| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 8/2003
אתה יודע אבא מה הכי מצער אותי?
הכי מצער אותי שלא ראית את הילדים שלי גדלים
שלא ראית את הילדה קוראת ספרים באותה תשוקה שאני קראתי
שלא ראית אותה תופסת עיתון
וקוראת בו-ממש כמוני
שלא היית עד לסקרנות העצומה שבה לדעת דברים
וחבל שלא ראית את האמצעי
בוגר
יוצר
יורד לפרטים-חכם כזה
ואת השלישי הקטן שהיה ממש תינוק שהלכת לעולמך
גדל להיות ילד נבון-שקט שמאוד יודע מה שהוא רוצה
זה הכי מצער אותי אבא
ולא הצלחתי יותר לקרוא
ופרצתי בבכי
בבית הקברות הענק הזה
בשיא החום של סוף אוגוסט בירושלים
אחותי שעמדה לידי חיבקה אותי
כרוצה לנחם אותי
אבל אני לא הייתי זקוק לניחום
3 שנים לא זלגה דמעה מעיני
פתאום זו הייתה הזדמנות נהדרת לבכות
על עוד דברים
אחכ אמרנו קדיש
ועוד כמה דברים והתחלנו להתפזר
אמרתי לזוגתי שתלך למזגן שבאוטו
אני הולך לחפש את הקבר של מאור אח של GOaway
הרי החלקה היא אותה חלקה
והלכתי לחפש
וחיפשתי
ועליתי וירדתי
וראיתי מצבות כתומות מתחת לתקרה ולא מצאתי
ובית הקברות התרוקן
ולא רציתי לעזוב את זוגתי ליותר מידי זמן
וחזרתי לאוטו
מוותר על המשך החיפוש
ואת הפרח שלקחתי לשים על קברו
שמתי על קבר של מישהו אחר שנרצח בפיגוע
כל כך הרבה מאלה יש בחלקה הזאת...
רציתי לכתוב כאן מילה במילה את "נאום ההספד" שקראתי על קיברו של אבא
אבל זה מסובך בשבילי-טכנית מסובך
את הדף עם ההספד נתתי לאח שלי
והמקור נמצא כאן במחשב
מה לעשות ואני לא ממש מצליח להעביר אותו לכאן
אני יודע שאפשר להדריך אותי אבל בואו נעזוב את זה
אספר ככה
אתחיל בעובדה שמאז שנפטר לא אמרתי שום דבר לזכרו
לא הרגשתי צורך לחלק עם אף אחד מהמשפחה את היחסים עם אבא שלי
שהיו יחסים רגילים לגמרי
אני הבכור במשפחה
אבא ואמא התחתנו מאוד צעירים
20-21 בהתאמה(הפוכה יש לאמר אמא הייתה גדולה מאבא בשנה בערך)
ומתוך חוסר הנסיון שלהם נעשו טעויות
היום במרחק הזמן
וכאבא לילדים אין לי כבר טענות
וגם שאלות כל כך אין לי
השלמתי עם עברי
כבר כתבתי בפוסטים מוקדמים על עברי
ואין טעם לחזור על זה
אבא היה איש שעבד קשה
הרבה שעות כארכיטקט שכיר ואחכ כעצמאי
הוא לא הקדיש לנו תשומת לב רוחנית או ריגשית
הוא היה יותר על החומר
אמא הייתה על הצד הרגשי והרוחני
אבל אמא נפטרה כשהייתי בן 15 וחצי
ואבא אחכ לא היה מסוגל גם אם רצה למלא את 2 הפונקציות
באזכרה דיברתי על זכרונות מדברים קטנים
על אבא שנוסע בטוסטוס עם אטבים במכנסיו כדי שלא יתקעו בשרשרת
על ביקור במשרד שלו והליכה משותפת לארוחת בוקר אצל אדון קופ בטעמון
על זה שהיה עושה לנו כל שבת בבוקר דייסת סולת עם סוכר
דייסה חמה שחיממה לנו את הבטן..
על המכונית הראשונה ב1963
כמה חיכינו במרפסת לראות אותו מגיע
על זה שהייתי בעל האופניים הראשונות בשכונה וכמה מכות שקיבלתי מהילדים שרצו סיבוב ואני מה לעשות לא תמיד הסכמתי לתת
את אבא שהיו לו הרגלים קבועים
יציבים
לא משתנים
ארוחת צהריים ביום שיש במה שהיום קפה רימון
ארוחת צהריים בבית עם בקבוק יין לבן או שמא היה אדום
ואז פרישה למנוחת צהריים
וב4 יצאה נוספת למשרד עד 7-8 בערב
שיגרה
היה חם בבית הקברות רציתי לנסוע בצורה שאני הולך בקיץ עם מכנסיים קצרים וסנדלים
זוגתי הטובה אמרה שזה לא מכובד
אמרתי "מה לא מכובד"
זה אבא שלי
לא יהיה אכפת לו
אבל בסוף התרציתי ובאתי בג'ינס ארוך וסנדלים
כל הגברים האחרים שראו אותי במכנס קצר וסנדלים בשנים קודמות באו ככה
ורק אני בערתי לי מחום
בסוף כולם הלכו לסבתא נאווה
אני לא
ואל תתחילו איתי עכשיו עם זה
כי זוגתי כל הדרך הבייתה כבר "שטפה" אותי כהגן..
ציפיה לנסיעה שקטה והקרדיט על ההספד נגוזו בשניות בגלל ההחלטה לא ללכת לביתה של סבתא נאווה אחרי האזכרה משהו שאנחנו עושים כל שנה
לא הרגשתי שאני מוכן עדיין לרדת מהכעס שלי עליה
והאזכרה היא לא בהכרח נקודת יציאה לסיום הכעס
זו בחירה שלי ומותר לי להחליט מתי לפתוח את האגרוף הקפוץ
ולשחרר את אבק הכעס
אני יודע שאני יכול וזו בחירה מודעת שלי להמשיך
הבית שלי על גלגלים
הבן של גיסתי עוזר לנו לצבוע את המטבח -האמבטיה והשרותים
זוגתי נכנסת להילוך גבוה ברצון שלה למכור את הבית ולעבור מכאן
אני שותף פסיבי לשיפוצון
מעביר
מוריד
מעלה
מסיע
מחזיר
קונה צבע
משלם
מחבר שואב אבק
מחזיר מכונת כביסה למקום
סמי פסיבי נקרא לזה
הערב יורד על היום הזה בסוף אוגוסט
3 שנים אחרי שאבא היקר שלי הלך לעולמו
אני זוכר את המקום המדוייק בתל אביב בו תפס אותי הטלפון מאישתו שהודיעה לי שהוא נפטר
אחכ נסיעה לירושלים לומר שלום
להפרד
לא נכנסתי לחדר שם הוא שכב
לא יכולתי להפרד
היום
בכיתי ונפרדתי
נוח בשלום על משכבך אבא
אתה חסר
אוהבים אותך
ולא
לא נשכח..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
