כשיש משחק טניס חשוב כמו שהיה אתמול,מתנהלת במקביל תקשורת נוספת בקשר למשחק,

אני מחליף חוויות עם גיסי שמאוד אוהב טניס בערוץ אחד באפליקציית WHATS UP

ועם חבר טוב לעבודה בערוץ אחר באפליקציה,במקביל אני מעדכן בתוצאה את דף הפייסבוק שלי ומי שרוצה מגיב גם שם.מולטיטאלנט אני ...

זה נחמד ככה ,למרות שהבעיה היחידה שיש שלפעמים אתה מפספס מיני התרחשות על המגרש כי אתה מקליד והראש בסמרטפון

בכל מקרה  אתמול כאמור נמשך משחק חצי הגמר בין נולה לדל פוטרו 5 שעות,השעה התקרבה ל8 בערב ודי ,כבר  היינו רעבים ורצינו לאכול

ולא יכולתי לזוז מהמסך

באחד הסטטוסים האחרונים שכתבתי בדף הפייסבוק כתבתי :

"נולה מגיש למשחק,אלוהים תעשה שזה יסתיים"

ואחכ כשהסתכלתי על מה שכתבתי זה נראה לי נורא מגוחך,כאילו מה הבקשות המוזרות האלה מאלוהים? וכמה פאטטי לחשוב שהוא ממש יכול לעשות משהו,למרות שנולה ניצח  בסביבות השעה הזאת אז אולי לאלוהים בכל זאת הייתה יד בדבר:-)

לא ,לא תיהיה היום פרשנות לפרשת השבוע,מהטעם הפשוט שלא התכוננתי לעניין,בדרך כלל אני קורא את הפרשה יומיים שלושה לפני,קורא כמה פרשנויות מכאן ומשם ואז ביום שישי מתחיל לכתוב את הפוסט  כשבשבת בבוקר אני "סוגר" את השאריות שלו.

בגלל הצפייה בשבוע האחרון במשחקי ווימבלדון ,לא התאפשר לי להתעסק בדברים אחרים ,בעיקר  להתעמק בפרשת השבוע,אני גם לא חושב שבכל פוסטשבת צריך להתעסק בזאת,באה לי מוזה על העניין אני כותב,אם לא,לא אלמן ישראל,יש דברים אחרים.

השבוע יצא לי לחשוב על התפקיד החדש שאני עושה בארגון בו אני עובד.

אקצר למי שלא יודע ואספר שחליתי,לא עבדתי  מנובמבר 2011-נובמבר 2012,שנה בדיוק וכשדובר על חזרה אפשרית לעבודה היה ברור שלא אוכל לחזור לתפקיד הקודם שחלקו נעשה  מחוץ למשרד בניידות ואני הייתי מוגבל,לא יכולתי ללכת.

לכן קיבלתי תפקיד חדש שלא כרוך ביציאה מהמשרד ובהתניידות בחוץ והחשש שלי כמובן היה שאולי אשתעמם בתפקיד הזה, כי אחרי הכל ב18 שנים האחרונות עבדתי בחוץ,כמעט לא תלוי במשרד,בשעות משרד וזה לא קל לשנות אחרי כל כך הרבה זמן.

במאמר מוסגר אומר שלא יודעים בעבודה שיש לי בלוג,כלומר חלק מהחברים הקרובים יודעים, אבל ההנהלה והוועד לא יודעים וטוב שזה ישאר כך,כי לעיתים אני כותב כאן דברים שיכולים להיות לא נעימים לאוזניים שלהם ואני לא רוצה להיות מוגבל בנושאים עליהם אני כותב,לכן אני לא כותב במה אני עוסק כי כבר ראינו שבלחיצת גוגל אחת יכולים להגיע אורחים לא רצויים והגיעו אגב ,כל מיני.

אז בנובמבר האחרון חזרתי לתפקיד אחר בעבודה,לקח כמה שבועות להתרגל למצב החדש,כל הזמן שאלו אותי אם אני מתכוון לחזור לתפקידי הקודם כשאחלים לגמרי(אגב רק בימים האחרונים מצב הרגל השתפר מאוד ואני הולך כמעט ללא בעיות,אני כמובן נזהר ולא מאמץ את הרגל כדי  לשמור עליה)

ואני אמרתי ,ודאי שאחזור,זו שאיפתי והנה עם ההחלמה המלאה הגיעו גם מחשבות אחרות ,ישבתי עם עצמי עשיתי מאזן של בעד ונגד ,ספרתי את היתרונות והחסרונות של  התפקיד הקודם ואת אלה של התפקיד הזה והגעתי למסקנה שטוב  לי בנוכחי ולא אשנה אותו בעתיד הקרוב.

החסרון העיקרי בתפקיד הקודם שכל הזמן עשיתי דברים בלחץ,אני לא נגד לעבוד בלחץ,לפעמים הלחץ משיג תוצאות טובות ואכן השגתי תוצאות מאוד יפות בתפקידי הקודם אבל אני מאמין שבסופו של דבר הלחץ פגע לי בבריאות.

על פניו אין קשר בין המחלה שהתפרצה בקיץ 2011(סקלודרמה או תסמונת רנו  למי שרוצה לדעת,זו מחלה שפוגעת בקצות האצבעות בידיים או ברגליים ומתבטאת בקושי בהגעת דם למקומות האלה וכתוצאה מכך נוצר פצע,זה לא סכרת אבל זה דומה והפצע שלי התיישב על כרית האצבע הגדולה ברגל שמאל ולא יכולתי לדרוך עליה וכמובן לצעוד כמו אדם רגיל) לבין מצב נפשי,כי הפגיעה בעיקרה פיזית,אבל  כשאתה יושב שנה בבית,בחלק מהזמן עובר טיפולים לא קלים ויש זמן לחשוב אפשר לעשות קישור בין הגוף לנפש גם אם לכאורה אין קשר

ואני אומר שבשנים האחרונות הייתי מאוד בלחץ  בעבודה ,להספיק דברים,לעשות דברים אפילו דברים שוליים כמו למצוא חנייה במקום שהחנייה בו מועטה ועוד כהנה וכהנה ואני מניח שזה הקרין על הנפש שלי ועל ההתנהלות  שלי בעבודה ,למרות שבאמת הצטיינתי במה שעשיתי וזכיתי להכרה במה שעשיתי  גם מצד הממונים עלי

ואז חליתי והייתי שנה בבית וכאמור שנה בבית על כל המשתמע מכך זה זמן מצויין לנפש וחשבון שאותו עשיתי לעצמי ואז חזרתי לעבודה קיבלתי את התפקיד החדש והנה בימים האחרונים החלטתי שגם אם יתאפשר לי,פיזית ,אני לא חוזר לתפקידי הישן.

ואני לא חוזר כיהשינוי מרענן אותי  ,אני אומנם במסגרת,אני עובד כל היום במשרד ומסתכלים עלי ועל מה שאני עושה אבל לא בלחץ,לא בהסטריה להספיק את זה ואת זה וגם את זה,העבודה לא בורחת ויש ממנה גם מחר

אני בכלל חושב שאדם לא צריך להתמכר לשעות עבודה רבות,יש גם דברים אחרים,יש בית יש ילדים יש זוגיות ולא הכל עבודה עבודה

וכאן אין  דרישות למלא מכסת עבודה כזאת או אחרת,אני לא צריך למהר לשום מקום,יש לי חניה בשפע ליד העבודה וזה שינוי מרענן מבחינתי ולכן החלטתי שבגילי הקשיש והמתקדם מותר לי לעבוד בסגנון הזה עד לפנסיה ויסתדרו בלעדי יכולותי במקום הקודם.

אני רוצה לומר  שכשעבדתי במקום הקודם וחליתי,משכתי את המחלה עוד ועוד,בימים האחרונים של נובמבר 2011 בקושי הלכתי על הרגל אבל תחושת המחוייבות שלי  לתפקיד גרמה לי למשוך עוד יום ועוד יום,כי הרי אם לא אהיה שם, העסק יתמוטט בלעדי ואני צריך להחזיק מעמד .

אני זוכר כמו היום איך ביום אחד,אז בנובמבר 2011 התיישבתי על גרם של חדר מדרגות כי לא יכולתי כבר ללכת,עבר שם אדם שאני מכיר וראה אותי בכאבי ושאל מה קרה ואני שעוד לא הבנתי את חומרת מצב הרגל הראיתי לו את המקום הכואב ואמרתי שאניב קושי הולך

האיש נחרד,אמר לי  שכדאי לי לטוס לרופא כי מצב הרגל היה בעיניו על הפנים,אני זוכר שחזרתי למשרד,באתי למנהל הישיר שלי ואמרתי לו שאני  לא יכול להמשיך לעבוד

זה היה שינוי גדול מבחינתי לבוא ולומר אני לא יכול עוד,ראשית להודות בעובדה שאני חולה וללכת לקבל טיפול,שנית  להבין שאני חולה שאני צריך לזוז הצידה כי אני לא העיקר כאן,העיקר כאן שהעבודה תתבצע ויכול לבצע אותה כל אחד(במידה כזאת או אחרת של אימון ורכישת נסיון כמובן) ובשם שמיים,העסק לא יתמוטט אם תזוז הצידה,אולי יהיו כמה תקלות עד שמישהו אחר ילמד את העבודה,אולי היא לא תעשה בהתחלה באותו דיוק כמו שאתה עשית אבל בשורה התחתונה לכולם יש תחליף  ואין כאן מקום למשחקי אגו,אתה חולה ,לך הבייתה תבריא,אל תנסה למשוך  עוד ועוד כי האגו שלך אומר שאין לך תחליף,יש לך,לך הבייתה,שלום ותודה

הלכתי,הייתי שנה בבית,עברתי תהליך רפואי לא קל,תהליך נפשי שגרם לי  להבין דברים חדשים על עצמי ועל הסביבה הקרובה שלי וכמובן תהליך פיזי  שהגיע  לסיומו ברגע שחזרתי ללכת רגיל

ההשלמה לגבי התפקיד החדש וההבנה  והכרה ביתרונותיו של התפקיד הזה סוגרים מבחינתי מעגל

וזה מאוד חשוב עבורי

ומהר מאוד אגב עשיתי אותו בצורה מושלמת לשביעות רצונם של מנהלי החדשים

אבל כזה אני,מושלם..סתאם סתאם,צוחקים..

אחר הצהריים גמר הנשים בווימבלדון,גמר הגברים מחר,אנדי מארי גבר על הפולני יאנוביץ אתמול בלילה,הנהלת הטורניר עשתה מעשה היסטורי מבחינתה וסגרה את גג  הסנטר קורט בווימבלדון,מה אתם יודעים

שבת וזה ,נעשה הרבה כביסה וננוח

אני סיימתי,תיהיו טובים