התלבטתי מה לעשות קודם,לכתוב פוסט או להתחיל את הכביסה של הבן החייל

שחזר אחרי שבועייים הבייתה

שתבינו משהו  כשאני מדבר על כביסה זו לא כביסה של מישהו שלבש בגד יום אחד וזה התלכלכך,הבחור נמצא שבוע שלם באימונים בשטח

וכשהבגדים המלוכלכים לפרטיהם חוזרים יחד איתו הבייתה זו ערימה ששווה 3 מכונות כביסה.

אז לפני שהתחלתי לכתוב צילמתי את הערימה :

והיא כמו שאתם רואים כוללת "פריטים שונים"  שחלק צריך להיות מכובס בנפרד

הכנסתי את הכביסה הראשונה למכונה והנני פנוי לכתוב פוסט,בפוסט הזה לא יוזכרו עניני ישראבלוג זו הפעם

החג הארוך הזה  מתקרב לפינאלה שלו ,זה חג מאוד מעייף שמצריך  מציאת תעסוקה כי אי אפשר לשבת כל יום בבית,ניהיה כבר דביק הביחדנס הזה

מי שהמציא את התרכובת הזאת ודאי לא היו לו ילדים,על אחת כמה ילדים צעירים ובכלל היה לו חוש הומור משונה כזה כנראה אחרת איך אפשר להסביר פעמיים תוך שבוע  חופש ארוך בבית מרביעי עד שבת?

תאמרו  צא לפעילות מחוץ לבית,ואומר לכם, יוצא אחים שלי,יוצא,אם ארוחות ערב ועל האש  נחשבות  כפעולות חוץ ביתיות אז יצאתי ועוד ידי נטויה

הערב אנחנו הולכים לאכול אצל גיסתי ומשפחתה,מחר אנחנו עושים על האש עם כל המשפחה המורחבת אצל דודה שולה

ולפחות זה בחצר הבית שלה ולא  תסלחו לי, מזהמים אוויר ומנפנפים באיזה פארק  2 מטר ממשפחה מנפנפת אחרת

אני שמח שצורת הבילוי הזה לא  אהובה במשפחה שלי ואם כבר עושים על האש,זה בהתכנסות פרטית

כשהילדים היו צעירים עשינו גם סוכה,הגדלנו לעשות ולפני הרבה שנים קנינו סוכה מתמדת כזאת ,שאפשר להרכיב ולפרק ורק צריך להוסיף סכך למעלה וכמובןן לסנג'ר ילדים שיעשו קישוטים

אגב סנגור ילדים להכנת קישוטים ,צריך לחלק בין כל הימים של החג ,כלומר לא לסיים בבהילות את הקישוטים שיהיו מוכנים ליום הראשון בסוכה ,אחרת מה עשינו? אפשר לקשט בקטנה ואחכ להעסיק אותם יומיים שלושה לפחות לתוך החופש ,רק מה  הם ילדים,לא אהבלים והם ממצים את העניין מהר יור ממה שאנחנו היינו רוצים שימשך ואז צריך לצאת החוצה לעולם הרחב ולפתוח את הארנק,אין ברירה 

מייד יקומו עלי ויאמרו שאפשר למצוא מקומות שלא עולים כסף,צודקים,אבל הדברים המלהיבים מה לעשות עולים כסף ולעיתים הרבה ,תוסיפו דלק ומזון  וממתקים וחג הסוכות מתחיל להראות כמו פיגוע לכיס

והנה אנחנו מגיעים  לרעש התקשורתי של השבוע שקשור בילדינו,כולם ודאי ערים לקיומו של הפסטיגל,מכונת כסף משומנת שמעסיקה כוכבים בעיקר כאלה שמופיעים מול ילדים עם שמות שהם חושבים שהם מאגניבים,הדוד חיים,יניב המגניב מיכל הקטנה  ועוד כל מיני מבולבלים  שילדים אוהבים והכי חשובים הם אלה המככבים בערוץ הילדים

אז הפקת הפסטיבל הוציאה  כפרומו שיר על סלפי המפורסם ומייד קמה זעקה, על רדידות ועל נומך ועל  ערכים ואני אומר  שטויות במיץ עגבניות ,ראשית מי שלא רוצה שנפשו הרכה של ילדיו  תלכלכך מסחי הפסטיבל,פשוט שלא ילך,אין קל מזה ,אבל בואו תיהיו ישרים עם עצמכם ואל תקנו לילדים בני 7.8,9,10, אייפונים כי לכולם יש,הם גם ודאי ירחם השם עושים סלפי ואז יזכרו במילים הכה מטומטמות של שיר הנושא של הפסטיגל שאגב מעולם לא התיימר לחנך מישהו,לא עכשיו ולא בשנות ה80

נכון שבשנות ה80 התכנים היו אחרים אבל אני לא זוכר שמי מהשירים שם הפך לנכס צאן ברזל,מעבר לעובדה שהם היו שירים חביבים ובהחלט זוכרים

אותם ככאלה

אז קמה סערה וכמו במקומותנו  מייד זה הופך לסאגה על הדור הזה שהוא ריקני וראשו רק בסמרטפון או באפליקציות ובמחשב והם לא קוראים ספרים שומו שמיים וודאי לא שמעו על עניין המילקי

אני אומר תרגיעו ומהר ,הכל מתחיל בחינוך מהבית ,מי שמציב גבולות לילדיו שהם צעירים מקבל ילדים שבבוא היום ילכו לתנועת נער,יתנדבו ויהיו אזרחים אטובים ולפני זה חיילים טובים שיביאו הבייתה הרבה כביסה:-)  (אלא אם יבוא שלום קודם ולא נצטרך צבא...,סתם סתם,בדיחה כדי להצחיק את עצמי)

אגב הפסטיגל,עירית לינור כתבה בפייסבוק  סטאטוס מצויין ואני אנסה להעתיק אותו לכאן

המחאה כנגד הפסטיגל (זבל! ירוד! שירים על סמארטפונים!) ברוכה בעיני, כי היא גורמת לי להרגיש צעירה ורעננה אל מול האריסטוקרטים מטעם עצמם, שאחת לכמה זמן מסתכלים מהחלון ומגלים שהיום זה לא כמו פעם. ואז הם מתחילים לרטוט מרוב איכות פנימית ומסבירים שמהרגע שהם נולדו - הכול התחיל להתדרדר.
פעם כולם קראו ספרים, עשו ספורט, היו מנומסים, צחצחו שיניים עשר פעמים ביום, היו אשכנזים לגמרי, והיו משוחחים עם סבתא שעות על שעות במקום להתכתב בווטסאפ.
כמו כן פעם כל השירים היו עמוקים, כל הספרים היו יצירות מופת, הגברים היו ג'נטלמנים והנשים ניקו ובישלו וכיבסו בגיגית, אבל באצילות. וכולם היו מרוצים ושמחים כל הזמן. גם כשהם ישנו הם היו מרוצים. ולא היה זיהום אוויר, ולא זקנה במסדרון ואמנם הרוב מתו בגיל ששים, אבל איזו גסיסה איכותית!
פעם כולם היו צנועים. פשוט שנאו מותרות מעומק הלב. ונתנו כבוד למורה, להורה ולסוס של האלטע-זאכן ומחלק הקרח. באמת איפה מחלקי הקרח, לעזאזל? ולעזאזל עם החשמל הזה שהרס לנו את החיים!
היום הם מסתכלים על ילדים - רועשים. בני נוער - אלימים. בני עשרים - מכונמים. העולם - גועל נפש. הגלקסיה - נו, פעם זו היתה גלקסיה הרבה יותר טובה. שביל החלב? פחחח! כשהייתי ילד היא היתה שביל הקצפת!
אם יש בעיה עם שיר הסלפי מהפסטיגל, הרי היא שהוא דידקטי מדי, ומסביר למה זה לא טוב להיות תקוע בתוך הסמארטפון. וואלה? אומר בעוז וללא מורא: הסמארטפונים מעולים. אם הם לא היו מעולים - אף אחד לא היה קונה אותם. לסמארטפונים הידד, והידד לרוח האנושית שממציאה לנו פטנטים כדי להפוך את חיינו נוחים יותר.
נכון, ההווה לא מתאים לכולם, אבל אני אומרת באחריות ומניסיון: במערה היה יותר גרוע.

אחרי קטע כזה אני יכול לסיים את הפוסט בשקט וללכת להתכונן לארוחת הערב,הבעיה היחידה בארוחת הערב היום שהמיקום שלה  בקומה חמישית ללא מעלית ובגילי הקשיש והמתקדם זו משימה לא פשוטה:-)

חג שמח חברים יקרים,אמרתי אף מילה על ישרא,אבל  אם יהיה לכם זמן תיכנסו לבלוג ההצלה ותעדכנו,אם לא תראו אותי שם זה בגלל שאני טובע עדיין בהררי הכביסה,יש עדות מצולמת:-)

הכותרת לקוחה מהשיר הכה מצויין של אביתר בנאי" יש לי סכוי" הוא כתב את הלחן והמילים הנפלאות

אני סיימתי,תיהיו טובים