בלילה שבין שבת ליום ראשון בני החייל(שאתמול השתחרר) איבד את הפלאפון שלו ואת הארנק כשהשאיר את שני הפריטים על גג האוטו ונסע. כששם לב שהפריטים אינם, חזר למקום ולא מצא אותם,ביום ראשון כשהיינו בהיפר זוגתי חיפשה את נרתיק כרטיסי  האשראי  ושאר התעודות כדי לשלם והוא לא נמצא,לדעתה הוא איפה שהוא בבית. ליתר בטחון חזרנו לכל המקומות שהיינו בהם ב3 ימים האחרונים,קופת חולים,קסטרו ועוד וזה לא נמצא,מיום ראשון בבוקר אנחנו עסוקים בשחזור כל הכרטיסים החשובים שבשבת הקרובה בערב הבן החייל (שהשתחרר אתמול..נצטרך למצוא לו זהות חדשה כאן..) טס לאמסטרדם

על כל זה זוגתי והאחים שלה מתעסקים גם באבא שלהם,איש בן 78 שבריאותו הפיזית והנפשית מידרדרת במהירות וזה בעיקר לוקח המון אנרגיות ,זמן ,העדרויות מהעבודה ועוד .אני לא יכול להרחיב בעניין מהטעמים המובנים אבל אני רק יכול לומר שהעסק לא קל ולא פשוט ומהיר להבין את התהליכים שצריך לעבור,מה שכן הם הבינו  שהם לא יכולים לעזור יותר מעבר למה שהם עושים ותאמינו לי שהם עושים והתחילה מעורבות של הרשויות המטפלות.

משהתחילה המעורבות הזאת אנחנו מקווים שינתן מענה מהיר להקלת מצוקת כולנו כי למשל ביום חמישי שעבר היה  אחד הימים הכי קשים לכולנו.

אני מעורב תומך,מחפש ומוצא רופאים ,מברר ענינים בירוקרטים ומנסה להוריד מזוגתי חלק מהמטלות וכמובן מתעסק עם כל עבודות הבית כדי להוריד מהעומס.

זה מבזק  קצר על מה שקורה.

אני סיימתי,תיהיו טובים