תיכף נוסע לירושלים לאזכרה של אבא שלי

14 שנה ללכתו מאיתנו

אין ספק שאבא שלי גם אם דמותו הפיזית נשכחת ממני כשהשנים עוברות,ודאי דמותו המצטמקת בשנים האחרונות לחייו, כשסבל מ2 מחלות שהתחרו ביניהן מי תיהיה הראשונה שתביא לקיצו,היה הדמות הדומיננטית בחיי הרי נוכחותו וזכרו  בחיי לא נפסקו אף פעם

אני מניח שכל הורה שילדיו גדלים והופכים אנשים צעירים מצטער שהוריו שלו לא ראו את ילדיו כשהם הופכים לכאלה

ואצלי אם תסלחו לי,אצלי זה קצת יותר (אצל כל הורה זה קצת יותר,אני יודע ...)

אבא שלי היה איש נוקשה רב הזמן,דרש מצויינות מכל ילדיו,בגלל שהיה מצויין בעצמו בכל מעשיו ואני הייתי הבכור..

לי היה קשה לספק את המצויינות הזאת בעיקר בגלל ענינים אובייקטיבים  (נגיד הפרעת ריכוז וקשב ,דיסקלקוליה )

אבל מעבר  לזה הוא היה איש תרבות ,רחב אופקים שהעביר לנו את אהבתו לספרים למוזיקה טובה וגם לכדורגל מיינד יו

אני חושב שאת הידע הכללי הרחב שלי ירשתי ממנו ,כמו את הצמאון לדעת עוד ועוד,  עצמאית,מיעתונים,ספרים אנציקלופדיות (בטרם גוגל)לא במסגרת לימודית

הוא היה איש מוסרי,בעל מצפון ולו למשל השחיתות של הולילנד הייתה מתרחשת בזמן שהוא היה חי הוא היה נלחם בה עד חורמה

הוא היה אדריכל מצליח ששמר על יפי הנוף,אהב את ירושלים בה גר כל חייו והיה חף משחיתות ומקומבינות

הוא לא סבל כשמפוצצים לידו בלונים ממסטיקים(גם אני ) לא יכול היה לשמוע לעיסת מסטיק מפצפצת(גם אני )

,הרג אותו כשהיו מדברים לידו עברית קלוקלת,לפעמים ממש התרגז שמישהו מילדיו מחרב ככה את השפה העברית ,הוא היה מעיר מייד ומתקן ואני את זה קיבלתי ממנו ואני  מעיר לילדיי כשהם מחרבים .

היו לו הרגלים קבועים ,למות מהם..

היה הולך כל בוקר לעבודה,חוזר בשעה 14:00,יושב לאכול עם כוס יין אדום,מסיים,הולך לישון צהריים,מתעורר ,חוזר למשרד עד 20:00 ומגיע הבייתה

כאמור הוא הצליח כלכלית,אני זוכר איך הביטוי לזה היה כשקנה בשנות ה60 אופנוע וספה,משם המשיך לאוטו קטן(מוריס מיני מיינור צהובה)  שהלך וגדל עם השנים עד  לוולוו שאותו החליף כל שנתיים שלוש בוולוו אחר

עד היום כשאני מגיע לקסטל אני נזכר שאבא שלי על מכוניות היותר ישנות והלא אוטומטיות היה אומר לי שכאן צריך "לתת שוונג"כדי לעלות את העליה הנוראית של הקסטל.

גרנו בבית משותף בבית הכרם והוא תיכנן יחד עם הקבלן את בית חלומותיהם שלו ושל אמא שלי במקום אחר בבית הכרם,אמא נפטרה לפני המעבר,אבא ואנחנו עברנו לשם והוא חי שם עד יומו האחרון

אני לא זוכר אם אהב לטייל,אבל מה שכן היינו נוסעים איתו לבנינים שתכנן,הוא אהב להראות לנו במה היה מעורב ואני מודה שחלק גדול מהזמן חשבי שזה משעמם

בשנה האחרונה לחייו כשכבר הוצאתי רשיון נהיגה (כן מה לעשות ,הוצאתי באיחור וזו הייתה סיבה ,עוד סיבה לסמן וי על נצחון קטן ולהתגאות בה לפני אבא)

לקחתי אותו לסיור בבינינים שתכנן ,כדי שיראה לי את פרי עמלו

אני לא זוכר ממרחק הזמן את כל המקומות שהיינו בהם

אני זוכר ישיבה ברמות פולין,מרפאה בשכונת גאולה ,את השיפוץ של משרד החינוך ברח הנביאים או שבטי ישראל אני כבר לא זוכר בירושלים

ועוד כהנה וכהנה מבני ציבור

הוא היה קורא אדוק של עיתון הארץ(ממנו קיבלתי את ההרגל לקרוא עיתון,אבל אני מנוי על ידיעות אחרונות ולא יכול בלי זה) ,הצביע בבחירות השונות למפלגות (בעיקר שמאל) שאף אחד לא שמע עליהן וקיבלו כמה אלפי קולות וכמובן לא עברו את אחוז החסימה)הייתה לו ביקורת על ממשלות ישראל ,גם על המצב הכלכלי אבל הוא מעולם לא חשב שמגיע לו משהו מהמדינה,למעשה הוא החדיר את העניין הזה בכל ילדיו,אין דבר כזה מגיע לי,כל אחד יכול לעשות למען עצמו כדי לעזור לעצמו להתייצב כלכלית

אני זוכר כמה הוא היה גאה בי שחזרתי ממלחמת יום כיפור,זה כלכך עשה לי טוב שלא היה איכפת לי אם היו עוד 2-3 מ לחמות,אחרי מלחמת לבנון הראשונה אני זוכר שהוא שלח אותי לנופש בקלאב מד באכזיב,מתנה ממנו

עברו 14 שנה מאז לכתו,אני זוכר איפה הייתי כשצלצלו לומר לי שהוא מת (בלוינסקי 70 בתל אביב,מחלק דואר וקופא על עומדי עם הבשורה שלמרות שהמוות היה צפוי,תמיד ברגע שהוא קורה זה משתק אותך) ואז אשתו אמרה שהיא מחכה לנו שנבוא להפרד ממנו

הגעתי הבייתה ,נכנסתי לחדר השינה שלו הוא היה מכוסה עד מעל הראש בשמיכה איתה ישן

חיבקתי אותו אבל העדפתי לא להרים את השמיכה ורק אמרתי בשקט,ביי אבאל'ה ויצאתי מהחדר

עברו 14 שנה,ילדיי גדלו ויפו,אין יום שאני לא חושב על אבא שלי בסיטואציה כזאת או אחרת והכי כואב לי שהוא לא רואה אותם כאלה גדולים ויפים.

אוהב אותך אבאל'ה,נבוא לבקר אותך היום באחד המקומות הכי יפים שאפשר לנוח בשלום.

אני מקדיש את הפוסט הזה לאחיי ואחיותי האהובים שהרבה בזכותו של אבא אנחנו שומרים על קשר של אהבה וכבוד

אני סיימתי,תיהיו טובים