שבוע לא קל עבר על כוחותינו ואני לא מדבר על הסתלקותו מאיתנו של שמעון פרס

אין לי כל כך מה להוסיף על המלל האינסופי שהתקשורת מביאה בקשר לאיש ואני מצטער על לכתו מאיתנו

ואני בטוח שגדולים וטובים ממני יסכמו היטב את חייו ופועלו,באופן אישי אני נמנע מלצפות באקטואליה ובדיווחים השוטפים,זה די מתיש.

הייתי לי כוונה לנסוע מחר למשחק של קטמון בירושלים נגד הפועל רמת גן אבל לא אעשה זאת

חבל לי לבזבז את האנרגיה בלמצוא דרכים חלופיות לירושלים ולהיות תקוע בפקקים גם בהם

אוותר על התענוג ואצפה במשחק בטלויזיה

זה באשר לעניין הזה

בלילה שבין יום ראשון לשני התעורר חבר גרעין שלי משנתו,נכנס למכוניתו,השאיר את הטלפון הנייד שלו ואת מסמכיו בביתו ובלי לומר לאשתו ולבנותיו לאן מועדות פניו נסע לחוף הים,השאיר את מכוניתו בחניה ונכנס לים כדי לא לצאת ממנו.

לא היינו קרובים,הוא לא היה בחבורה הקרובה בה אני חבר,בלי סיבה מיוחדת,הזמן עושה מן הסתם את שלו אחרי כל כך הרבה שנים,אבל לא צריך להיות חבר קרוב בשביל להזדעזע עמוקות ממה שעשה.

כולנו באותו גיל,לכולנו בעיות בריאות כאלה ואחרות שקשורות מן הסתם לגילנו,כולנו מטפלים בבעיותנו ברמות כאלה ואחרות וממשיכים בחיינו.

הבחירה להפסיק לחיות היא בחירה נוראית לדעתי

אני מבין בהגיון שאם הרופא אומר לאדם שמחלתו תחמיר אם לא יקח תרופות וחברנו סרב לקחת תרופות משום מה,גורם לתופעות נלוות כמו דיכאון למשל

ולא הייתי קרוב אליו מספיק כדי לדעת שהוא חולה או למה הוא מסרב לקחת תרופות וממשיך למשל לעשן למרות שהיה ברור לו שזה לא מטיב איתו.

אבל בואו נדבר רגע על העניין העקרוני

מה מביא אדם מהיישוב, נשוי באושר עם ילדים ונכדים ותוכניות עתידיות,לעשות דבר כזה? איך מאבד אדם באחת את הרצון לחיות ובעיקר כמה אומץ צריך כדי להחליט להתאבד ולעשות את זה ?

אני מודה שאין לי תשובות.

ב3 ימים האחרונים כמו  בסוג של מצוקה כל האנשים שלא היו בקבוצת הוואטס אפ של הגרעין ולא ממש הקפידו לשמור על קשר,התקבצו ובאו לתוך הקבוצה,כאילו רוצים להיות ביחד אפילו וירטואלית.

אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה,

לזכרו אני רוצה להקדיש לו את שירו של אריק איינשטיין-אמא אדמה

מילים יעקב רוטבליט

לחן מיקי גבריאלוב

אני עדיין לא מברך בשנה טובה :-)

אני סיימתי,תיהיו טובים