הגיע נובמבר,נובמבר הוא חודש מסובך רגשות עבורי

הוא גם חודש משמח,הוא תחילתו של חורף שאני לא אוהב,הוא חודש בו התגייסתי וגם השתחררתי 3 שנים אחכ

הוא חודש בו בני יתגייס ובע"ה ישתחרר

אני לא יכול להעביר לכם את התחושות שרצות בתוכי,תחושות בגלל מצב כלכלי שלא אמור לתפוס אותנו במצבנו בגיל הזה שבו בדרך כלל אנשים נורמטיבים יושבים תחת גפנם ותאנתם ואילו אנחנו נאבקים בגלל השלכותיה של המחלה הארורה שהשביתה אותי שנה מעבודה וכשחזרתי ,האמנתי להבטחות שניתנו לי שאוטוטו אני חוזר למשרה מלאה ,עם שכר מלא ובפועל בגלל בירוקרטיה המשולבת עם קשיים של הארגון בו אני עובד,אני עדיין עובד בחצי משרה ,היום זה שנה  מאז חזרתי לעבודה אגב.

אני לא בא להתבכיין בשום אופן וצורה,אני רק מתאר מצב והמצב שיש חשש כבד אם זה ימשך, שתיהיה פגיעה בפנסיה העתידית וכמובן שהעובדה שאני מקבל חצי משכורת  פוגעת קשות ביכולת הכלכלית של הבית להתנהל וזו צרה לא פשוטה .

למרות  שאנחנו מתבדחים על העניין ,אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו רק צריכים להתגלגל מחודש לחודש עד  שנקבל את קרן ההשתלמות שצריכה להפרע בעוד כמה חודשים,לא תמיד זה מצליח אני מוכרח להודות,להתבדח אני מתכוון וגם להתגלגל ככה מחודש לחודש

ודאי לא באותו יום בשבוע שעבר שבני אראה לי שעון שקנה מכספו לצורך שירותו הצבאי.

הדם קפא לי בעורקים,אשכרה,היה לי ברור שעל אף כל הקשיים שלנו אנחנו ניהיה אלה שנצייד אותו לצבא,כאילו זה בכלל לא הייתה שאלה,כולל השעון הזה שעולה בחנות 600 שקל ,הוא אגב קנה אותו ב350 מחבר שמפיץ את השעונים האלה

וכשראיתי שהוא קנה אותו מכספו שאותו הוא מרוויח בעבודה קשה כמלצר באווניו (אולם ארועים מפואר בנתב"ג)הרגשתי בפעם הראשונה מזה הרבה שנים שאני לא ממלא את תפקידי כאבא וזה ציער אותי קשות.

כי למרות מצבנו הכלכלי בשנתיים האחרונות  לא החסרנו מאף אחד משלושת ילדינו שום דבר,דחינו קניות לא דחופות, ועשינו קומבינות כאלה ואחרות (חוקיות ,תרגיעו) בכרטיסי האשראי שאנחנו מחזיקים,נעזרנו  בדודה ש. אלוהים יברך אותה ,אבל תמיד סיפקנו את כל צרכיהם גם אם ויתרנו מרצון על דברים שאנחנו היינו רוצים (חופשות ,חו"ל ,להחליף אוטו וגם דברים פשוטים יותר כמו ביגוד והנעלה).

אני אומר שכל זמן שאנחנו אוהבים,מאושרים באמת ביחד, חברים אחד של השני כל הזמן ומדברים על הכל,כל השאר גרעינים שחורים,באמת

כמובן שהייתי שמח לו לא נקלענו לסאגה כזאת,אבל אם כבר נקלענו  כדאי להוציא את הטוב מהמצב ואנחנו משתדלים.

דבר נוסף שמעיק ומציק זו העובדה שאף אחד! מבני משפחתנו המורחבת  לא שואל איך אנחנו מסתדרים,כאילו כולם יודעים שהייתי חולה ,שחזרתי לעבוד בחצי משרה ,ודאי מבינים שמשמעות העבודה בחצי משרה היא חצי מהשכר אותו הרווחתי בעבר ולא מבררים איך אנחנו מסתדרים,

לבד מדודה ש. שכאמור  עוזרת עם קניות לילדים ואלמלא עזרתה המבורכת  אני לא יודע מה היה קורה

אני רוצה להדגיש דבר חשוב,אני לא רוצה עזרה כלכלית מאף אחד מבני משפחתי,כולם עובדים קשה כולם מפרנסים ולכולם קשה,חוץ מזה שיש כאלה שגם אם יציעו לא אקח.

אבל אני לא מדבר על סיוע כלכלי ממי מהם,אני מדבר על התענינות,על לברר איך אנחנו מסתדרים ולבד מעזרה כזאת או אחרת מדודה ש.כאמור ובתקופת היותי חולה מאחותי ס., אף אחד לא מתעניין ודיברנו על הסיטואציה הזאת אני וזוגתי לפני שבוע וחשבנו שאם מישהו אחר מבני המשפחה היה במצבנו אנחנו רוצים להאמין שהיינו מתענינים ושואלים

אני לא שופט אגב אף אחד ויחסינו עם כל האחים מצויינים ועדיין כואב לי הקטע הזה.

אגב לא בררתי עדיין אם מגיע לי סיוע בביטוח הלאומי,לא ביררתי במועצה אם מגיע לי הנחה בארנונה,אני יודע זה נון רציני שלי ,אבל אני חושב שזה  מכשול נפשי שאני צריך להתגבר עליו ,לא קל להיות במצב הזה,זה לא רק משהו טכני שעושים ,הצעד הראשון בהתגברות על המכשול יהיה לבקש הנחה בשכר הלימוד המאוד מופרז שבית הספר דורש מאיתנו ,אנחנו בשלב של איסוף החומר הרלוונטי וכשנצלח את הרוביקון הזה אני מקווה להמשיך לעבר היעד הבא והוא ביטוח לאומי ודומיו

מתוך כל  מה שסיפרתי ומכיון שיום ההולדת שלי מתקרב והולך,עניין המתנה שזוגתי רצתה להעניק לי עמדה בסימן שאלה.

קורסי הבישול אותם בדקנו בעיקר כאלה שמחולקים לכמה שיעורים הם עניין לא זול שבמצבנו הם מותרות

אבל  זוגתי החליטה לא לוותר ומצאה קורס בישולבן יום אחד  של 3-4 שעות שלא עולה יקר ולמרות שרציתי משהו הרבה יותר רחב אסתפק בזה ואקווה שכשמצבנו ייטב ,והוא יטב,אעשה קורס מקיף.

האמת שלא התכוונתי לכתוב את כל מה שכתבתי,אני לא נוטה להתבכיין על מצבי ,רק שנקלענו לסחרור מסריח שהיציאה ממנו לא תלויה רק בנו  והייתי צריך להוציא את מה שישב על הלב ו1 לחודש הוא תאריך מצויין לפרוק (המספרים מדברים..)

הייתי שמח לחזור למשרה מלאה ולקבל את אותו שכר נאה שקיבלתי לפני שנתיים ואפשר לנו לא להשען על אף אחד,זה לא נחמד להשען על אנשים גם אם הם קרובים (ומדובר רק בדודה ש.)אבל תשמעו,מכל דבר לומדים,והכי חשוב עם כל הקושי שבדבר,לומדים לקבל וזה קושי עתיק שלי שכבר לפני 8-9 שנים הבאתי אותו כאן לידי ביטוי

חבר שלי שדות אומר בהקשר הזה : "מה שצריך זה רק אהבה וcare" ,ואני מוסיף "כל השאר גרעינים"

הוקל לי איזה פלא

אני סיימתי,תיהיו טובים