כשאני קורא ספר יש לי דרישות בסיסיות,לא משהו בשמים

1,שלא ארצה להפסיק לקרוא אותו

2 לא רוצה שהוא יסתיים

3שיתפוס אותי בגרון או לחילופין בכל מקום אחר בגוף

4. שאוכל לקחת ממנו משהו לחיים שלי

בספר החדש של דורית רביניאן "גדר חיה , בהוצאת עם עובד שמחזיק 344 עמודים,שום דבר מאלה לא קרה. והיו לי ציפיות גדולות.

מאוד אהבתי את ספרה הקודם: "סמטת השקדיות בעומריג'אן" וחיכיתי שהספר הזה יגיע אלי  ופווווף,כמו שמוציאים אוויר מבלון מאוד נפוח

.

או לחילופין (כולם ביחד) :" לא נפלתי ברצפה".

מסגרת הסיפור של "גדר חיה" ,עוסקת בבחורה ישראלית,ליאת ובבחור פלסטיני,חילמי שנפגשים בעת שהותם בניו יורק ומתאהבים.

הספר קריא,מעניין לפרקים אבל נורא צפוי וקלישאי ואני מתפלא קצת על הסופרת שנפלה "לבור" הזה.

כאילו את מפגישה ישראלית ופלסטיני ,אומנם במקום ניטראלי ואת מנווטת את חייהם להיות כל כך צפויים? אני לא רוצה לעשות ספוילר אבל בחייאת,ברור לגמרי שאם את מחזירה את הבחורה הישראלית לחיות בארץ ,היחס שלה לבחור הפלסטיני נסמך על  המקום שהיא נמצאת בו בהווה וברור שלא יוכל להיות כזה  אם היא יודעת שהיא חוזרת.

הישראלית היא הסטריאוטייפ של הישראלית הממוצעת(גם הישראלי אגב) מבחינת דעה פוליטית והתייחסות לסובב אותה והפלסטיני דומה לה ולכן היחסים ביניהם יכולים להתקיים רק במקום שבו הם נמצאים בהווה ומבחינת הקורא הממוצע,זה נורא צפוי ולא ממש מסעיר

וחבל שכך

לסיכום הספר גדר חיה הוא ספר חביב ואפשר להגדיר אותו קצת בבוטות כרומן רומנטי,אני מרביניאן על סמך ספריה בעבר, מצפה להרבה יותר.

 שוב אחזור לטובת  אנשים חדשים שלא מכירים אותי,אני לא מבקר ספרות,אין לי  ידע בביקורת ספרות אני סתם איש שאוהב ספר וככזה אני  כותב את הביקורת

אני סיימתי,תיהיו יטובים