יובל בני התגייס,בניגוד לגיוס של אחותו שנמרח 4 שעות,כאן הגענו,הוא הודיע על בואו,

(מי ששוכח להביא את צו הגיוס  פונה לחלון שנמצא משמאל לכניסה,חיילת רושמת את פרטיו מתעודת הזהות והוא ממתין לקריאה לעלות לאוטובוס )

20 דקות אחרי שנרשם כבר קראו לו לעלות לאוטובוס.

החוויה כל כך ישראלית,כל כך מנותקת מכל מציאות אחרת,אין "זמר מפורסם",אין אירן ואין ביבי או שטחים ואין פלסטינים,יש המון אדם שרובו מלווה את המתגייס בדרכו ,מהיותו נער אל הצינור שנקרא צה"ל ובתום 3 שנים ארוכות הנער הופך לבחור שהופך מן הסתם לאזרח.

ואין דרך חזרה ,אין בית ספר ואין חופש חנוכה או פסח ואין סביבונים שיורדים מהתקרה ואף אחד לא מכריח אותך לצייר ציורים שאחכ כהורה אתה צריך להעמיד פנים שפיקסו צייר ולדחוס למגירה מתפקעת

אין את כל זה,נגמרו המסגרות המחנכות ,תם ונשלם

במקום זה יש ים של אנשים נרגשים,חבורות של נערים ונערות שבאו ללוות חבר או שניים,חלקם עושים מעגל מנופפים בדגל ישראל,חלקם עם טמבורים, דופקים על התוף ושרים שירי דרך וקירבה וזה נורא ישראלי ונורא יפה וחף מכל ציניות.

יצאנו ב7 וחצי בבוקר ב2 מכוניות,במכונית אחת נסעה המשפחה ודודה ש.  ובמכונית השניה אספנו חברים של יובל שלא יכלו להגיע עצמאית.

שם חיכו עוד חברים,כולם אגב מכירים מגן הילדים,בית הספר היסודי,רובם הלכו לצופים וגם היו בתיכון ביחד והם חברים מצויינים

אתמול התגייסו שניים מהחברים בגיוס של גולני,היום היה הגיוס לחטיבת גבעתי, ומה יקרה מחר אני כבר לא אחראי..

אחרי 20 דקות קראו בשמו,התחלנו להתקדם לעבר האוטובוס,סצינות הפרידה הידועות,חיבוקים נשיקות דמעות של אמא באופן טבעי

וזהו,הילד הפליג למחוזות לא ידועים לנו,בלתי נשלטים על ידינו,לא ברשותנו,שרשרת החיול הידועה  ונסיעה ארוכה ארוכה לקציעות שם נמצא בסיס הטירונות של חטיבת גבעתי.

אז יש לנו כרגע 2 ילדים בצבא ואני בטוח שהכל יעבור בשלום.

תודה לכל מי שברך אותי ליום הולדת,בבלוג בפייסבוק,בSMSים,במייל בוואטס אפ

מפגן אהבה  גדול שחימם לי את הלב ואני ממש לא לוקח אותו כמובן  מאליו

אתמול בערב  חגגנו בצניעות עם עוגה ונרות עליה והילדים המתוקים והאהובים שלי נתנו לי מתנה  טיפול רפלקסולוגי אצל רפלקסולוגית בראשון

מאחותי קיבלתי טיפול רפלקסולוגי אצל רפלקסולוגית בהרצליה ואני מסודר בחיים:-)

אני סיימתי תיהיו טובים