אתם ודאי צופים כאן ושם בתוכניות אוכל,יש את הקטע הזה שכל אחד מספר על עצמו ורובם מספרים שהם הסתובבו מגיל קטן במטבח,הסתכלו על אמא או סבתא מבשלות וקלטו והתחילו גם לבשל.

כל אחד מאלה  מספר איזו השפעה הייתה לצד המרוקאי של אמא והצד הכורדי של אבא וכולם מביאים מנות שחבל על הזמן.

בטח שאני מקנא,גם אני רוצה הסטוריה משפחתית קולינרית כזאת,גם אני הייתי שמח לאמא או סבתא או שתיהן מבשלות ואני הקטן מסתובב במטבח

רק שההיסטוריה שלי לא כוללת אוכל בכלל.כלומר  זה לא שרעבנו חס וחלילה אבל אוכל היה הכרח,לא הנאה

סבתא הייתה עסוקה כל חייה במשימות לאומיות,פה יבשה ביצות ,שם הצילה כרופאה  אנשים מדלקת שחור השתן (כן הייתה מחלה כזאת)

היא ידעה על ההרכב של חינין שהציל מקדחת יותר מאשר ממה עשויה חביתה

היא ידעה לחצות את הארץ על חמור כדי לחפש  עבודה כרופאה אבל לעשות סנדוויץ לא טרחה ללמוד

וככה היא גידלה את אמא שלי,על כל הערכים האחרים שחשובים בחיים חוץ מבישול

גם סבא וסבתא מצד אבא לא ידעו לבשל,סבא שלי הצייר ראשו היה בעננים,כל יום חשב על מה לצייר וכשלא חשב על מה לצייר חשב איך יביא פרנסה למשפחתו שחיה בדלות

וסבתא,הייתה אשה שלא דיברה כמעט ואין לי מושג מה עשתה כל היום,אני לא זוכר שאכלנו אצלם,אולי רק שוקולד פרה..

לסבתא טובה ,הייתה מבשלת,קראו לה גב' לנדאו,עולה מפולין שלא ידעה עברית כמעט בכלל וידעה לבשל דברים שכנראה סבא וסבתא אהבו

והיא בדרך עשתה יותר וסבתא הייתה מביאה  חלק מהאוכל לאמא .

אני לא זוכר באיזו תדירות סבתא שגרה בתל אביב הייתה שולחת אוכל לאמא בירושלים,ואני גם לא זוכר איזה אוכל,סביר שאם גב' לנדאו הפולניה החביבה בישלה זה היה אוכל מהסוג הזה.

מצחיק שאני לא זוכר שום דבר מהמטבח של אמא,למרות שאני זוכר את אמא בממטבח מבשלת ואפילו יש לי תמונה שאני מחבק אותה כשהיא  מבשלת

אולי אמצא אותה

שמיניות עשיתי כדי לעלות את הצילום הישן הזה ,שמיניות,זה צילום שצילמתי מהתמונה שיש לי במחשב וסרבה לעלות ,צילמתי במצלמה של הסמרטפון את הצילום,העליתי לפייסבוק ומשם העתקתי שוב את התמונה לכאן

,זה אני שם בן 7 או 8 שמחבק את אמא.

מהבית שלנו אני זוכר בעיקר ארוחות ערב שכללו כמו שכבר כתבתי,חביתה ,סלט וחלב חם(בלי קרום..) ובשבתות אבא היה מפנק אותנו בדייסת סולת.

עד היום שכבר שנתיים וחצי אני מבשל באינסיביות אני לא יודע לעשות דייסת סולת,אני זוכר שאבא היה מחמם חלב בסיר,שופך כמות סולת בלתי ידועה ונותן לכל הדבר הזה לרתוח,כשרתח הוריד מהאש חילק לצלחות ועל המנה פיזר סוכר

בשבתות החורף הקרים היינו אוכלים את הדייסה החמה והמתוקה הזאת ולא היה דבר טעים וחם מזה,

החום היה מתפשט מהגרון אל כל החלק העליון של הגוף ואשכרה מחמם וזה היה טעים רצח

לדעתי אחרי שאמא נפטרה הוא הפסיק להכין לנו,ואולי הכין רק לאחיי הצעירים.אני ניסיתי להכין לפני כמה שנים,ממש לא יצא אותו דבר ומאז לא ניסיתי שוב.

ואני בטוח שהיו גם ארוחות צהריים,כלומר אמא בישלה או שאולי גב' לנדאו בישלה וסבתא העבירה  עם אריה הנהג שלה  בקופסאות פלסטיק אטומות,אנא עראף

אבא היה אוכל במסעדות (אני לא זוכר לומר אם זה היה בגלל שאמא לא בישלה והוא לא אהב את האוכל של גב' לנדאו או כשעבד כאדריכל שכיר לא היה יכול להרשות לעצמו לבוא הבייתה למנוחת צהריים )

המשרד שבו הוא עבד ישב באמצע רחוב בן יהודה,לפני שהיה מידרחוב,לבעלי המשרד קראו רובין ופרידמן,צמד אדריכלים שהעסיקו את אבא שלי ,אין לי מושג איזה יחסים היו ביניהם,אני זוכר שהייתי שם פעם אחת והמשרד נראה לי נורא גדול,אז מסעדת רימון הייתה 20 מטר מהמשרד, ליד כיכר ציון אני זוכר איך התרשמתי מהכבוד שעשו לו כשהיה נכנס כלקוח קבוע ושם טעמתי פעם ראשונה אוכל מזרחי לכאורה ,חומוס טחינה,חמוצים,פיתות טריות ,דברים שלא ממש היו אצלנו בבית

קפה עטרה היה ממול למשרד ומשם אני זוכר מלצריות מבוגרות  והמון אנשים,קפה עטרה היה מוסד ברחוב בן יהודה לפני המידרחוב (וגם אחרי שנוסד המדרחוב כמובן)

אחרי שמסעדת רימון הפכה לבית קפה ,אבא היה מרחיק למסעדת חן ברח כורש בפינה של רחוב יפו ,מסעדה כורדית קטנה ששם לראשונה אכלתי קובה בורגול ונטרפתי על הטעם ושם גם נתקלתי בנשיר נבון שלמרות נשיאותו לא ויתר על האוכל המצויין במסעדת חן

בקיצור כמו שאתם ודאי מבינים מטבח קוויזין לא היה בבית שלנו.

עוד דבר קטן על גב' לנדאו המבשלת הפולניה החביבה כל כך של סבתא טובה

כשסבתא הייתה אומרת לגב' לנדאו שאני צריך לבוא לתל אביב לחופש,גב לנדאו הייתה אופה במיוחד בשבילי עוגת טורט  בסיר פלא קטן

הייתי (ועדיין כמובן) הבכור מכל הנכדים וסבתא אהבה לפנק אותי,מכיון שהיא לא ידעה לבשל ולדעתי בכלל  לא עלה על דעתה שאפשר לפנק באוכל,היא  עשתה זאת דרך העוגה שמאוד אהבתי ואני זוכר את זה כחוויית אוכל אחת מהיחידות שיש לי

אתמול אחרי שחזרנו מהאזכרה,היה כבר צהריים ורק רציתי להכנס לישון וממש לא בא לי לבשל

זוגתי עובדת באזור התעשיה הצפוני של רמלה(או לוד) ויש שם קייטרינג שאפשר לקנות ממנו אוכל לשבת

ונכנסנו

האמת בדיעבד למרות שהאוכל נראה מצויין,הוא לא היה מי יודע מה,קציצות אני עושה הרבה יותר טוב מהם,גם תפוחי אדמה אפויים,אבל קנינו וגם שיפודי פרגית ואורז וקצת קובות וסיגרים,שיהיה

רק שהכרתי את זוגתי נפתחתי לאוכל,כרווק אכלתי במסעדות או בישלתי בקטנה,בעיקר חיממתי,אבל אוכל לא היה משהו שהתנחמתי בו או התענינתי,חוץ מחומוס כמובן שעל חומוס יש לי דוקטורט ,ודאי משנותי בירושלים ואחכ בשנותי בתל אביב,היום הרבה פחות לצערי

הפוסט הזה נכתב  מההשראה שהפילה עלי התוכנית המצויינת של חיים כהן ויונתן רושפלד ,הכי טובים שיש' שמשודרת לפני  החדשות של יום שישי בערוץ 2 ובאמת מביאות ניחוחות של בית,לא שלי אומנם,אבל כזה שהייתי שמח לגדול בו.

פתיליות על הגז,סירים שמתחממים הרבה שעות,ריח של תבלינים (אגב רק בקורס זה שאני לומד בו למדתי לא לפחד מהכמון,בעבר פחדתי מהטעם הדומיננטי של הכמון,היום אני מפזר חופשי)בצל,שום,לא היו בתמונות של ילדותי,אבל אני מכפר על העובדה הזאת היום בקורס שאני לומד ובבית כשאני מבשל בהנאה גדולה.

הבן החייל מסיים ביום רביעי הקרוב את קורס החובשים וחוזר ליחידה במשמר הנגב להתמחות במקצועות שלא הספיק לעבור בגלל היציאה לקורס חובשים,הסתבר גם שהפסיד פחות בגלל המלחמה

שבת,אנחנו רובצים בבית ,נסיים את הכביסה שהבן הביא אחרי העדרות של שבועיים בצבא וננוח,מחרתיים מתחיל ספטמבר

יהיה נחמד אם כל אחד יספר על איזה אוכל גדל,אולי נציע למריאט לעשות מזה נושא חם..

אני סיימתי,תיהיו טובים