לעניין שלשמו התכנסתי אין לכאורה קשר בין תחילתו של הפוסט ובין המשכו ,אבל בחיים כמו בחיים

החוטים בסופו של דבר מתחברים.

ביום חמישי לפני שבוע צ. חברי הרגיש רע,צ. הוא חבר לעבודה,דוור וביום חמישי שעבר  כמו אלה שלפניו היו ימים חמים מאוד.

מכיון שדוורים מחלקים בכל מזג אוויר הוא חשב שהתייבש,ניסה לחלק דאר ואחרי דקות ספורות הבין שהוא לא מסוגל.

צלצל צ. למנהלת שלו סיפר מה הוא מרגיש,אחרי שעה קלה הגיע מחליף שהמשיך לחלק דאר,צ' נסע הבייתה.

אשתו נסתה לשכנע אותו שילך לרופא,הוא סרב והלך לישון.

ביום שישי בבוקר שהתחושה הרעה נשארה,צ. נסע למוקד של מכבי הקרוב,שם בדקו אותו אבחנו התייבשות וחיברו אותו לאינפוזיה.

כשגמרו להשקות אותו דרך האינפוזיה וההרגשה הרעה נשארה הוא קיבל הפנייה למיון,אבל הוא החליט לחכות עוד יום

רק במוצ"ש נסע צ. למיון בבית חולים וולפסון.

אחרי כמה בדיקות הודיעו לו שצ'יק צ'אק מעלים אותו לניתוח כי יש לו חסימה במעיים ואם היה מגיע ביום ראשון בבוקר כנראה כבר לא היה אפשר לעזור לו.

צ.עבר ניתוח לא פשוט,בהצלחה והוא היה מאושפז עד היום בצהריים שאז שוחרר הבייתה למנוחה מוחלטת וארוכה עם תרופות משככי כאבים  וכשיחזור לעבודה כשיחלים , לא יוכל לשאת במשך זמן משאות כבדים.

למה אני מספר לכם את כל הסיפור הזה? הנה אני מגיע לנקודה. צ.במשך כמה שנים התמכר אם אפשר לכנות זאת כך לפיסול הגוף שלו,הוא השתדל לאכול אוכל בריא,עשה ספורט ועל הדרך מילא את עצמו באבקות ובויטמנים שהבטיחו גוף גדול,שרירי וחזק

כל יד שלו דמתה לירך שלי,כל הגב העליון בנוי  עם שרירים לתפארת

אני לא יודע אם צ. הוכוון על יד תזונאית או שהוא רק קרא באינטרנט ורכש אבקות (שייקים למיניהן שנותנים תוספת חלבונים ופחממות  לגוף) על דעת עצמו לפי מה שקרא.

אחרי שקצת התאושש מהניתוח ושכב כמו סמרטוט על מיטת בית החולים כשהוא לא יכול לאכול או לשתות ומוזן דרך אינפוזיה בלבד הדבר היחיד שאותו הוא מלמל כל הזמן הזה ,זה איך הגוף שלו בגד בו,

אמרנו לו שמי שמכניס לגוף שלו  דברים ללא בקרה רפואית צמודה ,לא נעזר בתזונאית או על יד פיזיולוג שימנן את  הכמויות, מסכן את עצמו. ואני מקווה שהוא יסיק את המסכנות וישנה את ההתנהלות שלו כדי שיחזור אלינו בריא ושלם.

הסיפור הזה מתחבר אלי אישית, כי מזה זמן לא קצר בני החייל מתלונן על זה שהמזון שהם מקבלים בצבא לא מספיק לו,כתבתי על זה כבר לא פעם ולא פעמיים,ולתומי חשבתי שזה נפתר אבל זה לא קרה.

כששאלתי אותו בפעם האחרונה שהיה בבית איך יכול להיות שהם רעבים הוא סיפר שהגדס"ר נכנס אחרון לחדר האוכל  והסיבה שזה קורה כי אמרו להם "שהסיירת אוכלת יותר",האמירה הזאת נשמעת על פניה מטומטמת לגמרי,מה זאת אומרת שחיילי הסיירת אוכלים יותר? אם הם צורכים יותר אוכל ,על פרנסי היחידה לדאוג שיהיה יותר אוכל,הרי אני בטוח שהצבא לא מעוניין שחיליו יהיו רעבים.

כמעט בכל סוף חופשה הוא היה קונה לעצמו 10-15 קופסאות טונה,לא הבנתי למה בהתחלה,כשקראתי קצת הבנתי שהטונה משמשת כסוג של תוסף מזון ומן הסתם משביעה

אבל כמה אפשר לאכול טונה??.

לפני כמה שבועות הוא ביקש שנקנה לו ערכת שייקים ואבקות כתוספת למזון ולהגדלת מסת השריר,בעיקר עכשיו כשהוא עובר שוב את המסלול המפרך של הסיירת כמ"כ ומשקיע מאמץ גופני רב.

לא התלהבנו,התחלנו  לחפש חומרים לקרוא על הדברים האלה והבנו  שזו הדרך היחידה המהירה  לתת מענה לרעב או לחוסר במזון.

אנחנו יכולים כמובן להגיש תלונה לנציב תלונות החיילים או להתקשר למפקד החטיבה ולהתריע בפניו על המצב,אבל זו בירוקרטיה שתיקח זמן והבן החייל צריך מענה מיידי

קנינו ערכת שייקים ואת כל הנלווה אליה ב350 שקל !! (על הוצאות ההורים,נושא שמרתיח את דמי בכל פעם מחדש כבר כתבתי,זה התעורר שוב כשפורסם ששר האוצר היקר החברתי עלק,יקיר הטייקונים,מאחז העיניים  קיצץ 200 מיליון שקל בניגוד להבטחה שפיזר לפני שנבחר, מההסכום אותו דרש מלכחתחילה לעלות את שכר החיילים והעלאה תיהיה קטנה יותר ולא ממש תורגש,זאת ועוד,שר הבטחון רוצה שההעלאה הקטנה לא תתוסף לשכר החיילים אלא  תגיע לפקדון.

מה איכפת לו לשר הבטחון, שההורים ימישיכו לסבסד את הבנים החיילים הקרביים? ,העיקר שזה לא יפגע בהוצאות מערכת הבטחון השמנה

רק שהוא לא מבין הכלב הזה והכלב השני כחלון ,שכשהחייל משוחרר כבר ,הוא עובד לפרנסתו ברב המקרים והפיקדון הוא צ'ופר שאם לא נוצל ללימודים,בתום 5 שנים מיום השחרור הכסף יועבר לחייל המשוחרר

מה יואיל לי הכסף בעוד 6 וחצי שנים שאני כבר כמעט שנתיים מסבסד (באהבה אומנם) את שרותו הצבאי של הילד ועכשיו גם מסבסד את המזון שאותו הצבא צריך לספק רק שהוא מתרשל או חושב שהמזון מספק או אני לא יודע מה?

כמה אפשר להיות מנותק?

בקיצור קנינו לו את ערכת השייקים האלה לפני שצ. חברי הסתבך במה שהסתבך. אני לא אומר כאן שבני יגיע למצב של צ.,אין ספק שצ. הגזים,לבני אין עניין לחטב את גופו (המחוטב מספורט רגיל אם מותר לי להתגאות) או לפמפם כדי לנפח את שריריו ואין לו עניין בויטמנים מפוקפקים כאלה ואחרים הוא בסך הכל רוצה להיות שבע (זה נשמע מגוחך ומטורף אבל זה המצב לצערי)

ביקשנו שידווח לנו על תחושותיו ואני מקווה שיעשה זאת ואני מקווה שכל עניין תוספות המזון האלה הוא מצב זמני לגמרי,אנחנו כמובן נעקוב בשבע עיניים ככל שמתאפשר לנו 

עד כאן בקשר לזה.

הערב  אני נפגש עם חברי מהגרעין במסעדה למפגש המסורתי שלנו,הפעם אנחנו בתל אביב סוף כל סוף במסעדת "רק בשר" ברמת החייל.

מחר בני משפחתי היקרים כלומר  זוגתי והילד הצעיר מצטרפים לאחיה אחיותיה של זוגתי ומשפחתם (לסוג של מסיבת פרידה מגיסתי ,אחות אישתי שגרה ב15 השנה האחרונות בסלובניה ומגיעה בכל קיץ לביקור בארץ שאוטוטו עומד להסתיים)ונוסעים לקמפינג לסוף שבוע קצר בחוף דור.בתי הגדולה עובדת ,בני בצבא  ולא יגיע הבייתה ואני החלטתי שלא מתאים לי לישון באהל על מזרון דקיק בשק שינה ולכן אסע לשם בשבת בבוקר לכמה שעות.

בשבוע שעבר התחילה עונת הכדורגל,קטמון יקירתי משחקת בליגה הלאומית (ליגה שניה) במשחק בשבוע שעבר קטמון ניצחה במסגרת גביע הטוטו שמקדים את משחקי הליגה את  הקבוצה החזקה מלוד ומחר אחר הצהריים תשחק ברמלה נגד ביתר המקומית,אני לא בטוח שאגיע

אני עובד מחר ובשים לב לעובדה שאני יוצא היום ומן הסתם אחזור מאוחר ואשכים מוקדם לעבודה(שעות נוספות אגב שאני עושה בשמחה רבה) לא בטוח שישאר לי כוחות גם למשחק כדורגל אחר הצהריים אבל  אולי זה ישתנה..

אני סיימתי,תיהיו טובים