחצי בבוקר,עלינו על כביש 4,ובקרבת האלוף שדה התחברנו לכביש המופלא שמספרו 471

חלקכם ודאי שואל מדוע אני נותן את הפרטים המשמימים האלה ואני  אומר שהפרטים האלה חשובים לכל מטייל בפוטנציה.

כדאי לדעת למשל שהשיפוצים שחיברו את כביש 471 שהוא כביש מופלא אגב,רחב ויפה שמחבר את כביש 4 במהירות לקרית אונו ופתח תקווה ובהמשך לראש העין ולכביש 6,השיפוצים הסתיימו וככה  כדי להגיע לכביש 6  בדרך הכי מהירה מאזור גוש דן,לפחות באזור שאנחנו גרים הכי כדאי וקצר להשתמש ב471 ולעלות על כביש 6 צפון וכך עשינו

אני מציע אגב בלי קשר להיות מנוי על כביש 6 שמקצר את הדרך וחוסך את כביש 2 הגרוע שאם הממשלה מחשיבה אותו ככביש מרכזי במדינת ישראל, כזה שמחבר את המרכז לצפון הרי שבחלקיו הוא כביש גרוע ומעצבן והאלטרנטיבה שלו ,כביש 4 איטית ומלאת רמזורים.

בקיצור עלינו על כביש 6 בנחשונים ופנינו צפונה

הכביש היה עמוס,אבל התנועה זרמה יפה מאוד עד  למחלף נתניה

הוייז התריע על עיכוב, התנועה האטה והיה ברור שאם אתה לא רוצה להזדחל בפקק צריך  להיות יצירתי ולא אחד שקופא על שמריך.

יצאתי במחלף נתניה,פניתי ימינה והגעתי לכביש יד חנה-בקה אל גארביה,זהו כביש קטן שעוקף את הדרכים הראשיות,בפאתי באקה אל גרביה פונים שמאלה,נוסעים עד הסוף ומתחברים לכביש שמוציא אותך לכביש 65 ליד קיבוץ ברקאי (כך או כך ,אתם לא צריכים לדעת בעל פה את מפת הכבישים והאלטרנטיבות,אתם פשוט כותבים בוויז את רצונכם והוא מציע 2 אלטרנטיבות  עם זמן הגעה משוער,מספר קילומטרים ואתם בוחרים והוא לוקח,כך שאם ירדתם למשל מהמסלול הבטוח של כביש 6 בגלל פקק,כתבו בוייז את היעד והוא יחשב מסלול מחדש ויקח אותכם,המצאה מופלאה)

בכביש 65 הייתה תנועה ערה מאוד של משטרת התנועה,הווייז לא הפסיק להתריע על משטרה וזו הייתה אחת הפעמים היחידות שנוכחותה הייתה ברוכה

אנשים לא נהגו בפראות,לא עקפו על השוליים ולא גנבו רמזורים והפלא ופלא התנועה בכביש הזה זרמה יפה

הנסיעה ארוכה,קיבוץ אלומות נמצא על רכס שיושב מעל  המושבה כנרת בצידה הדרומי של הכנרת   והנוף נפלא,עוד נגיע  למקום

בנתיים כאמור הזמן עבר והפכנו להיות רעבים,אישתי הטובה לא אוכלת חמץ ומסביב רק מסעדות ערביות,אבל אני כשאני רעב,לא רואה בעיניים ואני אוכל הכל...

עברנו את עפולה וקצת לפני  כפר תבור יושבת מימין לדרך מסעדה בשם סהרה ולידה גם תחנת דלק

עצרנו ונכנסנו,המקום נראה כמו ארמון תורכי,מעוצב בסגנון ערבי קלאסי

אני לקחתי חומוס עם פיתה מבורכת,זוגתי סלט כרוב מעשיר וביחד חלקנו מיקס גריל עם בשר נימוח וטוב

יצא סכום סביר לשנינו וככה בבטן מלאה המשכנו את דרכנו הלאה.

בכפר תבור פונים ימינה, חוצים את יבנאל היפיפיה ומגיעים לצומת שבימינה יושב קיבוץ אלומות ובשמאלה המושב פוריה

מצאנו את סבתא נ. שמאוד שמחה לראותנו,פטפטנו במשך שעה וקצת הסתכלנו על הנוף המרהיב

הצילום באינסטגראם המופלאה  מהצימרים של כפר הנופש  של אוכלי הדורה ושותי מיץ החיטה לכנרת

המחשבה על הדרך חזרה גרמה לנו לקום ממרבצנו וכך אחרי שעה וחצי נסיעה ושעה וחצי ביקור התחלנו לחזור בחזרה.

לא אלאה אותכם בפרטי הדרך,רק לומר שחצינו את פוריה ,המשכנו ישר בצומת גולני  שעדיין בשיפוצים מתמשכים ,לכיוון חיפה ,הנוף יפה האביב מתעורר והשדות פורחים ,ליד יוקנעם לפני שעלינו על כביש 6 דרומה העברתי את ההגה לאישתי הטובה שתנהג קצת ואני העברתי את שארית הדרך בשיחה  טיפשית בוואטס אפ עם חברי לקבוצה באפליקציה הזאת,היו מלא צחוקים ודחקות.

היום יוקדש לכביסה,נקיונות כאן ושם תחזוקת הבית בקטנה עם הרבה תקווה בלב שהפועל קטמון ירושלים תחזור היום למסלול הנצחונות.

כי די,כמה אפשר לקרטע ולא  לעשות מהלך מנצח,נותרו 6 משחקים והם מקרטעים כבר מזה זמן והמקום הראשון עם העליה לליגה לאומית נמצא בסכנה מוחשית וזה לא לעניין ,כי אנחנו קטמון,הכי טובים בליגה

אז יאללה הפועל,לתת בראש לקרית גת

יום שישי כאמור במנין הימים המבולבל של החג הארוך הזה

האביב הגיע

אני סיימתי,תיהיו טובים