מתי  אתם מתעוררים ?

ובסולם של מ1 עד 10 כש10 זה מתעוררים קשה אחרי שהשעון המעורר,זה הישן והטוב ,או זה שבסלולרי, שר שיר עדין שאמור להעיר אתכם או כזה אגרסיבי שאתם חייבים להפסיק אותו ולא יכולים לחזור לישון ובסדר יורד עד 1 זה אלה שקופצים מהמיטה ברגע שהשעון מעיר אתכם.

אני מניח שרבים מכם יודעים שאני לא איש של לילה,בתמורה אני איש שמתעורר מהר ומוקדם מאוד ,על הפעם הראשונה שהטלפון בסמרטפון מצלצל ,אני קם על הרגליים.

זה לא שאין בקרים שאני מת להמשיך לישון,אבל זה משהו במנגנון הפנימי שלי שמכריח אותי לקום.

אישתי הטובה בדיוק הפוכה ממני בקטע הזה,לוקח לה המון זמן להתעורר ונדרשים לה המון צלצולי השכמה

אני מתעורר מאוד מוקדם כי מי שזוכר ,אני עובד אחרי שחזרתי מהמחלה בחצי משרה ואלה השעות  שלי ואגב זה בסדר גמור מצידי, רק שההבטחות לעלות אותי למשרה מלאה

קצת נעלמו להן מול  הבעיות שיש כרגע לארגון בו אני עובד,עם דרישה להתיעלות ודרישה לפטר עובדים ועוד כהנה וכהנה

אבל זה לא הנושא,אולי אכתוב בהזדמנות על העניין המטריד הזה.

אז אני מתעורר ב03:15 לפנות בוקר ויוצא מהבית ב03:45,מוקדם מאוד,אין לי בעיה עם זה כאמור כי אחרי שאני מתעורר ומתקלח אני ער לגמרי.

אבל כאמור אני ממש לא איש של לילה, אני זוכר שכשגרתי בתל אביב והייתי מבקר קבוע בפאב השופטים המיתולוגי,בדיוק בשעה 12 בלילה,הייתי מסיים לשתות והולך הבייתה לא משנה מה.

תמיד הטריד אותי כמה שעות יש לי לישון,זה מדהים הקטע הזה ואז לא הייתי צריך להתעורר כל כך מוקדם, כשעבדתי במשרד ההפקות התחלנו ב8 בבוקר וכשצילמנו סרט הייתי צריך להתעורר כמובן מוקדם יותר וגם אז הטריד אותי נושא הכמה שעות יש לי לישון.

אספר אנקדוטה שהייתה משותפת לקבוצת החברים שבילתה בפאב:

בין השאר כאנשים צעירים רצינו להכיר בחורות ואז לא היו מועדונים,ודאי לא אינטרנט ולא פייסבוק והמפגש  עם בחורות היה  במקומות כמו אלה.

אז נגיד שהיינו נאספים בפאב ב10 בערב, אם נאמר בשעה 11 וחצי הייתה נכנסת בחורה  שנראתה לנו כאחת שאפשר לייצר איתה שיחה והכרות שתוביל למשהו היינו מבטלים את האפשרות הזאת על הסף כי  אמרנו עד שנתחיל לדבר איתה  יהיה קרוב ל12,אם השיחה  תלך בסדר ונשתה   זה יגלוש לעד 1 בלילה ,עד שניפרד בהנחה שהכל ילך בסדר יהיה כבר 2-3 בלילה,מתי נישן בכל הסיפור הזה ? ואז היינו מוותרים מראש לנסות בכלל להכיר את הבחורה

מטורף לא? ואני לא הייתי היחיד בקטע הזה

אני זוכר את הקטעים האלה  עכשיו ומחייך לעצמי כי  אני לא מצליח להבין מה הקטע הזה שיש לי עם לספור שעות שינה.

גם היום אגב,אני מתחיל לראות תוכנית בטלויזיה ,מגיע הזמן של הפרסומות ויש מקבץ מרגיז של 5-6 פרסומות ,אני מקליט את שאר התוכנית ופשוט הולך לישון,כי אני חושב על הזמן שנותר לי לישון

וזה לא שאני לא משלים שעות שינה בצהריים,ודאי שאני ישן צהריים,חייב  לישון כשעה וחצי בצהריים ולא מאוחר מידי כי אז אני לא נרדם.

אבא שלי היה מגיע כל יום מהמשרד שלו בסביבות 2 בצהריים,היה יושב לאכול ארוחת צהריים,עם כוס יין אדום ליד ואחכ  ישן צהריים עד 16:00-16:30 ואז היה חוזר למשרד עד 20:00,ככה שנים על גבי שנים,כשהיינו ילדים היה אסור בתכלית האיסור להרעיש בשעות האלה (נראה לך שתרד למטה ? בין 2 ל4? נראה לך? אין אף ילד למטה ומי שלמטה הוא ילד רחוב),זה הטקסט המדוייק שאמא שלי חזרה עליו בכל פעם שרצינו להפר את האיסור הקדוש לרדת למטה בין השעות האלה

ואוי ואבוי למי שהיה מרעיש,חטפנו  מכות אם הרעשנו או שהיו צועקים עלינו,בכלל אבא שלי היה ,שאגן' לא קטן ותוך כדי השאגות הוא היה מתחמם יותר ואז היה מסוכן להיות לידו כי הוא יכול להרביץ

אני כמובן אחר ממנו,לקח לי זמן להרגיל את הילדים כשהיו קטנים להיות בשקט בצהריים,אבל בחיים לא חשבתי להרים על מי מהם יד אם הרעישו.

היום אין כבר אף אחד בבית בצהריים ככה שאני מחשיך את החדר,מעביר את הסמרטפון לשקט כולל את הוואטס אפ ! וישן כתינוק

לכן כשאני חושב על זה עכשיו לא ברורה לי תחושת הבהילות לספור כמה שעות נותרו לי לישון בלילה אם ככה וככה  אני ישן בצהריים,

משהו במנגנון הפנימי שלי לא כל כך ברור לי.

ואיך זה אצלכם?

בלי קשר:

מאז משחק הדרבי בין הפועל קטמון והפועל ירושלים ביום שישי הרוחות סערו מאוד,האיחוד המתקרב בין 2 הקבוצות הוציא מחלק מאוהדי הפועל ירושלים אמוציות ששמרו בלב הרבה שנים,שחקן מרכזי שלנו,שי אהרון שהיה בעבר הקפטן של הקבוצה היריבה והואשם מאז כבוגד הותקף בסיום המשחק,אוהדים של קטמון שהחנו את מכוניותיהם מאחורי היציע המזרחי בטדי שם ישבו אוהדי הפועל הותקפו בקללות קשות,בעיטות ברכבים ויריקות

וכל זה הוביל לכמעט מלחמה בדפי הפייסבוק ובפורומים של 2 הקבוצות שכל צד מאשים את רעהו ,קטמון את הפועל בהפעלת אלימות מגעילה ואוהדי הפועל מאשימים את אוהדי קטמון בשלל האשמות מופרכות ובדרישות להתנצלות על שהשאירו אותם לבד ועוד כהנה וכהנה

הייתי שותף לכמה קרבות פייסבוק כאלה,לא גאה במיוחד  במה שהיה שם ועכשיו נראה שכולם החליטו להוריד פרופיל כדי לנסות לגשר על הפערים ולנסות להביא לאיחוד הקבוצות בהסכמה לפחות בענינים שתלויים בנו.

בנתיים כל קבוצה צריכה לבסס את מקומה בליגה ומכיון שדרבי נוסף כבר לא יהיה השנה,אפשר להניח שאוהדי כל קבוצה יתרכזו בקבוצם ולא באחרת

בני הצעיר שבשנה הבאה הולך לחטיבה עליונה,נרשם לבית הספר התיכון של מקווה ישראל,בהתחלה לא הבנו את  עניין בית הספר הזה,אבל  בדקנו,שאלנו ובררנו ויש שם מגמת אומנות מצויינת,הילד מצייר ומאייר נהדר וזו הזדמנות להתקדם בתחום והיום התבשרנו שהוא התקבל .הללויה

הבו החייל כאמור סיים טירונות וכבר נמצא באימון מתקדם בהר קרן,אולי ניסע לבקר אותו בסוף השבוע

הנה מפה שצילמתי מהאינטרט,רחוק לאללה

קצת קשה לראות אבל  הכביש -הפס הכחול שמשמאל  לחולות שונרה הוא הכביש לקציעות ובאמצעו יש פניה ימינה שמובילה להר קרן בצידה השמאלי  העליון של התמונה,קטן עלינו :-)

עוד 5 פוסטים אני חוגג יובל של 3500 פוסטים !

אני סיימתי,תיהיו טובים