ליל הסדר הסתיים מאוחר מאוד,אני לא זוכר ליל סדר שהשתתפתי בו והסתיים כל כך מאוחר

הגענו הבייתה ב2  וחצי בלילה.

האמת שהיה צפוי שנסיים מאוחר כי הוזמנו לשעה 20:00 ומכיון שהקרואים

היו אמורים להגיע מכל קצוות הארץ ,היה ברור שלא כולם דייקנים כמוני ולא יגיעו בשעה שהתבקשו.

אז האחרונים הגיעו ב20:30 ועד שהתיישבנו וכל אחד מצא את מקומו לקח עוד קצת זמן.

מזמן לא נהנתי ככה מליל סדר,באמת.

היינו 24 אנשים,בני החייל ובנו של בן דודי צנחן שנמצא גם הוא בקורס מ"כים בבסיס אחר מבני,לא יצאו ליל הסדר וחסרונם הורגש

אבל לא הייתה ברירה אלא להתחיל את ליל הסדר כהלכתו.

גיסי ניהל את הסדר,גיסי איש דתי לאומי,ידען לא קטן "פתח" את האפשרות לכל מי שרצה להגיב על מה שקראנו בהגדה ולא להצמד לטקסט כדי לרוץ ולהגיע לאוכל.

וכך כל אחד תרם מידענותו,העלה שאלות וקושיות לרוב, כל מי שרצה נתן זוית משלו לארועי יציאת מצריים ורק בן דודי אמר מידי פעם שצריך טיפל'ה להזדרז כי הילדים רעבים.

באיזשהו שלב עוד לפני האוכל התרעמתי על האגרסיביות היתרה שעשה אלוהים ב"לכופף" את ידו של פרעה כדי שבני ישראל יצאו ממצרים

מילא הדצ"ח ונגיד שהחמיר איתם ב"עדש" אבל למה להתגולל עליהם ב" באחב"

כאילו מה הקטע של אלוהים?אנחנו יודעים שהוא גדול וכביר ועושה ניסים ולא כדאי להתעסק איתו,אבל הסדרה השלישית של המכות? נראה לי אכזרי ומיותר

גם כשמדובר בגויים.

זה פתח דיון נפרד,אחייני לומד בישיבת הסדר,באיתמר ולו הייתה דעה אחרת ,הפוכה משלי כמובן.

האמת שזו הפעם הראשונה אני חושב ,ודאי מאז  שהלך לישיבת ההסדר הזאת אני שומע את דעותיו והיה מעניין גם אם כמובן דעותיו רחוקות מדעותי

אחי מורה להיסטוריה שיודע דבר או שניים על התקופה תרם את חלקו וכל הרב שיח הזה על שולחן אוכל גדול מאוד היה כיף גדול

אחכ אכלנו,שתיי אחיותי עמלו ובישלו במשך יומיים שלושה לפני החג,דודתי  עשתה גפילטא משובח שממנו לא נשאר הרבה,מרקים מחממי נפש ולב וארוחה בשרית טעימה

החלק השני כבר היה קליל יותר ועדיין סיימנו ב0200 בלילה

אתמול חזרתי לעבודה סוף כל סוף,רק שהרבה אנשים שעובדים איתי לקחו חופש  והחדר די  ריק .

אנחנו גם עובדים שעה וחצי פחות בגלל חול המועד ככה שאני כבר ב11  מסיים לעבוד (אני מתחיל ב0400 כידוע)

רק שאתמול זוגתי לקחה את הילד הצעיר ואת אבא שלה  ונסעה לחופש בבית מלון בחיפה ל 4 ימים

אני נשארתי עם הילדה רק שהיא כמעט ולא נמצאת בבית.

מוזר לי לי להיות לבד.ראשית זוגתי חסרה לי.מאז סיימתי את שרות המילואים שלי אי שם בשנות ה90 לא נפרדנו ליותר מיום אחד וזה לא קל.

אני לא מדבר על הדברים הבסיסיים של אוכל (אני מבשל ) כביסה (אני מכבס) קניות (אני עושה) ושאר עניני בית שיש גברים שכשאשתם נעדרת הם מרגישים אבודים וחסרי אונים

זה לא המצב אצלי.

היא חסרה לי כחברה ,כבת שיח וזה לא קל

גם היא מרגישה ככה ולא לקחנו בחשבון שארבעה ימים זה הרבה זמן

אז נכון,זה לא רע לזוגיות פרידה לכמה ימים ,אבל אתמול ביום הראשון כשהעברתי ערב שלם לבד מול הטלויזיה  זה לא היה קל.

אנחנו  כמובן מדברים לא מעט במהלך היום,יותר מסתמסים בוואטס אפ וזה מבחן לשנינו,אין ספק.

חשבתי לקפוץ אליהם לחיפה אבל לומר את האמת אין לי חשק לפגוש את אבא שלה ,לו רק היא והילד הצעיר היו נמצאים שם,הייתי קופץ בחדווה לבקר

אבל המטרה הייתה "לאוורר" את האבא קצת ואני לא רוצה חלק בהתאווררות הזאת :-)

אז אני בבית,סיימתי את הספר השני שלקחתי בספריה "עוד 5 דקות" של אחד יונתן ברג,ספר על מתנחלים ועל התנחלות ועל חוזרים בתשובה וויוצאים בשאלה

ספר נחמד אבל לא יותר מזה ועכשיו אני מגלה שאת הספר השני שהבאתי,זוגתי לקחה לחיפה:-)

כשאני חושב על  הלבד שלי אני מגלה שאין לי חברים שאני יכול לקפוץ אליהם לבלות איתם ערב בפאב כמו בשנות ה80 למשל

או ללכת עם מישהו לסרט בהתראה קצרה.

אני כמובן יכול ללכת לבד לפאב,אבל  אני כבר לא שותה וגם ללכת לסרט לבד,עשיתי את זה  כשהייתי רווק  ועכשיו זה נראה לי מוזר לעשות את זה. אני גם לא אוהב בתי קולנוע בכלל עכשיו נזכרתי ..

החברים מהעבודה  הם אנשים שאני מאוד אוהב אבל הם שייכים לעבודה,המכסימום שאני יכול לעשות איתם זה ללכת איתם  לכדורגל,ועשינו את זה לא אחת ,מעבר לזה זה לא יהיה זה,למרות שאני אוהב אותם והם חבר'ה על הכיפק ויש לנו קבוצה נהדרת ומצחיקה בוואטס אפ

אבל לצאת לפאב או ללכת לסרט זה לא זה

ואין לי חברים אחרים,כלומר יש לי חברים בירושלים שהם זכרון מתוק ורחוק,אני יכול להרים טלפון פעם בכמה חודשים ולפטפט עד שנגמרים הנושאים,אבל התרחקנו ולכולם חיים אחרים וחברים אחרים.

נראה לי שזה משהו משותף להרבה אנשים,אבל לא מדברים על זה כי מה,פתאום נגלה שאנחנו די לבד וזה רק אנחנו והמשפחה גם אם היא מאוד מורחבת לעיתים וממלאת את הצורך הזה להיות יחד עם  עוד אנשים

החברים שנשארו חברים ממש ,הם החבר'ה שלי מהגרעין אבל כולם גרים רחוק.

לו היו גרים קרוב הייתי יכול בהתרעה קצרה לבוא אליהם והם אלי ולצאת איחם,אבל כולם גרים רחוק ולראות אותם זה לקבוע מראש

מה שכן הם חברים בנפש ואני יודע והם יודעים שניהיה כנראה אחד בשביל השני עד סוף החיים מן הסתם

אבל לבדידות העכשווית הם לא יכולים לסייע.

אז נשארו עוד יומיים לסיום החופשה הזאת,ביום רביעי אמור גם הבן החייל אחרי שלא היה בליל הסדר בבית להגיע לסוף שבוע ארוך

וביום שישי בצהריים אני באיצטדיון טדי בירושלים במשחק הכל כך חשוב של קטמון נגד מעלות,נותרו 3 משחקים לסיום העונה,2 משחקי בית ומשחק חוץ אחד ואם ננצח בלפחות שניים מהם,עלינו ליגה,רצוי כמובן לנצח בשלושתם,אבל לא נהיה חזירים :-)

אני סיימתי,תיהיו טובים