כבר כתבתי כאן די והותר על מלחמת יום הכיפורים. הפוסט הזה לא ייעסוק בסוגיה הזאת ,אלה בשוליה,

בזכרון,או בזכרון שנעלם מהימים של המלחמה ההיא ובנסיונות לאחות את הקרעים.

כמה זמן עבר כבר? 43 שנה !! ובמילים ארבעים ושלוש שנים ואני עדיין עוסק בה. ליתר דיוק כמובן , אני עוסק בזכרונות שנעלמו.

אני זוכר את שלושת הימים הראשונים של הלחימה וגם הם לא מסודרים כרונולוגית ולעומת זאת אני זוכר את שלושת השבועות ויותר שקדמו למלחמה.

כל הנסיונות שלי להגיע למידע כאזרח שאין לו "קשרים" בצבא,לא צלחו.

הגדוד בו הייתי,גדוד התותחנים 403 פורק.לא קיים גדוד כזה יותר,הטכנולוגיה והקידמה השליכו את הטנק בו נלחמתי לפח ההיסטוריה ובצדק אני מניח,חיל התותחנים הפך ליחידה בתוך מז"י ,מפקדת חיילות השדה' ובאינטרנט אין כמעט כלום על פועלנו כיחידה לוחמת וממה שיש,אין אפשרות ללמוד הרבה. באין אינפורמציה ואין איך למצוא את האנשים ששרתו איתי בגדוד בעת ההיא ,עזבתי את הנושא. 

מעת לעת אני מתעורר ,פתחתי דף פייסבוק שקרא לאנשים שהיו איתי בגדוד במלחמה להצטרף לדף,ביקשתי מחבריהפייסבוק שלי שישתפו את הפוסט כדי שיתגלגל כמי ששולח את לחמו על פני המים,אני בוש ונכלם שמ 179 חברים שיש לי בדף הפייסבוק(אוקיי מודה,אני ממש לא אושיית פייסבוק)הגיעו לדף 4 חברים שהיו איתי בגדוד והם לא יכלו להביא איתם נדוניה,כלומר עוד מישהו אחד לפחות שהם מכירים והיה איתנו בגדוד.

האכזבה הייתה גדולה,לא נרשמה פריצת דרך ודף הפייסבוק נותר כאנדרטה שוממה.

יש לי חבר גרעין שהיה איתי בתותחנים רק שהוא היה בסוללה אחרת ואף פעם בכל השנים האלה לא שוחחנו משום מה שיחה רצינית לברר מה כל אחד מאיתנו  זוכר ואז בארוע שגרתי של הגרעין תפסתי אותו לשיחה ומסתבר שכמוני הוא לא זוכר כלום! כלומר זוכר יומיים שלשה ראשונים ואחכ כמוני זוכר אנקדוטות,כמו שבאיזשהו שלב בגלל החשש לקומנדו מצרי שיפשוט עלינו מהארמיה השלישית שצרנו עליה בגזרה הדרומית,(בסיני ,מדבר סיני)לקחנו עוקב מים ,קרבנו אותו לקווי המצרים,השארנו כמה כיכרות לחם עליו כדי שאם המצרים ינסו לפשוט עלינו הם ימצאו את המים והלחם ויניחו לנו ואנחנו נוכל לישון בשקט. סיפור אמיתי אגב ועוד כהנה וכהנה שכבר כתבתי  ולא אחזור עליהם.גם הסתבר לי שחברי הטוב סובל כמוני מבעיית שמיעה וגם הוא זקוק למכשירי שמיעה רק שהנסיון שלו עם מכשירי השמיעה לא צלח והוא לטענתו לא יכול להתרגל למכשירים וחבל.

לקצר סיפור שנינו היינו אובדי עצות וקצרה ידינו מלהגיע לאנשים נוספים.

צריך להדגיש שהבעיה העיקרית היא שאני זוכר שמות של אנשים,רק שאת רב מי שאני זוכר קראנו בשם המשפחה ואללי אין לי שם פרטי ואיך אפשר לחפש  בגוגל או בפייסבוק אדם רק בשם משפחתו? 

עכשיו אנחנו מגיעים לתפנית בסיפור הארוך הזה,תחילתה בעובדה שאני אוהד של הפועל קטמון ירושלים ונמצא בקבוצת הוואטס אפ של אוהדי הקבוצה. בקבוצה גיליתי מישהו שהיום הוא כתב כלכלי בכיר באחד מהעיתונים הגדולים ובעבר למדנו יחד בתיכון.

טוב המילים"למדנו" ו"תיכון"הן מילים מופרזות  למה שעשינו בעליל,ב1970 נפתח בירושלים התיכון האקסטרני הראשון ללימודי בוקר. עד אז כל הלימודים האקסטרנים נלמדו בערב ויצא שכל מי שנפלט מתיכון עיוני רגיל ורצה להמשיך ללמוד או לפחות להיות שייך למסגרת כלשהיא בשעות הבוקר מצא מפלט בבית הספר הזה . שוב זה לא היה בית ספר אלא 2,3 חדרים שהושכרו ליזם הזריז שענה על על הדרישה ללימודי בוקר ופתח כמה כיתות בבית הנוער העברי בירושלים שבמקורו היה (ואולי עדיין,אין לי מושג) מרכז קהילתי ששימש את כל השכונות בסמוך אליו. אותו כתב כלכלי בכיר גם למד שם ובו נתקלתי שהתחלתי ללכת למשחקי קבוצתי האהובה ומסתבר שהוא בין מייסדי העמותה. שלוש שנים של הליכה משותפת למשחקים,שנתיים באותה קבוצת וואטס אפ ורק לפני כמה חודשים התוודענו לעברנו המשותף בבית הספר המוזר הזה ואז הוא גם סיפר שהיה שליש גדוד 403 במלחמת יום כיפור.

אגב גם אז כשהוא סיפר לי שהיה שליש הגדוד לא ירד לי האסימון ולא קלטתי שאולי יש לו מידע שיעזור לי,עד כדי כך .

ואז לפני כמה ימים חלה עוד תפנית,הוא פשפש בצקלונו מהעבר ומסתבר שבמסגרת תפקידו כשליש וכשרונו בכתיבה הוא ערך את עיתון של הגדוד,עלון להרמת המורל שרובו ככולו נכתב מן הסתם על ידו ובנוסף הוא איתר כמה כשרונות מהחיילים שיכתבו משהו לעיתון הזה והוא שלח לי צילום של מכתב שאני כתבתי לחברה בזמן המלחמה או אחריה. לא צריך לומר שלא זכרתי את המכתב הזה ולא את מסירתו לתפוצה בעיתון ולא זכרתי שהיה קיים עיתון כזה,אבל מסתבר שכל זה קרה וסביר בהחלט שתרמתי תרומה צנועה לעלון הזה כי כתבתי המון בעת ההיא,למעשה באין אמצעי קשר אחרים נשאר רק לכתוב יומן ומכתבים. לבושתי המכתב נמחק לי בטעות מהזכרון של הטלפון הנייד ואני קצת מתבייש לבקש מהכתב הבכיר שישלח לי אותו שוב:-)

יומיים שלושה אחרי התגלית הזאת הוא מודיע לי בחגיגיות שהסתבר לו שיש בוואטס אפ קבוצה שנקראת גדוד 403 והוא מצרף אותי אליה. תשמעו חברים יקרים,אני לא יכול לתאר לכם את ההתרגשות הגדולה שאחזה בי כשנכנסתי בשערי הקבוצה,מייד גרמתי לצרוף 2 חברי הגרעין שלי שהיו איתי ביחידה וחשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה ועכשיו רק צריך להתחיל לשאוב מידע.

יוצא פוסט ארוך מאוד ואני מתלבט אם להמשיך או להפסיק כאן אבל אני לא בן אדם  שמשאיר אנשים עם חצי תאוותם בידם ולכן אמשיך.

מהר מאוד במבול הזכרונות שנדחס לתוך הקבוצה שכנראה נפתחה יום או יומיים לפני וגדלה במהירות מסחררת ואספה אנשים מכל העולם תוך כמה שעות וכולם שולחים תמונות על גבי תמונות ומעלים זכרונות עד שנאלצתי להשתיק את הקבוצה בגלל הטרטורים באוזן ,הסתבר לנו שאלה לא אנשים מהמחזור שלנו,אלא אנשים שהתגייסו בשנים 1968,69 שרתו ביחידה במהלך מלחמת ההתשה בתעלה והשתחררו לפני מלחמת יום כיפור.היה ברור שאין מה להשאר בקבוצה הזאת,אנחנו לא מכירים את האנשים,לא את ההווי ואפילו הטנקים לא היו דומים ולכן אחרי יומיים בצער ובכאב לב נאלצנו לעזוב.

אבל,הקמנו קבוצה אחרת,הבחור שהיום הוא הכתב הבכיר והיה שליש אמר שבצקלונו ,אותו צקלון שבו הוא מצא את העלון אותו הוא ערך יש לו שמות וטלפונים של אנשים מהגדוד והוא כשיתפנה יפשפש יחפש וישלח לי כדי לסגור מעגל. ואני אעשה את מלאכת החיפוש,אני מומחה בלמצוא אנשים מהעבר,עשיתי זאת כבר בארועים שהפקתי

אז הקמנו קבוצת וואטס אפ חדשה בה חברים בנתיים 5 אנשים. אם השליש יעמוד בדיבורו אני אעשה הכל כדי למצוא את האנשים ובסופו של דבר לעשות מפגש של גדוד התותחנים הסדיר של ילדים בני 19,20,21 שהתחילו את מלחמת יום הכיפורים בטסה בגזרה המרכזית וסיימו אותה מול הארמיה השלישית הנצורה בגזרה הדרומית ובאמצע חור שחור של אין זכרון.

רק ביומיים האלה בקבוצת הוואטס אפ הבוגרת מאיתנו הבנתי שגם חברי מהגרעין מ' רוצה מאוד לחבר את קטעי הזכרונות ושנינו אחוזי התרגשות נצטרך להמתין בסבלנות ולהתפלל שדרך קבוצת הוואטס אפ שלנו נוכל  למצוא את האנשים שהיו איתנו.

אני סיימתי,תיהיו טובים