רק כדי להשלים אינפורמציה על דברים שכתבתי אתמול אומר, שמאמן קטמון  התפטר מתפקידו סוף כל סוף,לא שזה יתרום להצלת הקבוצה

מירידה לליגה א' כי נשארו עוד 2 משחקים שאותם נצטרך לנצח ולקוות שהקבוצות מעלינו יפסידו נקודות ,אבל איך פתאום נתחיל לנצח אחרי ש10 משחקים לא ניצחנו? בקיצור המצב על הפנים אבל אולי זה יצא לטובה,נרד ליגה ,נפסיק להיות נאיבים ונקווה לחזור בעונה שאחריה

אז סיפרתי שביום חמישי ראיתי את הסרט" מפריח היונים" אני רוצה להקדים ולומר שהרבה שנים לא ראיתי סרט בקולנוע

ולא חסר לי,אני רואה סרטים בטלויזיה ואם ממש דחוף לי לראות סרט חדש אני מוצא  (טוב ,בני הצעיר מוצא) קישור לצפיה ישירה  ואני רואה דרך המחשב,אם בני לא מתעצל אנחנו מחברים את המחשב לטלויזיה ורואים את הסרט על מסך גדול יותר.

אז מה קפץ לי לראות דווקא את מפריח היונים בקולנוע? לא יודע ,אולי  אלה הסופרלטיבים הרבים שנקשרו לסרט,אולי בגלל שרציתי לראות את הסרט על מסך גדול בקולנוע יחד עם זוגתי שהוריה נולדו וגדלו בעירק ולחוות איתה חוויה מסיפורים ששמעה.

אז ראשית האולם לא היה מלא כפי שדווח באיזו תוכנית תרבות על אולמות מלאים באנשים נרגשים שבאו לחוות את ילדותם,לא שזה הפריע לי אבל זה הפתיע אותי,שנית,לא זכרתי שלפחות ב35 הדקות הראשונות יש פרסומות ו"בקרובים",שכחתי לגמרי,וזה די מתיש

ושכחתי גם שאנשים מדברים בזמן הצפייה והם יושבים קרוב אליך למרות שחצי אולם ריק ולא לכל אחד מסתבר יש ריח גוף של דוגמנית מה לעשות

וזה מפריע

זה המסביב,הסרט לכשלעצמו חביב,לא יותר,אני מניח שהצופה שנולד בעירק,מבין ערבית ומכיר את ההיסטוריה של המחתרת היהודית וסיפור העליה לישראל,בשבילו זה סיפור מרתק,בשביל הצופה האובייקטיבי הסרט איטי,לא כל השחקנים מפגינים אותה רמת משחק ,אורי גבריאל ויגאל נאור נפלאים כהרגלם,רון שחר הוא ליהוק מוזר,אהובה קרן והחבר'ה הצעירים עושים עבודת משחק יפה וזהו

לא נפלתי ברצפה ,כמו שאומרים

אנחנו היינו בהצגה ראשונה בסינימה סיטי בראשון לציון,הייתה חניה,לא הייתה בעיה להשיג כרטיסים בקופה ,76 שקל עולים 2 כרטיסים ,אפשר לשלם בכרטיס אשראי,טעות לקנות דלי פופקורן גדול (56 שקל+2 בקבוקי שתיה וחטיף)ולהצגה שניה כבר קשה יותר למצוא חניה במתחם

השבוע לקחתי בספריה את הספר "אופטימי" של אורי אבנרי,הספר בהוצאת ידיעות אחרונות מחזיק 566 עמודים !

אקדים ואומר שבסוף שנות ה60 התחלתי לקרוא את השבועון עולם הקולנוע,קסם לי העולם הזה ,כילד ונער ירושלמי אהבתי מאוד ללכת לסרטים (אפרופו החלק הראשון של הפוסט) לפעמים הייתי הולך ל2 סרטים ביום,הייתי הולך להצגה יומית,יוצא,אוכל פלאפל ונכנס להצגה ראשונה במתחם בתי הקולנוע המפורסם של ירושלים,לא התאמצתי אגב למצוא פרטנרים להליכה לקולנוע ,לא הייתה לי שום בעיה ללכת לבד,אפילו העדפתי את זה

עולמם של שחקי הקולנוע בעולם וגם בארץ קסם לי כאמור והתחלתי לקנות את השבועון עולם הקולנוע למורת רוחו של אבי שחשב שהקריאה בעיתון מסיתה אותי מלימודי

אני לא זוכר כמה שנים קראתי אבל העובדות מספרות שאחרי זמן זנחתי את עולם הקולנוע ועברתי לקרוא את השבועון העולם הזה,בעיני אבי לפחות זו הייתה פשרה שהוא היה יכול לחיות איתה

"העולם הזה" פתח אותי  לדעות חדשות למרות שאבא שלי נון קונפורמיסט ידוע בתחומו כשמדובר בפוליטיקה מקומית,הטיף לי לחשוב מחוץ לקופסה

לא ללכת בעינים עצומות אחרי מעשי הממשלות השונות ולא להאמין לכל מילה

באה הקריאה בעולם הזה וחיזקה אצלי  את המקום הזה שאפשר לפתוח את הראש לדעות נוספות לראיה  אחרת ,לא כל מה שהממשלה אומרת שקרה באמת קרה כמו שקרה (עסק הביש,מלחמת סיני ב1956,התקריות עם הסורים לפני מלחמת  ששת הימים וודאימלחמת ששת הימים  הכיבושהמתמשך )

ב1974  2 דקות אחרי סיום מלחמת יום כיפור נערכו בחירות לכנסת,ישבנו מעבר לתעלה,באפריקה ,אני זוכר שהייתי בועדת הקלפי הצבאית והייתי החייל היחיד בסוללה לדעתי שהצביע לאורי אבנרי  שרץ בפעם השניה אז לכנסת

אבנרי כתב ביוגרפיה והוא מזהיר מראש שבספר הוא ידבר הרבה על עצמו,פעילותו והשיגיו,תאמרו ברור שיכתוב ,האיש כותב ביוגרפיה,טבעי שיכתוב על עצמו,אז זהו,שמה שאמור להיות טבעי ומה שאמור להיות ברור מאליו לא כל כך עובד שמדובר באבנרי

כי התחושה שמקבל הקורא היא התחושה שהוא הראשון שזיהה

וזו תחושה שאני כקורא מתקשה להאמין למי שאומר שהוא זיהה ראשון

אבנרי מספר את סיפור ילדותו המוקדמת בגרמניה שלפני היטלר,עליו על משפחתו הקרובה,החלק הזה מרתק,ממשיך עם העובדה שאביו זיהה מי הוא היטלר ומה כוונותיו והעלה בחוכמתו ובתושייתו את משפחתו לארץ ישראל ואבנרי מספר על נערותו בארץ,בתל אביב  ואחכ על סיפור התגייסותו לאצ"ל כמה מפתיע ומשם במלחמת העצמאות כחייל במלחמה

מרתק לקרוא והסתכל מהעיניים שלו על פעילות ארגון האצ"ל ואחכ  על מלחמת העצמאות עד לרגע פציעתו  וחזרתו הבייתה

לא אכנס לכל מה שהוא מספר כדי לא לעשות ספוילר,אומר רק שאבנרי  מספר את זוית הראיה שלו כעורך העולם הזה על כל הארועים הגדולים שכולנו שמענו עליהם וקראנו עליהם ואולי גם הייתה לנו דעה כזאת או אחרת לגביהם

אני יכול לומר שזכורים חלק מהארועים שעליהם אבנרי כותב ודאי כאלה שהתרחשו בסוף שנות ה60 ובמהלך שנות ה70 היו לי דעות כאלה והן השתנו כשנחשפתי לעובדות אחרות שאבנרי הביא בשבועונו  והיו לי דעות ולא משנה מה הייתה דעת הרוב שהתחזקו בעקבות טיעונים שאבנרי הביא

לא הייתי חסיד שוטה של האיש ,שבועונו ומפלגתו,אני חושב שהצבעתי בשבילו פעם אחת בבחירות 74 כאמור ולא חזרתי להצביע בשבילו יותר בעיקר כי  סיעה בגודל 2 אנשים במקרה שלו ,לא יכולה לשנות שום דבר וחוץ מהרבה רעש שהם עשו הם לא  הגיעו להישגים

בבחירות שלאחריהם כבר  הצבעתי לר"צ של שולמית אלוני ששכנעה יותר,את העולם הזה  המשכתי לקרוא אבל לא בתדירות של השנים הראשונות

הספר כאמור מרתק,אוהבי היסטוריה של עמישראל נקרא לזה,יאהבו את הספר ,ימצאו עניין בדעות המאוד מקוריות של אבנרי לפתרון הסכסוך במזרח התיכון

יהנו ודאי כמוני  מעמדותיו בפרשיות ישנות שבהן היה ברור שהממסד משקר ומטעה.

הוא אחראי במידה רבה לעובדה שהסיסמה השחוקה על בטחון המדינה לא עובדת עלי יותר בכלל,הוא אחראי במידה רבה להבנה שצריך לקרוא גם בין השורת של ידיעה בעיתון וצריך לראות למה ממשלות ,כל ממשלה רוצה להסיט את תשומת ליבו של ההמון מארוע מסויים כדי לנצלו למטרות אחרות שהיא רוצה להשיג

והוא לימד אותי שאין פרות קדושות,בעיקר שמדובר ביושר ציבורי והכי חשוב זה להיות אדם הגון וישר (טוב אבא שלי והוא,טוב, יותר אבא שלי)

בשורה התחתונה כאמור התחושה שהוא נותן שהוא הראשון שזיהה היא תחושה לא נוחה כי מה ,כולם אהבלים ורק אתה מאור הגולה?

אז צריך לקחת בחשבון שמבחינתנו,זה הבלוג שלו ומותר לו לכתוב כל מה שמתחשק לו,הקוראים,כל אחד יעשה את הסינון שלו

שבת,סיימתי אתמול 2 מכונות כביסה מהכביסה שהבן החייל הביא מהצבא,ככה נראה  הצ'ימידן שלו בצילום שזוגתי צילמה כשהיא באה לקחת אותו מתחנת הרכבת,תראו איזה בחור חתיך..

אני סיימתי,תיהיו טובים