אלגוריה חברים,בסך הכל אלגוריה, שאותה אסביר בסוף. או שלא:-)

האמת שאין לי מה לכתוב כל כך,

אחד ליד השני יושבים הספרים:פשוטעור של יגאל סרנה ,החצוף הארץ ישראלי של איתמר בן אב"י, וארול הביוגרפיה של מאיר אריאל של ניסים קלדרון ואני לא מוצא זמן לקרוא אותם וזו בעיני שערוריה!!

אני יודע שאני צריך להגיף את הטלויזיה ואת הפייסבוק הזה ולעזוב חדשות על צוללות וחמקנים שמגיעים מאוחר ופשוט לקרוא ואני לא עושה את זה .

מהספריה החלטתי להדיר את עצמי בעיקר כי מה יש לי לקחת ספרים אם אני לא קורא את מה שמונח לפני ובזה אני עומד יפה,מצד שני חזרה לי חדוות הבישול  ואני מתכנן לעשות ביום שישי את המנה של שירה בצלאל מחצי הגמר של מאסטר שף,קציצות מבשר אנטריקוט וכנראה 2 צלעות טלה שאותם אטחן ואוסיף להם שלל עישבי תיבול בתוך מטבוחה חריפה בגרסה שלי,אנחנו מזמינים לארוחת השבת את משפחת אחיה הצעיר של זוגתי וצריך להפציץ:-)

אולי גם אשפר את האשפלאו שלי משישי שעבר ובמקום לעשות כמו שעשיתי ,אטגן את תפוחי האדמה מייד אחרי הבצל ואוסיף את חתיכות העוף לטיגון שיקבלו צבע ואז את האורז והגזר המרוסק.

בגזרת האבא של זוגתי המצב השתפר כשהבנו שיש גבול ליכולות העזרה שלנו ועלינו מדרגה בערוב הרשויות .אז כבר סיפרתי שהעובדת הסוציאלית של העיר בה הוא מתגורר ראתה אותו,ראיינה אותו ושלחה אותנו לאיבחון פסיכוגריאטרי,כל התורים לאיבחון כזה דרך קופת חולים רחוקים,בגוש דן המיידי הם במרץ אפריל במקרה הטוב ובפריפריה הקרובה ( אשדוד,יבנה רחובות וכו),אין תורים קרובים,הפתרון כמובן מצוי באיבחון פרטי וכך עשינו,האבחנה שנעשתה ביום ראשון האחרון מצביאה על מחלה שנמצאת בתחילתה ולמעשה אין לה טיפול חוץ מלעקב תהליכים,אבל עם האיבחון בידינו אפשר להתחיל לקבל סיוע פעיל,

מדהים אגב שמרגע התחלת התהליך המוסדי כלומר על ידי פעילות דרך הרשויות האיש נרגע לגמרי,כאילו הבין שהוא בתהליך טוב ואנחנו באמת דואגים לו וזה מאוד עוזר.

טוב,עכשיו נלך לכותרת,היא לא מקורית שלי ,היא של אשה שכותבת בפייסבוק שאני חבר שלה,אשה בת 60 חדה,חכמה,מלאת תובנות ולא רוצה לכתוב בלוג למרות שלו הייתה כותבת הייתה הופכת ללהיט ללא ספק,אבל היא טוב לה בדף שלה בפייסבוק וקהל קוראיה רק הולך וגדל.

לאשה קוראים כרמלה שלומי כהן (בחיפוש בעברית)תל אביבית,ההורים מסלוניקי וסיפוריה על הוריה ילדיה ונכדיה הם עולם מלא ושלם,עולם של געגוע,אני ממליץ בכל פה למי שפעיל בפייסבוק לעקוב אחריה.

במילים ,כשאמות תעשני אותי' היא התייחסה בפוסט שכתבה על פעילות משחקית שעשתה עם נכדתה בת ה5 לערך, עשתה צמיד וחרזה חרוזים ולרגע הרגישה כאילו היא נמצאת בוודסטוק ומכאן ההמשפט המבריק הזה,אני מניח שסבתות שקוראות כאן  יתחברו למשפט בהקשר ליחסים עם הנכדים והנכדות,אני התחברתי לוודסטוק ולזכרונות מהסרט והסביבה:-)

לסיום,באותו פוסט, הנכד מבקש מבן זוגה של כרמלה שימצא לו ביוטיוב את השיר שהם למדו באותו יום בגן ומסתבר שזהו שירו של נתן יונתן שיר שלא הכרתי בביצוע שלא הכרתי של שלמה ארצי ואמיר דדון,גבעה אחת שמו.

אז קודם המילים של השיר ובכל פעם שאני מעלה מילים של משורר מהעבר אני מוסיף שכבר לא כותבים ככה ואני מפציר בכם לקרוא בסבלנות את המילים היפיפיות והכל כך נוגעות האלה

היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה

היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד במרחבים.

עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות וגעגוע

הן רועדות בערפל עם רוח זע בעשבים.

בבות-עיניך עצומות,

תקשיב עמוק אל תוך חייך,

על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל.

יחף תפסע, ומהורהר

על הדשאים ומעליך

ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה.

ברזל ישן, גשמים וטל החלידו להב-מחרשת.

כל הכלה והכומש שב להיות פשוט עפר.

פתאום תחוש איך יד-הזמן על עפעפיך מגששת

ומניחה שנים כבדות עלי כתפך העייפה.

תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק מחסד-נעוריך,

אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות -

אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש, אם אחריך

עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים וזיכרונות.

אני חושב שמה שתפס אותי בשיר ומן הסתם גם את כרמלה שההביאה אותו זו החמלה כלפי עצמנו והתחושה שמותר ורצוי לשים לב לפרטים הקטנים ובסוף בסוף לכל אחד מאיתנו יש את הגבעה הזאת שטופת פרחים וזכרונות שאפשר להתפרקד בה ולא לעשות דבר

תעשנו אותי כשאמות אם בא לכם.

והנה הביצוע לשיר הזה, מפתיע ביופיו בביצוע שלמה ארצי ואמיר דדון

יצא ארוך הפוסט.

הלכה לעולמה היום אהובה עוזרי היקרה,יוצרת מוזיקה מהמעלה הראשונה .אללה ירחמה,פוסט לזכרה יכתב

אני סיימתי,תיהיו טובים