בהחלטה של רגע מתוך תחושה חזקה תליתי את דגל ישראל במרפסת

מצחיק שעזבתי את דף הפייסבוק של קהילת היישוב שאני גר בו בין השאר בגלל הקריאה הקהילתית הזאת לתלות דגל,להתנדב להאכיל את חיילי כיפת ברזל הסמוכה ועוד כהנה וכהנה  ענינים

ולא הרגשתי שאני רוצה לעשות זאת,ודאי לא  כהוראה קהילתית

הערב זו פעם ראשונה שאני קם ועושה את זה מתוך תחושת גאווה,בעיקר על העוצמה של חיילי צהל,פחות הממשלה והכנסת,פחות האזרחים במדינה שמפולגים בין שמאל לימין ואי האחדות הזאת זועקת לשמים

אני גאה בחיילים,בצבא, אני נרגש כשאני רואה טנקים עם דגל ישראל,כל כך מזכיר לי את היציאה מאפריקה במלחמת יום כיפור

אני נרגש שאני רואה את הבן שלי עם כומתה סגולה,לוחם. ואני גאה בו למרות שלא השתתף במלחמה הזאת ואני מקווה כמו כל אבא שלא ישתתף בעתיד אם כי ברור שיהיה עוד סיבוב מתישהו

התחלתי לכתוב בבוקר פוסט אחר,מחקתי אותו,אחכ עדה העלתה פוסט מ צויין בו דייקה כל כך בתחושות שהיו לי שכתבתי את הפוסט שבפוסט שלי כבר לא היה צורך

29 ימים נמשכה המלחמה הזאת, צוק איתן? באמשלכם,לא מצאתם שם טוב יותר? כמו שם של ילד כאפות שמסלולו ידוע והוא מ צטיין כתלמיד ואחכ הופך לטייס חיל אוויר

29 ימים של רקטות על גוש דן,מפגשים במדרגות עם השכנים וכלב אחד שלא מפסיק לנבוח,מזל שאין לי ילדים קטנים,לא ברור לי איך אנשים עם ילדים קטנים שרדו את המלחמה הזאת ,אחי הצעיר חזר מארה"ב אחרי שנתיים עם ילד בן 3 וילד בן חודשיים אבל הוא גר בירושלים וירושלים לא הייתה במסלול הרקטות של החמאס

לאחי השני נולדה ילדה ביום חמישי האחרון ובשבת הם הגיעו הבייתה,ומאז כמעט ולא היו אזעקות בתל אביב

ומה אני צריך לעשות למען ילדיי כשיש אזעקה? רק לדפוק להם חזק בדלת חדרם  כשנשמעת אזעקה  ולראות אותם עפים החוצה למדרגות,אם הייתי יודע שהאזעקה כזאת יעילה בזמן מלחמה אולי יהיה אפשר לארגן משהו גם לימי שלום כשהם מתארגנים לאט מידי  לצאת מהבית

זה לא פוסט סיכום מלחמה,ולא פוסט של מי שממהר להסיק מסקנות ולומר מי ניצח ומי הפסיד וכל החארטבונה הזאת

די לי שמ 8 בבוקר אין טילים לשום מקום,לא טפטפוף ולא נעליים של אף קבוצת טרור קיקיונית מהרצועה שאחכ החחמאס היה אומר שאין להם שליטה עליה

לא מסוגל לשמוע יותר את כתבי השטח,באמאשלי אין להם חיים  ,נראה שכל הקיום שלהם הם מלחמות פצמרים  רקטות ופודרה

נמאס לי מפרשני אולפן שפעם היו קצינים בכירים וכאלה שהיו שגרירים בבוצואנה או בלרוס והם חושבים שהם יודעים הכל נמאס לי משמאלנים אוטומטים שמתעקשים על חופש ביטוי (אני..אני..) מאנשי ימין עם כובע מצחיה צידי וקעקועים,לא באים לי אלה טוב בעין

תנו לי לתלות את דגל ישראל במרפסת ולראות את חיילי צהל יוצאים מעזה על טנק שנוסע בתוך פודרה,רצוי שיהיה טנק מרכבה 4 וליבי ליבי עדיין עם תושבי עוטף עזה שעדיין מפחדים לחזור הבייתה ,הם גיבורים שהם יושבים שם,

אני לא בטוח שהייתי מסוגל,ודאי כשאני לא בטוח אם מצאו את כל המנהרות ועל אף שצהל יושב שם

המלחמה הזאת ואני לא תמים,אני יודע מי זו הממשלה ,מה חברי כנסת בעיקר של הקואליציה עשו בזמן המלחמה לרעת עם ישראל,אבל המלחמה הזאת שינתה השקפות שלי,

הייתי ילד אור ירח ששנא מלחמות וחשב שכל המלחמות לא צודקות והתבגרתי,אני עדיין ילד אור ירח (או מבוגר אור ירח)עדיין שונא מלחמות , אבל עם ראיה מפוקחת ופחות תמימה ומחבקת  אחרים,אני מעדיף לחבק את העם שלי (יותר את החלק השפוי, כמובן,בלי כובעים וקעקועים ) אני מעדיף להיות ילד אור ירח שהתבגר ומבין שאין לו ארץ אחרת או עם אחר וממש לא מעניין את התחת שלי אם מישהו יחשוב שאלה קלישאות שעבר זמנן

אני סיימתי,תיהיו טובים