קיבלנו הזמנה רישמית לליל הסדר. זה חמוד ויוצא דופן ולא נעשה עד עכשיו.

בהזמנה כותבים המארחים:אחותי ת. וגיסי מי ומי יהיו בליל הסדר ומה עיסוקם והם מבקשים מכל אחד שיכין הערה או" דבר תורה" על ההגדה לפסח או על תחושותיו בקשר למה שאומרת ההגדה.

זה מוצא חן בעיני.

כמו כן יש הבטחה בהזמנה לאכול תוך שעה מהתחלת הסדר,אולי בגלל שליל הסדר יתחיל בסביבות 20:30 אחרי שגיסי חוזר מבית הכנסת וההמלצה לאכול  משהו בבית כדי לא להגיע לשולחן ערוך גוועים מרעב. מובטח אגב גפילטא עבודת יד של אחותי וזה משהו שלא חוויתי כבר כמה שנים ונאלצתי להסתפק בגפילטא קנוי.

כל הילדים יהיו איתנו בליל הסדר לשמחתי,בעוד 8 ימים ניפרד זמנית מיובל שלנו שטס לטיול באפריקה וקצת קשה לנו עם זה אבל אנחנו מבינים שזה מה שבחר.

אני עדיין לא יודע  מה אומר מחר,אם בכלל. בכל ליל סדר אני חש מורת רוח גדולה מ2 דברים עיקריים שקשורים ביציאת מצריים.

העניין הראשון הוא גדולתו לכאורה של האל,כלומר אלוהים חייב להרגשתי כל הזמן להוכיח שהוא הכי גדול,שהוא כל יכול כמובן ואין בלתו ואני הקטן לא חושב שהיה צריך הוכחות כל כך רבות לגדולתו זו,ודאי אפשר היה להתייחס בהרבה פחות אגרסיביות למצרים ואם אתה רוצה להיות אגרסיבי למרות הכל לך רק על ראשו של פרעה,מה יעזור להשחית 10 מכות על המצרי הפשוט מהרחוב?

לא הוא המחליט על עתיד המדינה,ספק אם התקיים שם איזשהו הליך דמוקרטי כזה או אחר ואם מן הסתם לא התקיים ופרעה הוא שליט יחיד אז תתכבד ולך לו על הראש. ואם כבר 10 מכות אדון אלוהים נכבד,בשביל מה המכה האחרונה?

לא הספיק דם כינים שחין צפרדעים ערוב חושך וכו'?

מה רצית להוכיח בהרג ילדים? אה? כבר הוכחת שאתה הגדול מכולם.

ונניח רק נניח שהמצרים התייחסו לבני ישראל איום ונורא .

.את ההגדה לפי ההמדרש כתבו שנים אחכ אותם אלה שמכונים חז"ל,עם כל הכבוד להם הם לא היו שם וודאי אף אחד מבני ישראל שיצאו ממצרים לא נותר לספר וגם אם הסיפור עבר מאב לבן עד שהגיע אליהם כבר עוות ונוספו לו תילי תילים של פרשנויות כאלה ואחרות

אז כל אחד מאלה שכתבו את ההגדה היה בעל אינטרס,האחד לפאר את האל והשני להוציא את המצרים רע כדי להצדיק את המכות שחטפו.

אני סקפטי לגמרי באשר לצורך להכות עד כדי כך במצרים ואכזריותו של האל באמת עולה על כל דמיון בעיני ואני לא אוהב את זה.

שנים שאני יושב בלילות סדר וההגדה לא מענינת אותי כקליפת השום,בעיני ההתכנסות המשפחתית חשובה יותר מכל תג ותג בהגדה הדי הזויה הזאת ,מין סיפור דמיוני שלא בטוח שארע כפי שמסופר ומלעיטים אותנו בו כל השנים.

בלי קשר להגדה ולפסח ראיתי היום את הסרט הראשון על חנוך לוין שנעשה בערוץ 1,דווקא שם.

החלק הראשון מספר על חנוך לוין הצעיר,בחור די מוזר לכל הדעות,מקורי מאוד במחשבתו,אמיץ באופן בלתי רגיל בלהוציא לפועל את מחשבותיו ועל היצירה המוקדמת שלו ממש אחרי מלחמת ששת הימים שהעם באופוריה מטורפת של "שחרור השטחים הכבושים",הצבא ומפקדיו נערצים על ידי כל ואוי לו למי שיוצא מהקונצנזוס. הייתי נער בן 15 במלחמת ששת היום,רחוק מפוליטיקה ולא הבנתי את מה שהבנתי 6 שנים אחכ במלחמת יום כיפור,ללוין נחשפתי כשעלתה ההצגה מלכת האמבטיה המפורסמת ב1970  וגם אז רק שמעתי על  ההצגה ולא מעבר.

הייתי עסוק כמו כל נער בן גילי(18) במחשבה על הצבא המתקרב ובעניני דיומא רגילים,רק שנים אחכ נחשפתי לטקסטים ולמראה שניסה לוין להציב בפני הציבור הישראלי. ממליץ על הסדרה בכל פה. מדהים אגב איזה מרחק עברנו לרעה מאז ועד היום.

אז מחר נעשה וי על ליל סדר נוסף ,

תסלחו לי לרגע אם אזכיר שוב את אימי המנוחה שמותה ככל שקשה לומר,בדיעבד היה סוג של יציאת מצרים הפרטית שלי,אבל זה במאמר מוסגר והייתי כמובן מוותר על זה,בכל ליל סדר אני נזכר ולו לרגע קט שאימי נפטרה שבועיים ומשהו לפני ליל הסדר של 1969.

מדהים  ככל שזה נשמע אבל שבועיים וחצי אחרי מותה של אמא קיימנו כמו בכל שנה ליל סדר כהלכתו,כמו דברים רבים שקשורים לתאריך לכתה אני לא זוכר פרטים מדוייקים אבל אני יכול לתאר לעצמי באיזה כאב היו שרויים אבא שלי וסבא וסבתא שלי הוריה שהיו צריכים "להחזיק מעמד" כי "החיים נמשכים" ולחגוג את ליל הסדר.

אני מבין היום את הנסיון לשמור על שלמות המשפחה ושפיותה גם  בזמן כזה אבל אני חושב על כאב הלב של של סבא וסבתא ודאי אבא וזה צורב לי בלב גם 48 שנים אחכ.

אולי בגלל זה אהבתי את הספר "סתיו 1969 היה גשום "למרות שאמא מתה באביב.

חג שמח חברים יקרים

אני סיימתי,תיהיו טובים