אין לי מילים,באמת,זה גדול ממני

אז ממה להתחיל? ברור לכם שניצחנו,אבל הדרך לנצחון,התחושות ,ההרגשות,הן משהו שקשה לתאר.

נתחיל מהתחלה?

כשפרסמתי  פוסט בו ביקשתי שיקנו לי כרטיסים  במכירה מוקדמת,לא הייתי בטוח שזה יקרה

אבל זה קרה ואני לא יכול כל כך להרחיב על מי קנתה לי את הכרטיסים , אומר רק שלפני  כמה פוסטים "התלוננתי " שמישהו לא מזוהה חופר לי בבלוג וקורא באדיקות את כולו ,אז מסתבר שבמסגרת החזרה לעבר שאנחנו עושים ביחד, אחותי אחי ואני , הגענו את מישהי שלפני 44 שנים אחרי שאמא שלי נפטרה ,הייתה דמות דומיננטית בחיים שלנו,הקשר נותק לצערי כמו שקשרים ארוכי שנים מתנתקים להם,בלי סיבות מיוחדות

ועכשיו במסגרת החזרה לעבר ומפגש עם דמויות משמעותיות מעברנו,אחותי ואחי איתרו את הדמות הספציפית הזאת ,נפגשו איתה וכשהיא שאלה גם עלי, אחותי נתנה לה את כתובת הבלוג והיא הפכה לקוראת שקטה

כשפרסמתי את בקשת העזרה היא החליטה להחשף,הציעה את עזרתה ואני  שמחתי להעזר בה וגם לחדש את הקשר.

אתמול בצהריים נסענו לאסוף ממנה את הכרטיסים למשחק,אני אומר לכם,יבורך ה waze ,היא גרה  רחוק מאוד בירושלים,בשכונה בה לא ביקרתי בערך 40 שנה ואם הייתי צריך לסמוך על מפה או על כשרוני בניווט ספק אם הייתי מגיע וגם מספיק להגיע למשחק.

ובעזרת הוייז הגענו,אספנו את הכרטיסים שעליהם היא סרבה לקחת כסף ,הגדירה את התשורה כמתנה ליום הולדתי (מחר,לא להגיד עדיין מזל טוב) ולילד המתגייס ביום שני(להתאפק עם הגיוס הקל והנעים,מחר יבוא פוסט בסוגיה) וגם סרבנו לשתות קפה או תה כי גם ככה הייתי לחוץ להגיע ולתפוס מקום במגרש.

הגענו לטדי ועלינו ליציע המזרחי

זאת עליכם לדעת ביציע המזרחי ביום שישי אחר הצהריים (14:15 ליתר דיוק) השמש בעיניים ולא רואים כלום,כלומר רואים את  האיצטדיון והכל אבל היום כל אוהד מצטייד בסמרטפון שאפליקצית הwhats up  ואתרי האינטרנט שעוסקים בספורט הם חלק חשוב  אצל כל אוהד

ובגלל השמש לא רואים איך לכתוב בסמרטפון אללי

זה היציע של אוהדי קטמון קבוצתנו האהובה,לפי אתרי האינטרנט  ההערכה  שקטמון הביאה 3500 אוהדים והקבוצה ממול  שאוהדיה לא הפסיקו לקלל את שחקנינו ואת בעלי התפקידים של קטמון,קללות גסות,שלוו בקריאות במגאפון ביתי כדי שכולם ישמעו את דברי ההבל ורעות הרוח הביאה רק 1500 אוהדים

כאן אוהדי הקבוצה היריבה מקללים ,עושים תנועות מגעילות כלפי שי אהרון,ה"סמל" של קטמון שעבר ממנה לקטמון לפני 4 שנים שהוחלף בהתחלת המחצית השניה ועליו אגב יש לי לומר כמה דברים:

מעבר לעובדה שהאיש  שחקן מצויין,מנהיג על המגרש גם אם בגילו 35 כבר לא יכול לשחק 90 דקות,אין ספק שהאיש משך את הכי הרבה אש מכל שחקני קטמון ואוהדי הפועל ירושלים כעסו הכי הרבה עליו וגם ביטאו זאת כאמור בדרכים שונות.

אבל מה שהפריע לי אצל שי אהרון שלנו זה  ההגשה הזאת של הלחי השניה בכזאת קלות והאמירות שלו אחרי המשחק שלא ממש מוציאות אותו "מאור הגולה"

למשל הוא אמר "שאין חשיבות מקצועית  למשחק הזה" האומנם? למה אין חשיבות מקצועית למשחק הספציפי הזה? מה,על נצחון על האחות לשעבר לא מקבלים 3 נקודות? לא עוברים אותם בטבלת הליגה? המוראל של אוהדי קטמון לא חשוב בסיטואציה המוזרה הזאת?

מה לא בדיוק מקצועי כאן לדעתך?

ואני יכול רק להצטער על האמירה הזאת של אהרון ולייחס את זה להתרגשות מהנצחון,לרצון לא לשמוח כל כך לאידם של שחקני הפועל ירושלים,אם כי באשר לאוהדיה,אני יכול לומר שלו התוצאה הייתה הפוכה ,היינו עכשיו עם האף עמוק עמוק באדמה שאוהדי היריבה,האחות לכאורה  מריעים וממשיכים לקלל את קיומנו

והיה גם משחק

אני לא יכול לתאר לכם את התחושות וההרגשות כשקטמון הבקיעה גול,זה מעבר למילים,באמת,אדם אינטילגנטי יכול להסביר את פרץ השמחה שמובקע גול אבל זה מעבר למילים,זו תחושה של אושר וזה ישמע נורא טפשי להדיוטות, ממה נפשך,אז הכדור נכנס לרשת,קבוצתך האהובה מובילה 0:1

וזה עושה אותך מאושר?

אז ראשית כן,שנית לא כל דבר אפשר וצריך להסביר ואני רוצה לומר שבכלל לא היה ברור שננצח,אני באופן אישי מאוד חששתי שנובס.

אנחנו קבוצה חדשה בליגה השנה,הגנתנו לא מציאה גדולה,הפועל ירושלים נלחמה עד הרגע האחרון בעונה הקודמת על הזכות לעלות לליגת העל וכשלה רק בסוף,היא מנוסה יותר מקבוצתנו וטובה יותר  ,עד אתמול

אבל כנראה שלדרבי באמת חוקים משלו,וזה היה דרבי למרות כל מה שאומרים,הקהל שלנו היה גדול יותר,עודד בלי להפסיק,אביזרי העידוד של הקהל שלנו היו גדולים ורבים יותר ושדרו אהבה,קלישאי ככל שזה נשמע

לא גידפנו אף אחד,לא קיללנו אף אחד,הכרזות לא דיברו בגנות היריבה,התעסקנו בעצמנו בלבד וזה לא מה שאוהדי יריבתנו עשו,

הכרזות שלהם דיברו  נגדנו,קללות לא היו בכרזות כי הן היו מוסרות מיידית אבל הם לא שידרו אהבה או הבנה ללמה הלכנו מהם

במקום להאשים את מי שבאמת אשם בפילוג הם העדיפו להאשים אותנו בבגידה וכו'

ובעיקר הם לא עודדו את קבוצתם 90 דקות והיה ברור מי שולט ביציעים

אחרי שהבקענו את הגול הראשון הם הישוו 7 דקות אחכ ולי ואני מניח לרבים אחרים היה ברור שהמשחק יסתיים בתיקו ואפילו כבר השלמתי עם העניין והיה לי בסדר

אבל אז בדקת הסיום אחרי בליץ של היריבה שנמשך ממש 5 דקות על שערנו,הובקע גול בצד השני

שוב ,אני לא יכול לתאר את השמחה את האושר ואת מה שהתרחש באיצטדיון באותו הרגע,קשה לתאר,כאילו השמים התהפכו וקרה נס אלוהי ואלילת המזל הסכימה להיות איתנו

כמה שניות אחרי זה השופט שרק לסיום וניצחנו 1:2.

יש טקס קבוע בסיום המשחק  בו השחקנים מתקרבים ליציע,אחד מהם  משמיע קריאה,האוהדים עונים לו,הוא משמיע עוד קריאה (לצערי אני לא ממש זוכר את הטקסט) ואז בתום שלוש קריאות כל הקהל  (בעיקר המעודדים עם התופים ) והשחקנים   מסיימים  בשורה האלמותית "מי שלא קופץ צהוב" ואז כל מי שלובש אדום כאמור חייב לקפוץ על עומדו שלא יחשדו בו בנטיה לצהוב (צבע  קבוצת ביתר ירושלים השנואה על כל אדום ירושלמי),מין טקס נחמד שהשבט האדום נהנה לבצע אותו ואז עומדים השחקנים ומוחאים כפיים לקהל,מחווה על המאמץ שהשקיע הקהל במשחק

שי אהרון,הקפטן של קטמון

אז תודה חברים יקרים שהחזקתם אצבעות,תודה ל י. על הזמן שהקדישה לקניית הכרטיסים ועל הפיכתם לסוג של שי,תודה לשחקני קטמון המסורים ולאוהדי הקבוצה באשר הם,זה לא מובן מאליו מה שהתרחש אתמול ביציע המזרחי בטדי,אני רק מקווה שזה יקרה עוד הרבה פעמים.

אני סיימתי,תיהיו טובים