האמת צריכה להאמר והיא שאין לי חשק לכתוב,הפכתי לעסקן מקלדת וכל עיתותי מוקדשים רק לזה

אז זה מצער אותי מצד אחד כי אני לא,למרות שהיו כאלה שניסו להציג אותי ככזה,אתם יודעים "איש ועד הבית' והטייפ קסט שלו,איש ממורמר שבנוקשות אין סופית גובה משכניו ועד בית ומחליט לבד לאילו צרכים ילך הכסף.

אז לא,מעולם לא הייתי בועד הבית,אין לי סבלנות לדיירים תחמנים,הייתי לכמה חודשים מורשה חתימה נוסף לשכנה שהייתה בועד ובגלל שהיה צורך בשניים  לחשבון הסכמתי לחתום,עד היום אגב מתקשרים מדי פעם מהבנק לשאול על החשבון הבודד הזה שנזנח על יד השכנה כשהחליטה אחרי שדי מיררו את חייה לעזוב את התפקיד כשהרגישה שכלו כל הקיצין והיא גם הגדילה לעשות ועברה דירה.

אחכ לא היה אף אחד בועד הבית ומן הסתם לא נגבו מאף אחד ועל ידי אף אחד,מיסי ועד בית,הגינה בחזית צמחה פרא,הדשא הלך וגבה,הקקי של הכלבים מכל השכונה התאסף בחצרנו,בקיצור שישו ושמחו

אנחנו גרים מעל מרכז מסחרי קטן,כמה חנויות,לדעתי 4 מספרות במתחם שאורכו 30 מטר,חנות טמבור,2 מרפאות שיניים,תופרת,,מניקוריסטית,אחת שעושה פדיקור גבות ושחי ובמרכז הבנין מתחת לכניסה האמצעית של הבנין פתחו בית קפה שתיכף ניגע בו

האיש מחנות הטמבור שנפשו נקעה מהמצב ,החליט לעשות מעשה ,להקים את הועד מחדש והוא מראש התנדב לעמוד בראש,הצליח לגייס עוד דיירת,עשו אסיפת דיירים שם התקבלה ההחלטה הגורלית הראשונה לגבי המנקה הרוסיה שבאיומים השתלטה על נקיון חדרי המדרגות וגם קבעה כמה ישלמו לה וכאן אמרו לה עצרי,עד כאן,ביום אחד ניטלו ממנה כל הכניסות בה עבדה והיא נזרקה מנכסיה

אני אומר משהו די שוביניסטי עכשיו,תתכוננו: שהיא עשתה את מעשה ההשתלטות על הבנין היא הייתה בודדה ,קיללה ברוסית,הרביצה למי שחשבה שמגיע לו (גם לי..גם לי.. אבל אני סגרתי עליה את הדלת ואחכ בני החייל יצא אליה והרגיע אותה)

לימים היא הכירה בחור שעבר לגור איתה,היא נרגעה והתעדנה וההדחה עברה בשקט גמור,

נחזור לרגע לבית הקפה שנפתח לא עלינו מתחת לכניסה השניה  באמצע הבניין,הם מוציאים שולחנות וכסאות החוצה,הסביבה מלוכלכת,בערבים מתאספים שם המון נערים צעירים על אופניהם החשמליות,לי הרעש לא מפריע כי זה לא מתחת לחלוני,אבל הגב' מועד גרה בדיוק מעל ואני מתאר לעצמי מה היא מרגישה,

חוץ מזה איזו צורה לו לבניין  מגורים  שבחזיתו בית קפה די רועש שמלכלך את סביבתו.אני בטוח אגב שהדיירים הסובלים חוששיים להתלונן,כי ברור שפרנסת הבעלים תיפגע אבל מה על איכות החיים שלנו? על ההשקעה שאנחנו השקענו בבניין ובסביבתו?

בקיצור ,התחושה שהפכתי לעסקן מקלדת מרחפת כאן ושם מעל ראשי,אבל כשממשיכים לנסות ולפגוע בי בתגובות כאלה ואחרות על פועלי (ויש כאלה עדיין בעיקר מהצד של החייל צ'וקולטה הזה שצריך להשיל את נעליו כשהוא עובר את גבולות בלוגו ומתקרב לשלי,האיש עלוב נפש,בזוי ואת תגובותיו אני מוחק בלי קשר לתוכנן,בשערי בלוגי הוא לא יבוא,כאן היא הדיקטטורה הגריאטרית במלא תפארתה ! ומנקה השולחנות העולב הזה מבחינתי לא קיים)

אני מתמלא עיזוז,משנס מותניים ומתעקש להגיע למטרה גם אם הדרך ארוכה.

אז מאליו מובן שאין לי זמן ואנרגיה לכתוב על דברים אחרים.אבל בכל זאת כמה ענינים

בני מסיים קורס מכ"ים ביום שלישי הקרוב,אנחנו  נוסעים לטקס הסיום,טקס שלישי או רביעי בשרותו הצבאי(,מי סופר) הפעם הטקס מתקיים בלטרון ובלטרון הייתי פעם ואני זוכר שיש חניה והמקום גדול ונוח

גם בנו של בן דודי היקר שמשרת בצנחנים מסיים וזו הזדמנות נהדרת לפגוש אותו

הבן החייל כנראה יחזור לגבעתי וישתלב כמ"כ באימון המתקדם או בהר קרן(רחוק מאוד) או במשמר הנגב(הלוואי הלוואי).הקורס היה ארוך,רחוק מאוד ולא קל למרות שבני לא התלונן ולו פעם אחת על הקשיים ועל שעות שינה מועטות ואני מאוד גאה בו

יום ההולדת העגול של אחותי היקרה מתקרב,לא הספקתי לעשות את הדברים שרציתי  בגלל עיסוקיי כאן בישרא,אחותי הבינה את זה לשמחתי,הייתי מוטרד מידי ולא פנוי רגשית להתעסק בדברים אחרים ,כמו גם את העניין עם ההליכה בשביל ישראל שנדחה לשנה הבאה סמוך לאזכרה של חברנו שמתקיימת במרץ ומתאימה מבחינת מזג אוויר להליכה

אבל בעד שבועיים נחגוג את יום ההולדת בקיבוץ שדה יואב כאמור בהתכנסות המשפחה המורחבת וזה משהו שהפך מסורת.

שתי אחיותי וגיסי חזרו אתמול ממסע ברוסיה,הסבים והסבתות שלי משני הצדדים עלו בתחילת המאה שעברה מרוסיה ובמהלך חייהם סיפרו לנו על המשפחות שלהם שנשארו שם,לפני שנתיים הגיעה לביקור טניה ,שהיא בתה של לוסיה  שהיא בת אחיה של סבתא טובה שברוסית שמה היה טניה וטניה הנכדה של אחיה נקראה על שמה.

הביקור אז היה קצר ומרגש ומאז אחותי שהייתה קשורה לסבתא טובה ופעלה נמרצות להנצחת שמה,החליטה לנסוע לרוסיה ולסגור מעגל.

לפני 10 ימים יצאו אחותי ובעלה ואחותי הצעירה יותר לנסיעה מרגשת לרוסיה שכללה את מוסקבה כמובן ואת סן פטרסבורג

הם פגשו את טניה ולוסיה שכמובן זכרה את סבתא טובה,הביאו להן מזכרות ותמונות מכל המשפחה והיה מאוד מרגש

ההתרגשות עברה דרך הוואטס אפ דרכו נשלחו למשפחה תמונות של  סכיות החמדה של מוסקבה וסן פטרסבורג כו גם קרובי המשפחה שאותם פגשו.

אני בטוח שיהיה לביקור הזה המשך עם הדור החדש של הצד ההוא במשפחה

אני רוצה לספר לכם שמאז הרפורמה שנעשתה בדאר ישראל הארגון בו אני עובד  וחלו שינויים לרעה לכל הצדדים,העובדים וציבור הנמענים,דווקא אצלי חל שינוי לטובה

הורחבו תחומי האחריות שאני מטפל בהם,מנהלי כל כך מרוצים ממני שהם רוצים לדחות את פרישתי מהפעימה השניה בדצמבר 2016 לפעימה השלישית בדצמבר 2017. הוסיפו לי אפשרות לשעות נוספות ללא הגבלה ובכלל החיים די דבש מהבחינה הזאת. ואם רציתי לפרוש בתאריך שנקבע לי במשא והמתן על הרפורמה הרי שהיום אני לוקח בשתי ידיים את הדחיה.זה טוב לי זה משרת את מטרותי ובכלל כוחי במותני אז למה לפרוש?

ביום שני אנחנו נפגשים כידוע עם מנכל נענע,אין לי ציפיות גדולות,אני לא משלה את עצמי שהוא פתאום יפול על צווארנו ויגיד קחו,קחו את ישרא עשו בו כרצונכם,אבל הפגישה חשובה לדעתי כי היא סופו של תהליך וכדי להבין לאן פנינו צריך לדבר פנים אל פנים ולא במיילים או בפוסטים

אנחנו ניתן לו להשמיע את דבריו,עוד לא סיימנו לדבר בינינו( מריאט אילנה ואנוכי) באיזו גישה נבוא ומה נציע,למרות שיש כיוונים ואני מניח שמחר נסכם אותם,אל חשש, נבוא מוכנים ומלאי עיזוז ולא נצא משם ללא תשובות ברורות לגבי העתיד של ישרא.

יש לי מה לומר על התהפוכות האחרונות בפוליטיקה המקומית,החרם על ישראל,תופעת אורן חזן,מירי רגב ובנט על החלטותיהם,אבל נשאיר משהו לפוסט הבא.

אני סיימתי,תיהיו טובים