טוב קחו נשימה עמוקה ובואו נדבר על סרטן,על מחלת הסרטן .איך אתם מתייחסים למישהו שאתם מכירים ומתברר לכם שיש לו סרטן.

וכשזה גרוע יותר, כשזה נוגע במעגל המשפחתי הקרוב?

 למה אני פותח את הנושא הזה?

לפני זה אקדים ואומר שאנחנו מכירים מקרוב את הסוגיה,אבא שלי וחמותי,אמה של זוגתי, חלו ומתו מסרטן,כל אחד לסוגו ושנינו התמודדנו מי יותר ומי פחות עם העובדה שמישהו קרוב אלינו חלה,לווינו אותם במחלתם עד הסוף הרע לצערנו.

אז למה אני מעלה את זה עכשיו אתם ודאי שואלים,כי מישהי במעגל המשפחתי הקרוב אלינו חלתה בסרטן ולנו לזוגתי ולי היה ברור מאליו שצריך לתמוך ולעודד ולהגיע לביקורים בצורה תכופה יותר ועוד כהנה וכהנה

כולנו שומעים על חולים שמספרים על חברים שנעלמו,שהפסיקו להיות פתאום בקשר ועל אחרים שתומכים,שסועדים שנמצאים שם בשביל החולה . לי זה נראה מוזר ולא טבעי שמישהו שאני חבר שלו אפסיק להיות כזה בגלל שחלה ולי קשה לראות אותו בסבלו,אז אני מתגבר ואני בא ואני תומך ,עשיתי את זה עם אבא שלי,בדיעבד אני מרגיש שהייתי יכול לעשות יותר,עשיתי את זה עם חברי הטוב אריק ואני לא מחפש תשבחות או טפיחות על השכם,היה לי ברור שאדם צריך לעשות גם דברים שהם לא בדיוק משובבי נפש אבל זה מה יש.

קוראים לזה בהרבה שמות, אבל אני הכי מתחבר  לתחושה שאני חבר וחברות היא ערך בשבילי ומשפחה היא ערך חשוב יותר.

לתדהמתי לא כולם מרגישים ככה ואני מדבר על אנשים שנמצאים באותו מעגל קרבה שלנו.

אני לא שופט אף אחד,כלומר אני משתדל לא לעשות זאת אבל זה מאוד קשה לי ,אני מודה

לא נתפס אצלי שהמעגל הקרוב ירתע  מתמיכה קרובה  ולי (כשאני אומר לי אני מתכוון גם לזוגתי כמובן שהיא דומיננטית בסוגיה יותר ממני בגלל הנסיבות.) זה ברור מאליו שאנחנו תומכים ומדברים על הסרטן בצורה פתוחה וגלויה ולא משתמשים בשום מילה אחרת לתאר אותה

לא אומרים "המחלה",לא מכנים אותה בשום שם נסתר אלא במילה עצמה, בניגוד לאנשים אחרים שחס וחלילה מצידם לעלות על דל שפתם את המילה המפורשת.

חשוב לי לומר שאני לא מנסה להתיפייף בשום צורה או דרך,אני לא גיבור גדול  וגם אני לא אוהב לראות אנשים בסבלם, אבל כשמדובר באנשים שקרובים אליך,נראה לי שלו אני במקום מי שחולה ,לא הייתי רוצה שיתעלמו ממני,לא הייתי רוצה שיתרחקו כאילו סרטן זו מחלה מדבקת,הייתי רוצה שיתמכו בכל צורה ודרך שנראית למקורבי,הייתי רוצה שיתמכו בזוגתי ובילדיי ואת הדבר הזה אנחנו עושים וזה נראה לנו בסיסי וטבעי.

אני מנסה כאמור לא לשפוט אחרים,אני מנסה להבין שיש אנשים שיש להם קושי, אבל אני לא  מצליח (והאמת לא ממש מנסה) לא לשפוט אנשים שמעדיפים להעלם בעת הזאת.

ואני מזכיר,לא מדובר במכר או חבר רחוק שחולה,מדובר על מישהו במעגל המשפחתי  נקרא לזה .

מה דעתכם? איך אתם מתייחסים לסוגיה?

עריכה מאוחרת:

לא התייחסתי לתמיכה מבחינת ביקורים אצל החולה כי חשבתי שהדבר מובן מאליו,ברור שצריך לתאם את הביקורים ואת התמיכה עם החולה או בעיקר עם בני משפחתו,לא להעמיס ,לא להתפרץ לדלת הפתוחה,לדעת לתת ספייס ויחד עם זאת להבהיר הבהר היטב שאתה עומד לרשות המשפחה בכל זמן שיבקשו.

אני סיימתי תיהיו טובים