לומר את האמת כבר היה לי פוסט כתוב בטיוטה,היה צריך רק לסגור אותו יפה וללחוץ שלח,אבל בקריאה שניה הוא לא הרגיש לי נכון והשארתי אותו בטיוטות.

רק שהבעיה הייתה למצוא זמן לכתוב חדש,

בפייסבוק זה נורא פשוט,אתה כותב שניים שלושה משפטים או יותר שרצית לומר ושולח,

בבלוג אני מרגיש אחרת,אני כותב מהבטן ואני אוהב לשבת בריכוז ולכתוב,אבל זוגתי הייתה חולה ועשיתי יותר דברים בבית,עכשיו היא בסדר ועדיין מרגיש לי שיש דברים לעשות ואני לא מצליח לשבת לכתוב.

גם לקרוא אגב אני לא מוצא זמן,ילדיי הטובים קנו לי 2 ספרים ליום ההולדת ובהסכמתם החלפתי את שניהם לספר החדש של ניסים קלדרון  "ארול",הביוגרפיה של מאיר אריאל והשני ,פשוטעור' של יגאל סרנה שאת כתיבתו בעיתון ובפייסבוק אני מאוד אוהב.

הילדה קנתה לי סריג יפיפה הבעיה שהוא במידה xl ואני רזיתי 13 קג'בשנתיים האחרונות ואני גאה ללבוש מידה m ולכן החלפתי אותו למידה הנכונה.

סוף השבוע בכלל הולך להיות לחוץ מאוד,מחר אנחנו ,החבורה מגרעין הנחל נפגשת בערב במסעדה בבנימינה,ביום שישי אני נוסע בצהריים למשחק של קטמון בירושלים,חוזר דרך שדה התעופה שולף את בתי מהעבודה ובערב נוסעים לאחותי לחגוג לי יום הולדת ביחד עם המשפחה של אחי.

הערב אגב מתחילה סדרה על מורים של אורנה בן דור בערוץ 10 שאחד המורים שמשתתף בסדרה הוא אחי הצעיר נ.,מי שכבר ראה את פרק הבכורה בהקרנה חגיגית סיפר לי שזו סדרה מצויינת,אני אקליט אותה ואראה את הפרק הראשון מחר.

הסיבה בכלל שרציתי לכתוב פוסט זה בכלל בגלל הפרק הקודם של מסטר שף שדיבר על זכרון של אוכל מהילדות. כל אחד מספר איך גדל על ברכי סבתו שעשתה פלאים במטבח והוציאה תחת ידה אוכל מנחם,טעים,מדהים  או כל סופרלטיב אחר ואם הוא לא גדל על ברכי סבתא ,הוא חזר הבייתה מבית הספר ואמא עמדה במטבח והכינה ארוחת צהריים חמה שהשכיחה את כל הצרות שעבר באותו יום בבית הספר.

ובשבילי הפרק הזה הזכיר דברים אחרים לגמרי,אמא שלי לא הייתה בשלנית וארוחת צהריים טעימה לא חיכתה לי שחזרתי מבית הספר,הייתי ילד מפתח אני לא זוכר מה אכלתי בצהריים,אמא עבדה ולמדה ויכול להיות שהיה אוכל אבל הוא לא משהו שאני מתגעגע אליו

מלבד דייסת הסולת כמובן שאבא שלא בישל בכלל היה עושה לנו בשבת בבוקר וזה היה טקס,אבא היה מאפשר לאמא לישון (עד שהתחיל החידון המוזיקלי של שבת בבוקר ברדיו)  מתקין את הדייסה,מפזר סוכר מלמעלה ודואג להוציא את הקרום בעת שהחלב רתח ומגיש לנו לשולחן,

אם יש לי זכרון יקר ומתוק של אוכל זה המאכל היחיד שאני זוכר,אכלנו את הדייסה חמה ואני יכול לזכור עד עכשיו איך החום של הדייסה היה מתפשט לי בכל הגוף.

אין לי זכרון של אוכל מבית הסבים והסבתות שלי ,סבתא טובה מתל אביב לא ידעה לבשל,היא הייתה הרבה דברים,הקדישה את חייה לקריירה הרפואית שלה,הייתה חלוצה והצילה חלוצים אחרים ממחלות עם שמות משונים(קדחת שחור השתן למשל) אבל לבשל לא למדה והייתה לה מבשלת אבל זאת הייתה פולניה שהכינה אוכל בהתאם לתרבותה .גם הסבתא השניה זו הירושלמית לא הייתה בשלנית ואם הייתה אני לא זוכר  את טעמיה.

כך שהפרק הזה של מאסטר שף היה לי פרק עם זכרונות חמצמצים. 

את כישורי האוכל שלי רכשתי לבדי וכשנישאתי הם השתפרו ללא היכר ועל זה בין השאר אני מודה לזוגתי האהובה.

הכותרת הארוכה  למעלה היא חלק מהשיר הנפלא של שלום חנוך "לילה" שכתב את המילים,הלחיי את הלחן ומבצע את השיר בכשרונו הרב

אני סיימתי,תיהיו טובים