די,לא יכול יותר,אני יודע ,עוד יום אחד לעבור,עוד יום אחד להחזיק מעמד

אבל  כבר אתמול הרגשתי שזה מוגזם לי כל המשפחתיות הלא נגמרת הזאת.

ואני אוהב את המשפחה שלי ,מ2 הצדדים, אבל אני בניגוד לזוגתי למשל,לא צריך להזריק אותם לוריד,או לאכול איתם ברציפות ערב חג אחרי ערב חג,כאילו תנו קצת להתגעגע.

וגם את הילדים שלי שיהיו בריאים אני מאוד אוהב אבל חלאס אני לא בנק,לא יכול לעמוד בהוצאות שלכם,לצעיר זה חופש פסח,ארוך,הבן החייל הגיע ל10 ימי חופש והוא לזכותו יאמר שלא מבקש כסף מזומן,אבל צריך למלא לו מיכלי דלק באוטו כי עכשיו יש לו חברים בכל הארץ,וצריך לקנות לו כאן ושם והכסף זורם

והילדה שבצבא לה אין רשיון נהיגה אז צריך לקחת אותה ולהחזיר אותה,תאמרו למה בחורה בת 20 לא יכולה להתנהל במוניות? אני מודה שזה מפחיד אותי,אני יודע בעיה שלי,אבל זה לא עושה את קל יותר שצריך להחזיר אותה מבילוי ב2 בלילה בתל אביב (אבל את זה אמא שלה עושה בדרך כלל כי אני קם מאוד מוקדם לעבודה כידוע,אבל אנחנו מתחלקים בנטל ))

תוסיפו על זה משפחתיות מורחבת שלפחות בצד של זוגתי יש המון ילדים קטנים וכשהם נפגשים,אללה יוסטור,אז נכון שכשילדי היו צעירים הם השתוללו ועשו הרבה רעש,אני מניח שלא אהבתי את זה  ולא היה לי הרבה מה לעשות נגד, כל זמן שהם לא חרגו מגבולות המותר ,אבל זה לא אומר שבגלל שילדיי גדלו ותחתיהם הגיעו ילדים צעירים יותר שאני אמור לסבול את רעשם של החדשים,אז אתמול למשל לא הרבה אחרי שהסתיימה ארוחת החג (השני) והתחיל רעש גדול שעלה מהחדר בו הם הסתגרו,פשוט העדפתי ללכת הבייתה ולהיות לבדי קצת

היום המשפחה (אותו צד של אתמול) עושים את העל האש המסורתי אצל דודה ש.,אבל מנוי וגמור איתי לא לבוא,

ראשית אני לא מתלהב מעל האש,נכון שהגרסה המשפחתית שלנו עולה עשרת מונים ותסלחו לי על ההתנשאות לרגע על כל על האש שרואים בטלויזיה בפרוס כל חג

אנחנו עושים בחצר הבית של דודה ש. ולא  פורסים חמ"ל בשום אי תנועה

אני בכלל לא תופס את התופעה הזאת

לא מבין למה אם רוצים לצאת מהבית,צריך לארוז את כולו,להעמיס על האוטו לעמוד בפקקים נוראיים כך וכך שעות אחרי זה לפרוק בפארק שיש לך ולמשפחה שלך פיסת דשא של מטר על מטר ושם עם עוד עשרת אלפים מנופפים ,לאכול בשר,ממש יציאה לחיק הטבע

והקטע הכי גדול שבחדשות  בטלויזיה תמיד מראים את המנפנפף התורן שמעליו ענן עשן המנגל ,מאחוריו יושבים בתנוחות שונות בני המשפחה האחרים והוא מרגיש שהוא מייצגם ומברך בקול חיים יביני את המדינה ב"חג שמח ולא נורא הפקקים,יצאנו מבת ים (טוב לא בת ים,ראשון לציון ) ב4 וחצי בבוקר ותפסנו כאן את השטח ואנחנו מאוד נהנים

כיפק הי

מודה זו הייתה התנשאות ואולי גם קצת גזענות,אבל לזכותי אני יכול לומר שאני לא חושב  שזו עדה מסויימת ,זו נחלתם של כל העדות ואגב  ,באופן אישי ? אין לי בעיה עם התופעה ,להיפך שיעשו,שיהנו,אם זה טוב להם ושמח,סבבה

אני לא אוהב מנגלים,אבל יש דרכים אחרות להנות כמשפחה ,הרי מנגל זה לא הבילוי האולטימטיבי

בכלל אם לצאת החוצה אני מעדיף טיולים,לפחות שהילדים יכירו את  המדינה,וכשהילדים שלנו היו צעירים עשינו מסלוליים לרב,אני זוכר שהיינו בתנור במטולה,הלכנו בבניאס בדן,ברמת הגולן

ודרך הצופים הם הלכו בטיולים בלעדנו,הטיול הידוע מים לים וכו'

היום אנחנו מטיילים הרבה פחות,אבל הם עצמאיים ואם ירצו יטיילו גם בלעדינו,אני שמח שהם לא בעניין של מנגלים תכופים,מידי פעם עם חברים כמו כל אחד זה בסדר

ועכשיו נגיע למצות,לצערי אכלתי כל החג מהקרשים האלה וכל החג הייתי רעב, כל הזמן,אגב זו אינדיקציה מצויינת לבחון ביום יום איך אני משקיט רעב בין ארוחות ואני אללי גורס מן הסתם סנדוויצ'ים,כי אם הם היו מאוד חסרים לי השבוע ואני אומר שרעבתי כנראה שמשהו בסיסי בתזונה שלי לקוי,הרי אני יכול לאכול אוכל,כלומר יש אוכל לרוב ,המקרר מלא,אבל אני מתעצל לחמם ורק כשזוגתי מגיעה בערב אנחנו אוכלים יחד מנה בשרית חמה

אבל זה מבחינת בוקר טוב אליהו,את זה אני יודע,לא שאני עושה עם זה משהו אבל השבוע הזה חידד ביתר שאת את העובדה שלחם,מכל סוג שהוא אגב הפך להיות מנחם עיקרי שלי.

ובכלל בשבועות האחרונים כשאנחנו יוצאים ממהיפר במגה בחולון לא רחוק משם פתחו  חנות דליקטסים, במתחם החדש ברח המרכבה ושם יש דברים,חבל לכם על הזמן,ואנחנו באים לשם כדי לקנות לחמים מענינים וסוגי חמוצים מענינים ומאוד קשה לצאת משם בלא כלום

אז הפסח מסתיים פרסתי רשימה ארוכה של דברים שמאסתי בהם בצורה כזאת או אחרת ועכשיו נגיע לרגע האמת שנקרא אחרי החג:

הנה הגיע אחרי החג וצריך לעשות מעשה ,והמעשה הוא ללכת לבדיקות שהראומטולוג נתן לי ואני דוחה אותם,בקטנה אני דוחה, כי קבעתי תור נוסף לראומטולוג ל24 למאי אני חושב ועד אז,לא משנה מתי אתחיל אני צריך לסיים את הבדיקות.

אז יש בדיקות דם ושתן ויש צילום ריאות ועמוד שדרה צווארי (שקשור לכאב בשורש כף היד) ואני בחרדות ,מודה.

בכללי אני מרגיש טוב,הכל בסדר,אבל מה אם ימצאו משהו? מה אם יש לי סרטן לא עלינו? אז אולי עדיף לא לדעת ולהמשיך ככה ,לא?

ואני חרד מכל עייפות יוצאת דופן או שינויים בתחושות,אבל למה ישר ללכת להכי קיצוני אני אומר לעצמי,הצילום והבדיקה אצל רופא הראות בא כי המחלה אותה אני נושא (סקלרודרמה כאמור) משפיעה על תפקודי אברים כאלה ואחרים בגוף וכמו שאני עושה צילום ריאות אני עושה גם אקו לב ועוד כהנה וכהנה

אז ממה אני חרד,אולי ש35 שנות עישון יבואו עכשיו לידי ביטוי? וצריך לומר שהפסקתי לפני כ5 -6 שנים אבל אני יודע שזה לא ממש משנה לו לגוף

ואני רוצה להוסיף שאני לוקח את התרופות שלי בקביעות ,בלי להחסיר,בלי לזלזל ואני מאוזן

בקיצור צריך ללכת לעשות בדיקות כי אחרי החגים הגיעו ולא ממש בא לי,אבל אין ברירה ,אז נדחה ביום ביומיים,בשבוע,אבל בסוף אצטרך לעשות את זה ודחיה לא תקדם אותי לשום מקום,אז הכוונה לצאת מהעבודה מחר ב7 בבוקר לנסוע לקופ"ח לתת בדיקות דם  ולהמשיך למכון הרנטגן לצילומים ולסיים את כל הקטע הלא נעים הזה כבר מחר,אבל היום עוד ארוך,אלוהים גדול והכל יכול להיות:-)

בלי קשר:

היום בערב  הקבוצה היקרה  שלי הפועל קטמון ירושלים שהדרדרה קשות לאחרונה ונמצאת כרגע במקום ה15 המוביל בחזרה לליגה ממנה היא באה בהתחלת העונה משחקת בטדי נגד מכבי יבנה,קטמון זקוקה לנצחון,אני לא אהיה במשחק,ליבי נשבר במשחק שהייתי לפני 3 מחזורים נגד אחי נצרת ואני מודה אני לא עומד בהפסדים ולכן אני לא הולך

זה לא אומר אגב שכשאני בבית ושומע על ההפסדים בטלויזיה זה יותר קל,אבל נדמה לי  שבין ללכת למשחק,לעודד  לתמוך והשחקים על המגרש מאכזבים ובין להשאר בבית,אני מעדיף להשאר בבית ולקוות שהם יפתיעו

אז אני ממשיך לקוות שיפתיעו ואולי ינצחו ונינצל מירידה  במחזורים שנותרו.

אני רואה זגורי אימפריה ואני מוכרח לומר לכם שהדבר הראשון שנזכרתי בו כשצפיתי בסדרה זה התאורים על מה שנעשה בזמנו בביתה של מרגי,הבלוגרית המיתולוגית שנעלמה באחת

היא סיפרה סיפורי זוועה על אבא נפקד,על אמא לא מתפקדת ועל שורת אחים ואחיות בבית שיש בו מריבות ,צעקות וכו' וכו',לפחות בסדרת טלויזיה יש  רגעים קומיים,אני מניח שאצל משפחות כמו משפחתה לכאורה של מרגי  הרגעים השמחים נדירים יותר

יאללה יש כביסה אחרונה לכבס לפני שהחיילים יחזרו מחר לצבא,הילד לבית הספר והבית יחזור לשקט שהתרגלתי אליו בחודשים האחרונים

תראו איזה עולם,כשהילדים כבר יוצאים מהבית אנחנו מתלוננים על חסרונם ועל השקט והלבד

כשהם מתאספים ובאים  ליותר משישי שבת אנחנו מתחילים לקטר ששוב ניהיה צפוף ואתה חזרת לשמש בנק ונהג של תיקח תחזיר

תיכף נוריד סביבון מהתקרה והכל יהיה שוב מושלם כמו באגדות..לא?

חלקכם ודאי יודעים שניקי חזרה,ניקי זו בלוגרית ותיקה שכתבה כאן ב2003-2004,אז היא שוב כאן וכותבת נהדר וכיף לקרוא אותה,אני ממליץ

אני סיימתי,תיהיו טובים