סיימתי את הספר  החדש של עירית לינור גב' ורבורג

אפשר לסכם לפני שאכנס לפירוט ,ב3 המילים האופייניות לי: "לא נפלתי ברצפה" וכמובן אקדים ואומר שאני לא מבקר ספרות ולא מתיימר להיות כזה ואין לי כלים להיות מבקר ספרות,אני סתם בן אדם שאוהב לקרוא ומביא לכאן את דעתי הפרטית לגמרי

אני לא אעשה ספוילר כמובן אבל בגלל סוג הפוסט שאני כותב יכולים להיות כאן רמזים לעלילת הספר ,אני אשתדל שלא,אבל מבקש סליחה מראש אם כן

הספר חביב,קריא ,אם כי דחוס מאוד לעיתים,לא קצבי וודאי לא דומה לשירת הסירנה ולנשות בראון שקראתי משלה למרות שלא צריך לעשות השוואות,אדם כותב משתנה ,כתיבתו משתנה ואי אפשר לפתח ציפיות לספר חדש של מי שהעמידה 2 ספרים מצויינים ולחשוב שגם החדש יהיה כזה,הוא לא

אבל כמו בהרבה מיקרים כשאני קורא ספר ,ודאי כזה שתחילתו במשפחה אשכנזית,אבא דומיננטי,אמא עקרת בית ,2 ילדים ,בורגנים מעמד בינוני,שנות ה60 זה לוקח אותי בהכרח למשפחה שלי

המשפחה של גיבורת הסיפור גרה במרכז תל אביב ומשפחתי שלי בבית הכרם בירושלים,2 מעוזי בורגנות,למרות שבתל אביב מעוז הבורגנות האמיתי היה בצפון הישן ובירושלים הוא היה כמובן ברחביה

מדהים אגב איך בשנות ה60 הכל תיקתק כמו שעון,הסדר הישן קראו לזה,האבא היה יוצא לעבודה ,הילדים לבית הספר והאמא עקרת הבית הייתה  מתחילה את עמל יומה בבית

מצחיק לומר היום אבל לא עלה על הדעת אז שלא יאכלו ארוחות בוקר ביחד,חביתה ,סלט,לחם שחור ממנו עושים כריכים לילדים לבית הספר וחלב חם,על החלב היה מצטבר לעיתים קרום,אניני הטעם והעדינים שבינינו היו מבקשים מאמא שתסיר את הקרום שהוא עדיין בסיר,כדי שלא נראה אותו ליד השולחן,

אבא שלי הגדיל לעשות  ובדירה שבה גרנו ברח רבי בנימין 3 הפריד את  המטבח מפינת האוכל בקיר (ודאי לא קיר גבס) ויצר חלון דרכו היה לאמא נוח להגיש את האוכל (לשרת אותנו מיינד יו)

בצהריים אבא היה בא מהמשרד,אמא כמובן סיימה להכין ארוחת צהריים והיינו יושבים לאכול צהריים,בדיוק כמו בספר,אבא מתעניין איך היה בבית הספר,שואל כמה שאלות וממהר לפרוש לחדרו למנוחת הצהריים הקדושה שבין 2-4

כבר סיפרתי שעלינו הילדים היה נדרש להתנהל בשקט גמור בבית,לא עזרו התחינות לרדת למטה,אמא הייתה פותחת חלון ואומרת ,מה למטה? אין אף אחד למטה ואמרה את המשפט שבעוונותיי אמרתי גם לילדיי שהיו קטנים ורצו ללכת לשחק בשעה הקדושה: מה,אתם ילדי רחוב?

לנו זה עזר,אף אחד לא רצה להחשב "ילד רחוב" אני מודה שעל ילדיי זה עבד הרבה פחות

אחר הצהריים אבא היה חוזר למשרד,לנו הותר לרדת למטה וכשירד הערב  הייתה נשמעת הקריאה הכה אופיינית,טלייייק,בוא הבייתה ,יוחנן בוא הבייתה (התשובה של יוחנן לקריאה הוחזרה  בפולנית ולכן עד היום אני יודע לומר בפולנית "לא רוצה" שזה נייחצ'ה)

ההורים של גיבורת הסיפור (שאין לה שם אגב ולכן אולי  נשתמש בלינור) היו אנשים צפויים שבעיני ילדיהם היו אנשים משעממים,אם רבו ,הילדים לא שמעו את מריבותיהם,אם שכבו ,הילדים לא שמעו קולות מחדרם למרות שעמוס אחיה הבכור של המספרת מספר אחרי שנים ,שחדרו גבל בחדר ההורים ולטענתו שמע גניחות

אני לא זוכר את הורי רבים,כלומר אבא שלי התרגז עלינו הרבה ואפילו נתן מכות מידי פעם,אבל אמא ניסתה וגם הצליחה מידי פעם להרגיע אותו,הם קראו אחד לשני בכינויי חיבה אבל אני לא זוכר חיבוקים,אחרי שהלכה לעולמה אבא  או מישהו אחר סיפר ,שכשאמא למדה יוונית עתיקה (וגם על זה סיפרתי) היא התאהבה במישהו שלמד איתה  ואמרה לאבא שהיא התאהבה במישהו,אבא לא עשה סצינות,ארז מזוודה ונסע לאחיו בחיפה

אני לא יודע כמה זמן נמשך המשבר,אני רק יודע שבאיזשהו שלב אמא ירדה מהאולימפוס וביקשה שאבא יחזור וזהו

בסיפור ,האמא של המספרת המתוארת כעקרת בית דהויה ועושה כל מה שבעלה המתנשא אומר לה לעשות,משתנה  כשלבנין בו הם גרים מגיעה משפחה חדשה,שכנים דלת מ ול דלת והאמא רואה את הבעל השכן עוזר לאשתו,מוריד זבל ,מבשל ועושה קניות וכשהיא מתיידדת איתו ועם אשתו הם מעודדים אותה להוציא רשיון נהיגה לא עלינו ואז פורץ ריב קשה בינה לבין בעלה

אמרתי שאני לא זוכר ריבים בין אבא לאמא אבל אני זוכר איך אחותי ואני היינו תמיד מודאגים אחרי מריבה סוערת ותמיד שאלנו את אמא,אתם מתגרשים? למרות שאני לא בטוח אם ממש הבנו מה זה להתגרש ואמא תמיד ענתה בבדיחות הדעת  שלא ואין חיה כזאת

אני אגב זוכר שפעם שנסענו לבקר חברים של אבא ואמא בבאר שבע והסתבכנו בדרך ולא מצאנו את הכתובת ,פרץ ויכוח בין אבא לאמא

אני לא יכול לומר ממרחק השנים אם מה שאספר תיכף, קרה  או לא אבל לי היה נדמה שבסערת הויכוח אבא נ תן סטירה לאמא

אין לי זכרון בכלל למה שקרה אחרי,האם הגענו לחברים בבאר שבע או לא אני רק זוכר סיטואציה שאני לא בטוח שקרתה

אם נחזור לסיפור של לינור,המשפחה מאבדת את האמא,האבא מתחתן שנית ואמא חדשה נכנסת למשפחה

אז אצל האבא של המספרת זה קרה די מהר,אצל אבא שלי זה לקח 10 שנים,אני לא אכביר במילים מה זו אמא חורגת,לא אצל המשפחה של המספרת שהאמא החדשה נכנסה למשפחה עם אבא ו2 ילדים בוגרים והולידה עוד 2 ילדים ולא על המשפחה שלי, בה נכנסה האמא החורגת למשפחה עם ארבעה ילדים,שניים בוגרים ושניים צעירים והולידה עוד 2 ילדים ,איך זו השתלבה במשפחה הסיפורית וזו השתלבה במשפחה שלנו,זה לפוסט אחר

בשום מקרה זה לא גן עדן ואולי  יגיע זמן שאיזו אמא חורגת תכתוב איך זה להכנס למשפחה מוכנה 

לינור מלווה את  משפחתה לכל אורך אורכם של החיים,הספר דחוס במי  התחתן עם מי ,מי בגד במי,חוטים שנארגו בפרקים הראשונים,נקשרים בפרקים בהמשך,נפרמים ונקשרים שוב לקראת הסוף

הספר לא ריתק אותי,יכולתי להפסיק לקרוא שהיה משהו מעניין בטלויזיה,התעייפתי מהפרטים הקטנים,לא היו הפתעות מרעישות,לא היו דרמות גדולות למרות שאולי  בעיני המספרת היו גם היו ואלה טלטלו את גיבוריה

יש נטיה לכמה מחברי כאן שכותבים על ספרים שקראו להביא ציטוטים מענינים מהספר שקראו

אני אנסה לעשות זאתף

"אמא שטפה כלים והלכה לישון או בשפתה"לנוח קצת" כשהתעוררה,החליפה שמלת בית רפויה של בוקר בשמלת בית רפויה של ערב"

"מעמדי החברתי (כך המספרת) גזר עלי להשקיף מהצד על חייהם של אחרים ולרשום לעצמי הערות,עד היום אני זוכרת את רב פרטי יחסיהם הסבוכים של ליאת יצחקי,מעין מלכת הכיתה ושל כרמית פייר  מעיין סגנית המלכה ואת הדרמות שהתחוללו כאשר התאהבו שתיהן בשלומי אברבאנל הרשג"ד של שכבת סלע"

"כשהגעתי לתיכון(כך המספרת) התגשם אחד מחלומותי,מאוסף אברים אקראי הפכתי למה שאפשר לכנות יפה ולא משנה מה עמוס(אחיה הגדול) אמר,אחים לא אמורים להבחין בפריחתם של אחיותיהם

,בוא נלך לים הצעתי,עמוס הרים גבה, למה? שאל,אנחנו שונאים ים

בדיוק בגלל זה,אמרתי,נשב בים,נשנא אותו ונסתכל על כל האנשים שאוהבים ים ונשנא גם אותם"

גברת ורבורג מאת עירית לינור בהוצאת אחוזת בית,365 עמודים

אני סיימתי,תיהיו טובים