אתמול סיימתי את הספר "מלכת היופי של ירושלים" מאת שרית ישי לוי

"לא נפלתי ברצפה"  כמו שאומרים הגששים,הספר עמוס מידי,דחוס בפרטים,נסחב יותר מידי

למרות שהוצאתי משם כמה וכמה תובנות מענינות

הסופרת מספרת על משפחה "סמך טתניקית " (ספרדית טהורה מה שנקרא) ירושלמית על כל דורותיה מאז הגיעה לירושלים בתחילת המאה שעברה.

סאגה משפחתית על כל המאפיינים של משפחה ספרדית בחצי הראשון של המאה שעברה

ותאור של ירושלים בעת ההיא כשאני מכיר חלק מהמקומות

לא אכנס לתאור מפורט של הסאגה,יש בה מכל וכל,אהבות ,שנאות,בגידות וחרמות וכל זה על רקע התקופה המשתנה החל בכיבוש התורכי,עבור באנגלי ובמאבק להקמת מדינה יהודית

אין ספק שבראיה היסטורית מאוד מעניין למשל לקרוא את הצד של תושבי ירושלים הנאנקים תחת מצור ,הפגזות ונסיון לנהל חיים בתוך כל אלה.

הרי כל השנים פמפמו לנו על גבורת הלוחמים שניסו לפרוץ את הדרך לירושלים ועל הלחימה על העיר,כאן אתה קורא סוג של עדות מתוך העיר עצמה של אנשים שאין להם מה לאכול, שצריכים לחמוק מהעוצר שהאנגלים הטילו,שצריכים להשמר מהפגזות ולהשאר בחיים כי הם צריכים ללכת לעבודה למחרת

עכשיו שאני חושב על זה אבא שלי והוריו חיו בתקופה הזאת בירושלים,במקום אחר בעיר  ומעולם אבא לא סיפר לי  על חויותיו מהתקופה הזאת

מדהים כמה שזה לא העסיק אותנו כשהיינו ילדים

לא צריך לומר שישי לוי מספרת על מקומות בירושלים שביקרתי בהם בילדותי כמו חנות הנעליים המיתולוגית "פריימן את ביין " בבנין העמודים המפורסם ברח' יפו,החנות הראשונה שהיו בה מתקנים לילדים ולדעתי כל ילדי ירושלים קנו שם נעליים,או רופא הילדים המפורסם דר' סאבו,איש חם ונחמד  שעבד במרפאת פרוז'ינין,ברח מרדכי בן הלל מעל  מה שהיה המשביר לצרכן

ועוד כהנה וכהנה מקומות שמעלים חיוך כשהיא מזכירה אותם

אבל הדבר הכי בולט בספר הזה הוא היחס בין הורים לילדים,ישי לוי מטפלת באומץ בעניין הזה,לא עושה הנחות,חושפת כמה מגיבוריה ומפשיטה אותם מהדימוי ההורי המקובל,לא מנסה לצבוע בורוד את מחשבותיהן של אמהות צעירות שזה עתה ילדו,לא מסתירה את העובדה שיש הורים שרוצים לחיות את חייהם בלי לעשות חשבון לסטאטוס החדש שלהם ומציגה אותם כמו שהם,בלי לשפוט אותם

זה  מעשה אמיץ כי אף אדם נורמלי לא יעודד אמא לנטוש נפשית את ילדיה גם אם פיזית היא נמצאת איתם

אני אומר אם הגעת לגיל שאתה מחליט שאתה רוצה לעשות ילדים,קח אחריות על ההחלטה,אתה לא אוסף בולים,אתה לא יכול לזרוק את ילדיך הצידה ,להטילם על משפחתך הקרובה רק כי אתה רוצה להמשיך את חייך כאילו לא נולד לך ילד

ישי לוי  לוקחת דמות אחת בולטת  ומעמידה אותה בחלון הראווה של המשפחה ומציגה אשה שהיא אם ורעיה ועל רקע התקופה,הבית הספרדי  ועוד כהנה וכהנה  והיא מתנהגת כאילו היא ציפור חופשיה

וילדיה  באים איתה חשבון והחשבון קשה ועצוב והורס משפחות

אני רוצה לגעת בעוד אספקט אחד בספר והוא דמות הגבר,הגבר הספרדי הידוע שמה שחשוב לו זה כבודו ולא משנה  אם ההתנהלות שלו נכונה בעינינו ,מה שחשוב זה מה יגידו,בעיקר מה יגידו השכנים

והקטע הזה של מה יגידו השכנים הוא קטע שמנהל לא מעט אנשים,ודאי בארץ ישראל הישנה שבה הדלתות של הבית היו פתוחות לרווחה,כשכולם היו יורדים למטה,שבשכונות ישנות של ירושלים כולם הסתופפו בחצר אחת והקירות איז'ו מיו היו דקים ושמעת כל ויכוח וכל מריבה

אז הגבר בסאגה הוא דמות חזקה שעל םפיה ישק דבר

הוא המפרנס והזן,הוא המוציא והמביא,הוא מסדר סידורים והוא גם זה שאהוב על ילדיו וקשור אליהם מאוד

לאורך הספר דמותו של הגבר משתנה,אבל כבודו נשמר כי הכבוד כאמור הוא הדבר היקר ביותר,באופן אישי לי זה הפריע

כל משחקי הכבוד והצורך להתחתן נכון כי הוריך החליטו,כמובן שאי אפשר בלי הקטע של אשכנזים,מזרחיים וההבדלים התרבותיים ביניהם ואיך אי אפשר וגם אין כל כך רצון לגשר על פערים תרבותיים לא רק בין אשכנזים לספרדים,אלא גם בין ספרדים(שהם גיבורי הספר לצורך העניין) לעדות אחרות שמוצגות כפחותות ערך יותר

מוזר לומר אבל בילדותנו בשכונת בית הכרם ולפני זה בטלביה,היו המון ילדים שירדו למטה אחרי 4,מעולם לא בררנו לאיזו עדה אנחנו או חברנו שייכים,ביקרנו האחד אצל השני,אכלנו את מאכליהם ולא העלנו על דעתנו בכלל שמי מאיתנו שייך לעדה כזאת או עדה אחרת

עד גיל די מאוחר בכלל לא ידענו מי ספרדי ומי אשכנזי מי מרוקאי ומי פרסי,בכלל לא עלה על דעתנו לברר ואם שמענו מוזיקה מזרחית בעיקר את ג'ו עמר ופיוטים ספרדים בלדינו בבית הכנסת,לא עשינו מזה עניין בכלל

רק בצבא  פתאוום גיליתי את העניין הזה ורק במילואים בלבנון ב84 שמעתי בפעם הראשונה קרוב לאוזן את זהר ארגוב והוא מצא חן בעיני

זהו,הספר מלכת היופי של ירושלים הוא רומן ראשון של העיתונאית שרית ישי לוי הוא מחזיק 450 עמודים ויצא בהוצאת מודן.

בלי קשר:

הייתי אצל הרופא ביום חמישי,ראמטולוג,ביבנה,היה בעיקר ארוך,גם ההמתנה ואחכ השהיה אצלו,סקירה מקיפה  הוא עשה לי,ברר ברור מקיף על כל תחלואי ואחכ המדפסת שלו התחילה לפלוט חומר שחשבתי שאנחנו מפיקים חוברת ,לא פחות

בקיצור אני צריך לעבור בדיקות אצל מגוון רופאים,לעשות מגוון של בדיקות כאלה ואחרות,יצאתי מסוחרר ,זה הולך להיות ארוך ואני מקווה שאגיע לצד השני בחתיכה אחת

אין מה לעשות,אני סרבן רופאים ובדיקות ושנתיים הצלחתי לחמוק מכל אלה ועכשיו הגיע הזמן לשלם

נעבור את זה

ביום רביעי הקרוב נחגוג 22 שנות נישואין (בטעות  אגב כתבתי בפוסט קודם שאנחנו חוגגים 21 ולא היא,22)

קיבלנו שובר זוגי לטיפול פנים שאני מאוד רוצה לעשות ואחכ נלך כנראה לאכול צהריים באיזו מסעדה,הימים מאוד לחוצים ומלאי ארועים,מעורבים בהם אזכרות  ובר מצווה ועליה לתורה וכל זה  במשך כמה ימים דחוסים וצריך לנווט ביניהם

אכתוב כמובן על כל ארוע בנפרד

הבן  החייל לא הגיע לשבת , הוא נמצא באיזו סדנה בירושלים ויגיע הערב למנוחה של לילה ויחזור מחר,המשימה שהוטלה עלי היא לכבס ולייבש את את כל צקלונו

בשעה ששאר בני הבית יסעו ליום הולדת של ילדיו של גיסי ,יותר עדיף לדעתי

זה פוסטהשבת שלי

תיהיו טובים