| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 8/2003
אין לי מה לכתוב..
חזרתי כרגע משיטוט בבלוג של "גחלילית" שבו היא אומרת שאין לה כל כך מה לאמר
והיא מעדיפה לשוטט ולהגיב לאחרים
פתאום תוך כדי קריאה ותגובה הבנתי שכשאין לי מה לכתוב
אני מכריח את עצמי לכתוב
וחשבתי למה אני מכריח את עצמי אם אין לי מה לאמר
הרי זה יכול לקרות
הרי זה קורה לכל אחד
לא לכולם יש מה לכתוב כל הזמן
וחשבתי
שאני מפחד שאם לא אכתוב
ישכחו אותי
אני מפחד שאם לא אשאר בתודעה של אלה שמגיבים אלי
אתאייד להם מהתודעה והם ימשיכו בלעדי
להגיב אחד לשני
להיות חבורה מופלאה בלעדי
וזה הרגשה מאוד מוזרה להרגיש ובעיקר להודות שזוהי ההרגשה
שאני מרגיש .
סוג של חרדת נטישה
כתבתי היום פוסט על אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס
כשהגעתי לאמצע הפוסט ראיתי שהוא יבשושי ומלא בנתונים סטאטיסטים שלא מענינים חוץ ממני אף אחד
ומחקתי אותו
אבל אחכ חשבתי שהבלוג הוא שלי
ואם אני כותב על פיט סאמפראס זה מעניין אותי
וקוראיי היקרים יצטרכו "לסבול "בסבלנות פוסט על טניס
אבל לא העמדתי אף אחד במבחן הזה
ומחקתי את הפוסט
כי הוא לא היה "נחשב" עמוק ורגיש מספיק..
וזה בול שיט מבולשט שאני צריך להפטר ממנו ומהר
בשפה של אביה קוראים לזה ATITUD (אני מקווה שכתבתי אותו נכו)
ואני צריך לרדת מהאטידיוד (-אולי נתרגם את זה ל-"גישה" )מהר מאו
כי עם אטידיוד לא גודלים
לא מגיעים איתו לשום מקום ובסופו של דבר מרגישים תקועים כמו שאני מרגיש עכשיו
תקוע
כי אין לי כל כך מה לאמר
תקוע כי הדברים שיש לי לאמר נראים לי לא חשובים
ואני מחליט לאחרים מה הם רוצים לקרוא בפוסט שלי
כלומר יש נושאים "שתופסים" ויש כאלה שפחות
ואם אכתוב על נושאים רגישים ועמוקים
יאהבו אותי
הבנתם??
בקיצור
אני צריך לרדת מהגישה שאני צריך לכתוב רק על דברים שמענינים אנשים אחרים
אני צריך להפסיק להלחץ מהעובדה שלא תמיד יש לי מה לאמר
וזה בסדר לשוטט בלי לכתוב פוסט
וזה בסדר שלא יאהבו אותי כל הזמן
וזה בסדר לפחד
שלא יאהבו אותי ואת מה שאני כותב
ולדעת שאם כתבתי עד היום את מה שכתבתי והגיבו אלי כך וכך אנשים וחלק גדול אהב את מה שכתבתי
לא ישכחו אותי אם יומיים או שלשה שומו שמיים לא אכתוב
וזה גילוי שאני צריך להתמודד איתו
אשמח לתגובות..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
