תשמעו
אני עוד מעט שנתיים כאן
עשיתי דרך במקום הזה
אי אפשר לומר שלא
וכתבתי כבר על הכל
גם למדתי לזהות את הפוסטים שאליהם יגיבו יותר
ופוסטים שאליהם יגיבו מעט
אני בשלב כזה בישרא שהתגובות פחות מענינות אותי
היו לי פוסטים עם 100 תגובות ויותר
היו לי פחות
אני יודע שפוסטים על ספורט מבריחים את כל מינויי היקרים
וזה בסדר גמור
אני מזהה בתוכי שאני נמצא בשלב כזה בישרא
שאני כותב בעיקר על עוולות חברתיות
אני מניח שזה מעייף שוב ושוב לשמוע על עוולות ועל אי צדק
אני יודע שזה לא מעניין כל כך לקרוא על בעלי ההון העושקים
ועל מה צריך לעשות נגדם
אנשים מעדיפים לקרוא פוסטים עם אמירה אישית
עם חשיפה בדרגה כזו או אחרת
קצת סקס אף פעם לא מזיק
גילוי חולשות כאלה ואחרות יביא מגיבים נוספים מרחבי הבלוגיה שיגלו אמפטיה
שיספרו משהו קטן משלהם דומה
שיזדהו
וזה אחלה
אבל עשיתי את כל זה
כתבתי על כל חולשותי
סקרתי את כל נפילותי וכשלונותי ב677 פוסטים שכתבתי
כמו גם על הצלחותי (לא להמעיט בחשיבותי..אוקיי.)
מינויי מכירים את שמות ילדיי
מקורביי יודעים גם את שמה של זוגתי
הותיקים זוכרים את המריבות והמתחים עם סבתא נאווה
שהיא הסבתא של ילדיי
אבל לא אמא שלי..
מה שאני רוצה לומר
שיכול להיות שעשיתי הבדל בכתיבה האישית הזאת שלי
שנתתי דוגמאות מחיי שלי
שסיפרתי על הצלחותי וכשלונותי
שסיפרתי על ילדיי
ועל חיי
אבל בזמן האחרון אני מגיע למסקנה שאם עשיתי הבדל בדברים הקטנטנים האלה
זה יופי
העניין הוא שאני רוצה להביא למודעות דברים הרבה יותר חשובים
דברים שנוגעים בחיים של כולנו
ואני יודע שאנחנו אדישים
ושאנחנו עובדים (או לומדים מי שלומד) קשה
ורק רוצים להגיע הבייתה בערב
להיות עם בן או בת הזוג ועם הילדים ולנהל את חיינו בשקט
אבל
זה לא ממש עובד ככה
הרי אי אפשר לברוח מהמציאות
כי הכל משפיע עלינו
כשחברות הסלולר מעלות את המחיר
אנחנו נפגעים
כשנהגי חברת אוטובוס בבאר שבע שובתים מעל 100 יום
כי תנאי ההעסקה שלהם הם תנאי עבדות
רצוי שנדע על זה
כי מחר מחרתיים מי שעובד בארגון גדול יכול להקלע לסיטואציה הזאת לא עלינו
ואז מי יגן עליו מפני העושק והגזלן?
ואם תוכנית ההתנתקות לא תצא לפועל
הרי שנחזור למעגל המלחמה והפיגועים
ואם היא בתהליך של "לצאת לפועל" ונערי גבעות חוסמים לנו את הכביש בדרך הבייתה
כי לא מוצאת חן בעיניהם החלטה של ממשלה נבחרת
ועדיין אנחנו לא עושים כלום רק יושביפ בפקק ומקללים
או יושבים על התחת ומסתכלים בטלויזיה על ההכנות להפגנות יותר גדולות
שומעים דיבורים של קומץ מטורף ואלים
ומרגישים הרגשת קבס ומיאוס
האם נמשיך לשבת בבית מול הטלויזיה או שנעשה מעשה ונצטרף לעוד אנשים
והרוב הדומם יחליט להשמיע את קולו
אתם מבינים
נורא נחמד לכתוב על רגשות
ותחושות
ומה עשינו אתמול ומה נעשה היום
ובכלל
ויש מקום לפוסטים כאלה אצלי
אבל בתחושה שלי אני פשוט רוצה לקום ולזעוק
על העוולות
על חוסר הצדק המשווע
ועל זה שאפשר לשנות
רק שצריך לדעת מה קורה קודם כל.
ואני יודע שזה לא משפיע
ואני יודע שקורא את זה מספר קטן מאוד של אנשים
אבל זה מה יש
וזה עושה לי טוב
אז אמשיך לכתוב על המגוון הרחב של הנושאים שאני כותב עליו
החל בחיי היום יום הקטנים שלי
האינטרקציה עם ילדיי
יחסיי עם זוגתי הטובה
המשך בארועי ספורט כאלה ואחרים
וגם אעסוק בעוולות
כאלה ואחרות
סוף השבוע מגיע לאיטו
הערב אני יוצא לבלות !
(לבד)
טוב לא בדיוק לבלות
חבר שלי חוגג יום הולדת 50
והוא הזמין כמה חברים למסעדה (שוב בהרצליה..מה יהיה עם ההרצליה הזאת)
אני מרגיש שעם כל הלחץ הכלכלי שהיינו בו בחודשים האחרונים
עם התפקיד החדש של זוגתי בעבודה שדורש ממנה המון שעות
אני יותר מידי בבית
ויותר מידי תוכניות טלויזיה לילדים מהדהדים לי באוזניים
ולעזזאל אני שוב לומד גאוגרפיה של כיתה ה'
ואנגלית
וחשבון של כיתה ד'
אני ממש צריך לראות אנשים בגילי...
זהו
אהבה וCARE זה חשוב
אבל העיקר שתיהיו טובים :-)))
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
