בשבוע שעבר בתגובה לפוסט שכתבתי על מסיבת הסיום שנערכה על ידי הנהגת שבט הצופים

לצופי השכבה הבוגרת,אמרה לי ה,צופה מהצד' יקירתי שבטח הושמע שם השיר "עוף גוזל" של אריק אינשטיין שאין יותר ממנו לסמל

סיום של תקופה אחת ותחילתה של אחרת

ואמרתי לה  שהושר שיר אחר (אין מקום אחר של משינה) וזהו עף לי העניין מהראש

בילינו כבר בכמה מסיבות סיום,עדיין לא של בית הספר אגב,רק של שבט הצופים ולכן אולי לא הייתה תחושה שהילד מסיים,לפחות אצלי

(הפרום של כיתות יב יתקיים ב1 ליולי ויום לפניו ,טקס סיום של כל כיתות יב' באודיטוריום שליד בית הספר)

אבל אתמול  הייתה מסיבת פרידה של הורי השכבה הבוגרת בצופים (או איך שהחבר'ה קוראים לה  השכב"ג) מהילדים.

כבר לפני כמה שבועות ארוכים התארגנו בעיקר אמהות דרך הWHATS UP,הקימו קבוצה  באפליקציה והחלו לזרוק רעיונות  למסיבת הסיום

בסוף הוחלט לעשות את הארוע ביישוב שלנו במקום הכי יפה אצלנו ,במצודה

המצודה יושבת במקום הכי גבוה ביישוב ,נשקף ממנה נוף מרהיב,יש שם מקום לעשות ארועים תחת כיפת השמיים והמקום הזה נבחר למסיבת הפרידה

התמונה צולמה בתחילת הערב כשהיו מעט אנשים וההתארגנות לא הסתיימה,אבל היו כ4 שולחנות כמו זה המופיע בצילום,מרחוק שולחן ארוך עליו הונח הכיבוד שעשו ההורים ובקדמת הארוע הייתה עמדת הדיג'י עם מקרן ומסך למצגות שהוקרנו

אני הגעתי לשם בדחילו ורחימו,לא יודע למה אולי בגלל שהצופים הרגיזו אותי לא פעם ,בלי קשר לחשיבות הרבה שאני רואה  בתכנים שהילד קיבל במשך השנים ואני ממש לא מזלזל בהם

אבל מבחינת הארוע הייתי שווה נפש בהתחלה

ואז הגיעו הילדים

יובל בני הוא האמצעי בשורה הראשונה

והתחילה לבעבע התרגשות

מזה זמן שהבית מתרוקן,בתי הבכורה בצבא כאמור,היא אומנם חוזרת כל ערב הבייתה אבל  טווח ההכרויות שלה עם  חברות חדשות , גם עם בנים(לא עלינו! )התרחב

והיא  יוצאת כמעט כל יום שישי,בגלל שעדיין אין לה רשיון היא הולכת לעיתים כבר בצהריים לחברות ונשארת לישון שם

יובל האמצעי עסוק כל כולו בחודש מאז הסתיימו בחינות הבגרות בהכנות למחנה הקיץ האחרון שלו בצופים אותו הוא מנהל השנה והבחור כמעט ולא נמצא בבית,ככה שנשארנו עם הילד הצעיר שיש לו מנהג  לנסוע לשישי שבת לבני דודיו הרבים הפזורים בכל מיני מקומות ולבלות אצלם בשישי שבת

לי קשה עם העניין הזה

גם כי אני חושב שארוחת ערב שבת היא דבר  שאני מאוד רוצה לשמור עליו כחוויה משפחתית וגם שאני לא מצליח להכיל את  ההתרחקות הטבעית של ילדיי,אומר לכם את האמת

בעיני רוחי משפחה צריכה לשבת יחד בערב שבת,אני מבשל בימי שישי ,משתדל לעשות דברים שטעימים לכולם,אני רוצה שנשב כולנו בערב,אני אעשה קידוש וכולנו נאכל את ארוחת הערב והעסק הזה קצת מתפרק לי מול העיניים,אז נכון שכל אחד וסיבותיו הצודקות והטובות עימו

וחשוב לנו שלילדה יהיו חיי חברה,משהו שהיה לה פחות בשנים שלמדה בבית הספר,מי שלא עקב או לא יודע אומר שהיא ,לייט בלומרית' והכל קרה לה לאט  ועכשיו שכשסוף סוף קורים דברים מבחינה חברתית שלהם כה ייחלנו,לא נעצור בעדה

אני גם מבין את עניין ההתעסקות  בסיפור מחנה הקיץ,הילד קיבל אחריות גדולה והוא משתדל לעמוד  בדבר הזה וזה גוזל הרבה זמן,רק לא ברור לי למה ביום שישי בערב אי אפשר לעשות הפסקה לארוחת ערב

ובעניין הילד הצעיר,אומר  לכם שאני לא מת על זה  שהילד ישן בבתים של אחרים גם אם הם מהמשפחה,,זוגתי הטובה  חושבת אחרת ממני,בילדותה אחיה והיא נדדו אל הבני דודים ובני הדודים נדדו אליהם והייתה לדבריה שמחה וששון  וזה משהו שהיא זוכרת באהבה

נו,אני לא אמנע מילדיי זכרונות טובים ובילוי עם מי שמתחשק להם אבל  אני לא מרגיש שלם עם זה למרות הכל וחסרה לי נוכחותם

כל זה בא לומר לכם שכשהילדים הגיעו לראש המצודה כמו שמופיע בצילום וחולקו להם חולצות  עם כיתוב שאמר תודה

התחלתי באמת להתרגש

ואחרי החיבוקים והצילומים המסורתיים והנשנוש ישבנו לראות את המצגת שאמא אחת הכינה

מסתבר שכל ההורים התבקשו להעביר תמונות של ילדיהם  מכל התקופה שהם היו בצופים וזוגתי העבירה הרבה תמונות ולכן ראו הרבה את בני בשלל תלבושות וצורות בטיולים,במחנות קיץ ועוד ועוד וברקע התנגן השיר הזה של אריק איינשטיין "עוף גוזל"

צמרמורת עברה בי שהקשבתי לשיר

אני מביא אותו לכאן ואני מפציר בכם,כנסו והקשיבו לשיר

תשמעו,הרבה שנים לא שמעתי את השיר הזה, והמילים כמו שאני מניח ,נגעו בי כמו בהרבה הורים שילדיהם סיימו פרק והתחילו אחר.

אז התרגשתי הצטמררתי ובחסות החשיכה גם דמעתי.

לא קל לתת לילדים ללכת,הבית מתרוקן,יש שקט,לא צריך להכנס לאטרף של השנה החדשה כי יש רק ילד אחד במערכת החינוך

לא צריך לקנות כל יום לחם לעשיית כריכים בבוקר

מסתיים עידן

בנובמבר הילד ילך לצבא,השאיפה שלו להגיע לגולני או לחייל קרבי דומה,ובעיני זה טבעי לגמרי שכך יהיה

בלי חרטא ובלי קלישאות  הבחור רוצה וצריך לתרום למדינה את חלקו במקום הכי טוב אליו יכול להגיע ,ככה חינכנו אותו ואת שאר ילדינו

אז הילדים יוצאים כל אחד בתורו מהקן ואנחנו צריכים להתרגל ולהסתגל למצב החדש,עוזרת החברות האהבה והתמיכה שיש ביני לזוגתי האהובה

בלי כל זה היה יכול להיות קשה הרבה יותר ואני מברך שיש לי את כל זה

אני סיימתי תיהיו טובים