אני רוצה בהתקרב יום השואה לכתוב פוסט אחר כמו שעשיתי בשנה שעברה ונדמה שגם בזו שלפניה
אין עוררין על העובדה שאנחנו צריכים לזכור ולהזכיר את ששת מליוני היהודים שנרצחו בשואה
לספר את סיפורם,להזכיר ולהתריע ורבים עושים זאת
אני רוצה להזכיר את ניצולי השואה שחיים בישראל,כ200 אלף שמספרם הולך ומתמעט
כל שנה ראשי המדינה משתתפים בעצרות,מבטיחים הבטחות ובפועל נדמה שיותר ויותר ניצולי שואה סובלים מעוני,לא מקבלים את מלא זכויותיהם,נרמסים תחת הבירוקרטיה של ארגונים יהודיים שמבטיחים הבטחות על גבי הבטחות בהקשר לכספים שמגיעים להם עקב היותם ניצולי שואה,תחת משרדי הביטוח הלאומי,האוצר,חוקים שמוחבאים בחוק ההסדרים שנועדו להקטין את הקצבאות המגיעות להם.
אנשים שזכאים לתרופות לעזרה כספית מתבקשים להוכיח שחיו בשטחי הכיבוש הנאצים בזמן השואה ואם אין להם מסמכים מתאימים הם נדחים
זה קורה ליהודי לוב יוון ומרוקו זה קורה לניצולים שברחו מפולין לאירן ועלו לארץ כילדי טהרן
ראינו את הסרטים שיצרו אורלי וילנאי וגיא מרוז על ועדת התביעות,איך כסף ששייך ליהודים שנרצחו בשואה מוחזק על ידי ארגונים יהודיים,ממשלות זרות וארגונים בארץ בלי לחלק את הכסף לניצולים,בלי להחזיר כסף ורכוש לבני משפחותיהם וכשהם עושים זאת הם עושים זאת במשורה
והניצולים צריכים להאבק ותש כוחם.
די לצביעות של שרי הממשלה ושל חברי הכנסת המצהירים הצהרות ,מפזרים הבטחות על כספים שמישהו בדרך עוצר אותם.
,נדמה שהמדינה מבקשת להפטר מהניצולים,הם עולים הרבה כסף למדינה והמדינה מתישה אותם והם ממילא קשישים לא בריאים שהולכים ומתמעטים
לזכור את הניצולים כמו את אלה שנרצחו,לזכור ולא לשכוח
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
