יום הזכרון הזה בא לידי ביטוי ביתר שאת כשבני החייל משתתף בטכסי יום הזכרון כלוחם

זה בהחלט מעלה מדרגה את התחושות ויוצר חרדות וחששות מסוג שונה

לא אכתוב על היום הקשה הזה שחוזר כל שנה,נדמה שהדברים נעשים אוטומטית,עצב יורד מאתמול בערב כמובן מאליו,התקשורת מלאה 

בתזכורות על הבנים שנפלו,הממשלה וזה שעומד בראשה מדברים גבוהה גבוהה  על השלום המיוחל,אבל בעצם זה רק מס שפתיים מהפה החוצה,

לא באמת איכפת להם,הם לא באמת חותרים בכל כוחם ומאודם לשלום וככה מידי כמה שנים מוקרבים ילדים צעירים על מזבח לא ידוע של שאיפות אישיות.

אני יודע שלא קל לקרוא את הדברים האלה דווקא ביום הזה

אבל אני מרגיש שהיום הזה מעבר  לזכרון הבנים היקרים והאמיצים הוא יום שקרני שכואב בעצם רק להורים ולקרובים ולאחים לנשק,בעצם כל עם ישראל הם אחים לנשק ואנחנו כואבים את המחיר ומשלמים אותו חזור ושלם

ממשלות ישראל מזיזות  אותנו על לוח השחמט  שלהם לפי אינטרסים בינלאומיים ולאומיים לכאורה ומספקות תרוצים לרב,הלהיט עכשיו שאירן רוצה להשמידנו והיא מדינה רעה ונוראה  שידה בכל ואנחנו צריכים להזהר ממנה ומזרועותיה.

אגב ,מישהו ניסה לשוחח איתם או שזה לא משהו שעולה בשיח כי אירן וכל אלה הם לא ברי דיבור ועלינו להלחם בהם.

הטרמינולוגיה הזאת לא מתאימה ליום הזכרון אני יודע,אבל אולי דווקא ביום הזכרון על רקע הרשימה הבלתי נגמרת של אנשים צעירים שהמדינה  הייתה יקרה לליבם באמת,חפים מכל אינטרס ,והם הקריבו את חייהם,כדאי לומר שלנסות לדבר עם האוייב,כל אוייב אגב,זה משהו די פרקטי שלפחות כדאי לנסות לעשות אותו

הלו צועק  מישהו מהבלקון,מה זה הדיבור השמאלני הזה,היום יום הזכרון וחוץ מזה עם מי תעשה שלום,עם הערבים???

"הם רוצים לזרוק אותנו לים" המנטרה הבלתי נגמרת הזאת

אוי נו אני נאנח  ומסתכל על הצועק החביב ואומר לו : בחייאת ? ערבים? אני כל הזמן חשבתי שיש לנו ריב עם שבדיה

אבל  אתה יודע ,בוא ננסה לשוחח עם מי מהם בסופו של דבר יש אינטרסים משותפים,גם כי כולם רוצים לחיות וכולם רוצים שלום בדרך כזאת או אחרת. וזה שאנחנו מסכימים לשוחח לא אומר שאני התורן אוטוטו מחלק את ירושלים .אגב מה זאת ההפחדה הזאת  שמי שיעלה לשלטון מהצד השמאלי של המפה (זה לא יקרה  אין חשש ,רק היפוטתית ,הימין שולט כאן כבר עשור ולא בדיוק מאחד את ירושלים) יחלק את ירושלים,אפילו עיריית ירושלים מחלקת את ירושלים אם עוד לא גילו לכם, בעובדה שהיא מדירה שכונות ערביות שלמות מתברואה מתחבורה נורמלית מתשתיות נורמליות היא מחלקת את ירושלים וכל זה קורה תחת ממשלת ימין,אז השמאל יחלק את ירושלים?

טוב עזבו,זה יום הזכרון ונחזור למי שחשובים באמת ביום הזה

הרבה שירים נוצרו לימי הזכרון הרבים שכולנו עוברים

יש שיר אחד שאני רוצה להקדיש אותו לחברים שלי שנפלו במלחמות ישראל 

אביחי ברגסון ז"ל ,שריונר נפל בסיני

עמיר וייס שנהרג בקרב עם מחבלים בגבול הצפון בהתקלות בשנת 74

יעקב רמון ,צנחן מגדוד 50 של הנח"ל שנהרג ב1973  בתל סאקי ברמת הגולן

ולי. כ. שהיה שריונר בחטיבה 188 וחווה פוסט טראומה עד היום  ולאבי ארבל ז"ל  שטבע בכנרת  ב 1987אבל מת הרבה לפני זה  בדרך הארוכה מתל סאקי לכנרת כשהוא גורר את המ"פ שלו שנפגע ולא עוזב

לאלה ולאחרים אני מקדיש את השיר המופלא הזה

מילים צרויה להב 

לחן יודה פוליקר,שירה יודה פוליקר

במקור שר את השיר גידי גוב ,העדפתי היום את הגרסה הזאת.

אגב השינויים בפונט באמצע הפוסט זה לגמרי תרומה של ישרא,לא נגעתי כמו שאומרים

אה ועוד משהו,תחסכו את האנרגיות ואת הביקורת אם תיהיה לכם על הדעות שלי,לא באתי להתווכח ולא אעשה זאת ודאי לא היום.

לא שייכתי לנושא החם,כי המסגרת הפכה פאטטית,עד שיאשרו את הפוסט יגיע חג השבועות

תיהיו טובים