אז אנחנו נוסעים להר קרן,הבן החייל התקשר אתמול בלילה וביקש שנבוא

וגם נביא איתנו כמה דברים להם הוא זקוק

טוב,זו  לא הולכת להיות נסיעה קלה,זה שעתיים ומשהו נסיעה לכל כיוון אבל מה לא עושים למען ילדינו

מכיון שכשנחזור יהיה כבר ערב אני מנסה לשכנע את זוגתי שלא נבשל ושנלך לאכול במסעדה

לפני 35 שנה לערך עבדתי איזה שבוע או שבועיים בסוכנות היהודית,אין לי שום זכרון מהעבודה הזאת ולולא הייתי מקבל פעם בשנה דו"ח ממנורה מבטחים על  כסף שנמצא שם לא הייתי זוכר בכלל את האפיזודה הקצרה הזאת.

אני מניח שזה היה במסגרת העבודות האלה אחרי צבא,הייתי שומר בבית ספר סליסברג,עבדתי במשרד החינוך שבוע שבועיים ובאיזה סוף שבוע שמרתי במחלקה לגאוגרפיה בגבעת רם,שאני זוכר כסיוט לא קטן,אבל רק בעבודות ממשלתיות פותחים לך קופת גמל או קרן פנסיה ביום שאתה מגיע לעבודה ,בלי לחשוב  לכמה זמן באת לעבוד ולכן הזנבות האלה

 יש שם כולה 188 שקל ובעבר היה צריך להתעסק עם טפסים ולשלוח ועוד כהנה וכהנה ורק אז הכסף היה עובר לחשבונך,כנראה שבגלל שעברתי את גיל 60 הוסרו הרבה חסמים בירוקרטים ואני צריך להתייצב עם תעודת זהות וצ'ק מחשבון הבנק שלי בסניף בנק פועלים קרוב וכל הסכום הגדול הזה יוזרם מיידית לחשבוני

אני משתדל לחסל כאמור את כל הזנבות האלה שנשארו מקופות גמל ותוכניות חסכון כאלה ואחרות,אין שם כספים גדולים אבל גם 188 שקל זה כסף ולבנקים או לחברות הביטוח יש מאות ואלפי אנשים עם סכומי כסף כאלה או גדולים יותר שאף אחד לא יודע עליהם (טוב עכשיו יודעים יותר אבל גם יש בירוקרטיה מסויימת שצריך לעבור וכנראה רק מי שעבר את גיל 60 נהנה  מדרך קצרה יותר.

מצב  הארגון בו אני עובד מתערער והולך,השבוע יו"ר הועד כינס אותנו כדי לומר שמקצצים בהכל,בנקיון,בתלושי החג,בציוד משרדי אפילו ,הכל על מנת להקטין פגיעה בעובדים.

יש דרישה משותפת של ההנהלה והממשלה לקצץ מיידית 150 משרות של עובדים ארעיים ואנחנו שואלים את אותה שאלה  כבר הרבה זמן,איך זה שהממשלה כבלה את ידינו במשך כמה שנים טובות,כדי להכניס מתחרים חדשים לשוק,הגבילה את היכולת שלנו להשתתף במכרזים בעובדה שלא אישרה להציע סכומים נמוכים כמו המתחרות שהן מהשוק הפרטי ולא הסכימה לעלות מחירים של מוצרים שרק אנחנו  מוכרים במשך יותר מידי זמן, כך הפסדנו לקוחות גדולים לטובת מתחרה פרטי ואיך זה שההנהלה מלאה בשומנים,משלמת לחבריה משכורות עתק ועכשיו אנחנו העובדים צריכים לשאת בנטל.

המצחיק שדו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה חושף את הבור הגדול אליו נכנס הארגון בגלל פאשלות של ממשלה והנהלה,לא העובדים הפשוטים שעובדים כך וכך שעות והם הלב של הארגון,הם אלה שעובדים יום יום בשמש ובגשם במשכורות רגילות לגמרי,אין תלונה על המשכורות ,אבל לא אנחנו האשמים.

אז הועד שלנו שמייצג 7500 עובדים הוא לא ועד של פריארים,יש לנו תמיכה מעופר עייני  ומהסתדרות עובדי המדינה וגם אם נצטרך לשלם מחיר כי אנחנו מבינים ומסכימים שצריך לקצץ ,הדרישה שלנו לקצץ גם בהוצאות ההנהלה ובמה שקשור אליה ולמתן את הפגיעה בעובדים.

כנראה ששבוע הבא יתחיל מאבק שכולל שביתות והפגנות כי מן הסתם הם לא מבינים דרך אחרת,יש שם גם דרישות הזויות שכל מי שעיניו בראשו מבין שמי שיזם את את הדרישות האלה אין לו מושג ירוק באשר לתחום עליו אנחנו מופקדים

וזה מרגיז

ואם כבר כתבתי כל כך הרבה על עבודתי  אומר שאני עובד של דאר ישראל כבר 20 שנה,מאוד נהנה מהעבודה מהחברים וגם בתחום האחריות שלי יש סיפוק לא קטן שזה לא פחות חשוב,התפרנסתי במשך השנים לא רע,עזבו משכורת התנאים הנלווים הם חלומיים,ואם הייתי יודע על כל זה קודם הייתי מגיע 5 שנים לפני שבאתי ואז מבחינת פנסיה הייתי מסודר יותר,אבל בסדר,אין מה ליילל

מחר בפוסטשבת תמונות מהדרך להר קרן מהר קרן עצמו ועוד כהנה וכהנה

הכותרת לקוחה מהשיר הגאוני  של יקיר הבלוג ברי סחרוף "חלליות" למילים של פורטיס ולחן של ברי

ואם הכותרת אז קחו גם את הממתק עצמו :

יום שישי דיר באלק

אני סיימתי ,תיהיו טובים