סוף אוגוסט,תמיד בסוף אוגוסט,לפחות ב15 השנים האחרונות,השבוע הזה הוא לא שבוע קל.

ביום שישי הקרוב  יש אזכרה לאבא שלי

השנה  היא הפכה מיוחדת קצת יותר כי סבתא נ. אישתו ,מצאה דרך יפה לציין את השנה ה15

אבא  היה אדריכל,איש ירושלים כל חייו צריך לומר ובין שאר הדברים שתכנן,את הספריה בחוות הנוער הציוני בירשלים,

חוות הנוער הציוני היא בית ספר תיכון ופנימיה,סוג של כפר באמצע ירושלים

סבתא נ. תרמה לספריה רצפת פרקט ובית הספר  הסכים לקרוא את הספריה על שם אבא.

ביום שישי בבוקר יתקיים טקס הסרת הלוט מעל השלט  ואחכ נעלה  לבית העלמין לאזכרה השנתית שאנחנו הילדים מקפידים בכ שנה לעשות.

סבתא נ. ביקשה שאכתוב כמה מילים שאותם אומר בטקס ובהתחלה לא ממש ידעתי איך לגשת להספד ,כי אמורים להיות שם אנשים שלא הכירו אותנו,כילדים אלא רק את האבא ולקח לי כמה ימים לחשוב על משהו,ביום ראשון כתבתי טיוטה שחשבתי שאני שלם איתה ,הקראתי אותה לזוגתי ולאחת האחיות שלי ושתיהן חשבו שההספד ראוי והכל, אבל  אצלי משהו לא היה שלם והיום שניתי אותו ועכשיו אני מרוצה מהנוסח הסופי

אני לא יכול לעלות אותו כמובן כי אני לא רוצה שמישהו מהמשפחה שלי יקרא אותו לפני  הטקס

לכן כנראה אעלה אותו לכאן ביום שישי בבוקר לפני שאסע לירושלים.

עברו 15 שנה,כשאבא נפטר בתי  הגדולה הייתה  כמעט  7  רגע לפני כיתה א' החשובה והמרגשת, הבן האמצעי בן 5 וחצי והבן הצעיר בן  שנתיים

לא הייתה ביניהם קרבה מיוחדת בעיקר שבשנים שלפני לכתו אבא היה חולה ברמות כאלה ואחרות ,גרנו באזור תל אביב ואבא לא היה פנוי  רגשית לנכדים שלו ועל זה הצער הכי גדול שלי

כשאני מסתכל על ילדי היום אני בטוח שהוא היה מתאהב בהם ברגע לו היה חי היום

אני מניח שזו חוויה משותפת לכל מי שהוא הורה ואחד מהוריו הלך לעולמו,התחושה החזקה הזאת של איזה הפסד ענקי זה  שסבא והנכדים לא יזכו להנות אחד מהשני  ובעיני זו חוויה מיוחדת בעיקר כי אני  נהניתי מאוד מחוויית הסבים והסבתות שלי

ביום שישי ניסע לירושלים לזכור את אבא, כהורה אני משתדל להיות טוב ממנו ובמובנים מסויימים כמו שאומרים זו לא "חוכמה גדולה" הזמנים היו שונים,ההתיייחסות לילדים הייתה שונה ושעות הפנאי של ההורים איתנו הילדים התנהלו אחרת מאשר  מה שקורה היום

מה שכן ויכול להיות שכתבתי את זה כאן אבל  אכתוב שוב , אבא התגלה במלא גדולתו כאבא אחרי שאמא נפטרה,הוא נשאר לבד עם ארבעה ילדים שאחד מהם תינוק בן יומו שאך נולד,נשמות טובות הציעו לו לשלוח אותי ואת אחותי אחרי ,לפנימיה כדי שיהיה לו יותר קל,הוא לא הסכים אפילו לשקול את המהלך,הוא הבין אז שהמשפחה המאוחדת היא מעל כל שיקול כזה או אחר וסרב למהלך.

הוא חסר לי כל יום ב15 השנה האחרונות

אני סיימתי,תיהיו טובים