אני מתחיל קצת להצטער שהתחלתי את הפרוייקט הזה קרוב מידי  ליום השנה להיותי כאן

הפוסטים כל כך רבים והזמן כה מועט וגם ישרא לא בדיוק עוזר עם התקלות שלו שהוא לא מאפשר  לעדכן שעלה פוסט חדש

אבל בסדר,נעשה מה שאפשר

הפוסט הראשון שאעלה הוא פוסט ממאי 2006 קרוב לחגיגת 3 שנים בישרא,עושה מין סיכום ביניים כזה

קרה לי הרבה פעמים שלא היה לי מה לכתוב וקראתי לזה "סימפטום היד המקלידה" (למרות שבאופן אישי אני מקליד באצבע אחת )נותנים ליד ללכת, היא הולכת לבדה וכותבת את מה שדגדג לה מלכתחילה

ותמיד אמרתי שיש כתיבה מסודרת,עם נושא שחשבת לכתוב עליו ויש כתיבה ספונטנית,שהיד זו שדגדג לה לכתוב,מטיילת על פני המקלדת ומצליחה  או הצליחה לעיתים להוציא פוסטים  למופת

אז זה פוסט כזה,שיוצא מהבטן שמשחרר אמיתות והולך לאן שבא לו,בלי סכלתנות ובלי פלצנות.

הפוסט השני מדבר על מאבק ב2 מישורים וכתבתי על זה הרבה מאוד בשנים הראשונות של בישרא.

תוך כדי כתיבה בישרא גיליתי שהייתה לי ועדיין ישנה  הפרעת קשב וריכוז,תוך כדי הגילוי נלחמנו לתנאים טובים יותר לבתנו שבכיתה א' התברר שגם היא סובלת מהפרעת קשב וריכוז.

הפוסט "סתומה בלחץ" נכתב  על אודטה  כמכתב תשובה שלי  לדיון הפומבי שנערך באותה עת בתקשורת והיא יצאה ביוזמה פרטית וקראה להורים של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז ללהפסיק לתת לילדיהם רטאלין

אוי זה הרגיז אותי,אגב אגלה כאן אנקדוטה קטנה ,היו חילוקי דעות קשים ביני ולבין מרגי המיתולוגית על עניני הפרעת קשב שגרמו לרוגז גדול מאוד מצידי עליה והפסקתי להגיב אצלה וביקשתי ממנה לא להגיב אצלי (היום אגב לא הייתי עושה דבר כזה) וצריך לומר שהיה שלב שהיינו קרובים,היא סיפרה לי בפרטי על חייה וכו' ובכל זאת,לא עמדה לה הקרבה הזאת כשהיא דברה רעות על הרטאלין,להגנתי אומר שבשנים ההן העניין היה בנפשי והפוסט יעיד על כך.

הנה הפוסט

אגב כמו שכתבתי בפוסט הקודם,סיפרתי למריאט עורכת ישרא על היוזמה הפרטית שלי והיא הציעה בטובה  לעלות למסגרת מיוחדת בישרא את הפוסטים של פרוייקט "טליק חוגג עשור בישרא" כדי שכולם יחשפו אליהם

מחר אגב בשבת,אני אעלה במסגרת פוסטשבת 2 פוסטי שבת מהעבר

יש לי תחושה  ש,פוסטשבת' ותסלחו לי אם אני חוטא כאן בחוסר צניעות באמת הפך למותג

אבל אני ארחיב על העניין מחר

בנתיים אני מקווה שלא תיהיה תקלת עידכונים ושתהנו מהקריאה

יום שישי וזה

תיהיו טובים