לא הצלחתי לקרוא את החדש של דוד גרוסמן,ניסיתי ונעצרתי אחרי כמה עמודים ראשונים

אולי אחזור אליו,זה קורה לי לעיתים שאני לא מצליח לצלוח את עמודיו הראשונים של ספר ואחכ חוזר אליו.

אני קורא עכשיו את החדש של יצחק לאור,עזבו אותי עכשיו מהאיש לאור,לא איכפת לי אם זכה בפרס מפעל הפייס ולא ממש איכפת לי אם לקחו לו את הפרס לפני שקיבל,את הספר אני קורא בעצלתיים לא אופיינים לי

הוא לא סוחב ויתכן שאפסיק

אבל לא לזה כינסתי אתכם

אתמול ביומן של  חדשות ערוץ 2  ראיין יגאל מוסקו את גרוסמן על ספרו,מוסקו יודע לספר סיפור כמו שגרוסמן יודע לכתוב

בין שאר הדברים הם דיברו על גובהם או על אי גובהם ופתאום נזכרתי במשהו שכבר שכחתי

גרוסמן ואני למדנו באותו בית ספר יסודי,בית הכרם,בכיתות מקבילות,אבל  בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי ו' ז' וח' כבר די התערבבנו,למדנו בהקבצות מעורבות בחשבון ובאנגלית,הלכנו ביחד לתנועה המאוחדת ולעיתים גם עשינו מסיבות כיתה ביחד ,כלומר הייתה אינטרקציה בין הילדים של 2 הכיתות,דוד גרוסמן לא היה חבר שלי,הוא היה ילד מאוד עסוק,כל יום אחרי בית הספר הוא היה עץ לאולפני הרדיו  ברח שלומציון המלכה שם השתתף בתוכנית ילדים ,אני לא ממש זוכר את שמה אבל היינו ממהרים הביתה אחרי בית ספר מתמקמים ליד הרדיו וגאים בעובדה שהילד שמשתתף עם גדולים ברדיו הוא משלנו

גרוסמן גר ברח הבנאי,מול נעם זיו וג'וקי,אנחנו גרנו די רחוק ברח רבי בנימין,אני לא זוכר איך זה התחיל אבל באיזשהו שלב בכיתה ז' אני חושב התאחדו כל הילדים הנמוכים משתי הכיתות והחלטנו להקים את מפלגת הנמוכים,אני חושב שאמציה היה היוזם,אמציה היה חבר של גרוסמן והוא שיכנע אותו להצטרף.

מפלגת הנמוכים אם אני זוכר נכון  הביעה מחאה בעיקר,מחאה שתמיד בוחרים אותנו אחרונים במשחקי ספורט בחצר בית הספר,ודאי בכדורסל אבל בעיקר בכדורגל,הבענו מ חאה שכולם חשבו שאנחנו "חמודים" וזה מה שראו בנו וזה הרגיז אותנו מאוד

אני לא זוכר כמה פעילויות עשינו כקבוצה,אבל אני בהחלט זוכר טיולי שבת ביחד לסלע הפיל ליד בית זית,היינו לוקחים כריכים מהבית ,בקבוקי מים,נפגשים בכניסה לגן אוסטרליה בקצה של שכונת יפה נוף ומתחילים לרדת בוואדי

אני לא זוכר התכנסויות אחרות,לבד מפעם אחת שניסינו להציל את י.דנציגר

דנציגר סבל מהשפלות מהוריו,יכול להיות שקיבל מהם גם מכות על שלא למד היטב ולא הביא ציונים טובים,רק שזה לא היה יוצא דופן   לחטוף מכות כי לא הבנו  ציונים טובים,אז למה דווקא ניסינו להציל את י. דנציגר? במרחק הזמן אין לי תשובה לזה,בהיותנו נמוכים ורזים הלכנו לרגל אחרי דנציגר או אחרי אביו אני כבר לא זוכר,אני זוכר שהם גרו בגבעת בית הכרם אבלל אני לא זוכר אם הצלחנו להציל אותו או התייאשנו ועזבנו.

בסוף כיתה ח' התפזרנו,חלק מהילדים ממפלגת הנמוכים כמו אמציה וגרוסמן שעברו כמובן את הסקר הלכו לתיכון ליד האוניברסיטה (או ל-ליידה),הנמוכים שהיו תלימידים גרועים כמוני וכמו ג'וקי חיפשו בית ספר שיקבל אותם

התמזל מזלי ,לכאורה והלכתי כאמור לבית חינוך,לג'וקי שמן הסתם לא היו הקשרים הנכונים,הלך ללמוד בעין כרם

עכשיו נלך קדימה 50 שנה,סבתא נ. מאושפזת בהדסה עין כרם ואנחנו נוסעים לבקרה,בראש הקסטל אנחנו פונים ימינה למבשרת ציון ומתחילים לנסוע דרך שם לבית חולים הדסה,בסוף הירידה המפותלת יש פניה לבית הספר החקלאי עין כרם שלא ידעתי שהוא עדיין פעיל

עכשיו שתבינו,בית הספר החקלאי עין כרם היה שיא העולב,כלומר לנו כילדים זה הרגיש  שמי שהולך ללמוד שם תונצח על מצחו תווית הילד הכושל הלא יוצלח שזה מה שהוא יכול לעשות

בית הספר נמצא גם במקום מאוד נמוך אז מיקומו התאים לתחושה

כל  הילדים שנחשבו הכי עצלנים ,חסרי תקנה עם בעיות התנהגות קשות הלכו לעין כרם,כולל ג'וקי שהיה ילד שקט נורא,בלי בעיית התנהגות ונחמד ולא היה ברור לנו למה עשה את זה

כמובן שהיום צריך לסייג ולומר שהכל לכאורה,שאלה שהיו עצלנים היו להם בעיות כאלה ואחרות שאף אחד לא טרח לאבחן,המורים השפילו חופשי עד עפר והילדים האלה היו בסוף שרשרת המזון הכיתתית כי מי רוצה להתחבר עם ילד שהוא עצלן?

לפני  כ 10 שנים עשינו פגישת מחזור של בית הספר היסודי,באו כמובן כולם,גם דוד גרוסמן שזכה לטפיחות שכם רבות  והוקף אהבה,גם אמציה הקטן וגם ג'וקי.אני זוכר שג'וקי סיפר שהחיים לא הטיבו איתו,מבית הספר הוא לא נהנה כי מה לו ולחקלאות,מקצוע מסודר לא היה לו,הוא התחתן והתגרש פעמיים,אני לא חושב שצריך הכל ליחס לבחירה כזאת או אחרת של בית ספר תיכון ואני לא חושב שאם הולכים לבית ספר מחורבן החיים הופכים להיות כאלה, אבל היה ברור שאף אחד לא כיוון את ג'וקי,אני זוכר שהוריו היו מבוגרים,אחיו היו צעירים ממנו ואנחנו חבריו גם אלה שבביתם התארח כמו גרוסמן שהיה שכנו,לא ידענו על מצוקותיו

גרוסמן חושב שהוא נמוך ויכול להיות שהתבדח אתמול בכתבה שזה מפריע לו,אני לא יכול לומר שהפריע לי להיות נמוך,הפריע לי כשקראו לי חמוד ,הפריע לי שבנות ראו בי ידיד טוב ולא פוטנציאל לבן זוג,כבר כתבתי ולא פעם מה זה עשה לי נפשית להיות מהאחרונים בכיתה בלימודים,איך מתבלטים כמה שפחות ,איך מעבירים ימים שלמים בלי שהמורה תרגיש שאתה נמצא.

אבל כילד נמוך היו לי יתרונות,הייתי מאוד זריז וזה עזר לי במשחק המופלא "הבנים על הבנות",תופסת, קבוצת הבנים רודפת אחרי הבנות או ההיפך ומי שנתפס מוצא מן המשחק,בכיתה ז' הגיעה לכיתה שלנו ילדה חדשה,עולה מצכיה,חוה נשר שמה,ילדה מאוד מהירה וחזקה,קראנו לה אמיל זאטופק על שמו של הרץ הצכי המפוסם

חוה נשר הייתה תוספת כוח לקבוצת הבנות והיא חיסלה בזה אחרי זה את הבנים  האיטיים,בנו ,הנמוכים והזריזים תלו את כל היוקרה של הבנים לנצחון

נו טוב ,פעם ניצחנו ופעם הפסדנו,אי אפשר לבקש הכל

גם בצבא ניצלתי את גובהי הנמוך,התנדבתי להיות על האלונקה,הרי אם ה יו שמים חייל רחב ושמן,כולנו היו סובלים,כל עוד שהמפקד נתן בידינו את הבחירה רק נמוכים ורזים כמוני  עלו על האלונקה,רק שעניין הרזון לא נשאר לתמיד,נשארתי נמוך אבל הפכתי שמנמן וזה כבר יותר העסיק אותי מהגובה

אבל לכאן גרוסמן כבר לא קשור,אין לי מושג איפה הוא מתגורר בירושלים,לפעמים כשאני נ וסע לבקר את סבתא נ. בימי שישי אחר הצהריים,אני לא מתאפק והולך ברגל את הסיבוב רח הבנאי בואכה גבעת בית הכרם,רח החלוץ,בואכה רח הגיא עד רח השחר בחזרה

ברח הבנאי אני יכול להצביע על מקום מגוריהם של כל הילדים שלמדו איתי, וככה ברח החלוץ במספר 41 צריך לומר גר דודו או קרוב משפחתו אחר של עמוס עוז ,בית קטן עם גינה  לא מטופחת בעליל,למשפחה היו 2 ילדים,מרגניתה ודוד לדעתי וכבר אז לפני מלחמת ששת הימים בירושלים הם נחשבו חנוני על בלי לדעת את המושג הזה בכלל,כמובן שהיו הם צריכים להיות סביב גילי או קצת פחות ואין לי רבע מושג מה הם עושים

אגב  אני מדבר על ירושלים שלפני מלחמת ששת הימים,אם אווירת הימים ההם לא מתוארת בפוסט ,זה כי  כילדים התרכזנו בנעשה בשכונה שלנו ,בית הכרם ולא מה שקורה מבחינה מדינית ופוליטית מסביבנו,את זה השארנו להורים

אני סיימתי,תיהיו טובים