קראתי את המאמר. ותיכף אביא אותו לכאן,אני מסכים לגמרי עם רוח הדברים גם אם הייתי משתמש במילים פחות בוטות ועושה פחות הכללות,כך למשל אני לא חושב שכל מי שהוא דתי לאומי הוא כמו שכתב קליין במאמרו אבל אני בטוח שרב הציבור המתנחלי ודאי הפוליטיקאים שלו הגרעין הקשה של המתנחלים ותומכיהם בגדה המערבית הם כאלה. אז ממה יש כל כך להזדעזע?

הרי חלקנו חושב שהדברים האלה נכונים ,קליין הציב מולנו מראה כדי שנוכל להתעמת בלי להתחמק ממה שקורה בארץ הזאת ועדיין יש מי שמצקצק בלשונו או עוצם עיניים בשם ה"פוליטיקלי קורקט" המזוייף הזה או בשם "אהבת אחים" קולקטיבית שמי שזז ממנה הוא 'שמאלן שונא ישראל' ירחם השם, זה שביבי מסית ומדיח השכם והערב זה בסדר,מותר לו הוא רוה"מ ,זה שסרת (השגיאה בכוונה! ) התרבות רגב חושבת שהשמש זורחת לה מהתחת ואין בלתה לזה התרגלנו.

מי שמשתמש בו לרוב בפוליטיקלי קורקט הזה הם פוליטיקאים קטנים או כאלה שמסרבים לראות לאן המדינה הזאת הולכת. הפוסט לא מיועד לתומכי ימין,אלה שבויים בידי הדיבורים היפים של ביבי ומרעיו,חושבים שכחלון הוא שר אוצר נפלא בשעה שהוא מחרב בשקט את החקלאות העברית,מפקיר את שדות הגז ואת אוצרות המדינה האחרים בידי טייקונים שלא איכפת להם אלא מלבד עצמם. 

אז יוסף קליין כתב לנו את האמת בפנים,אני כאמור הייתי מנסח כמה משפטים קצת אחרת,אחרים מסיר אבל בגדול?כל מילה!

הנה המאמר:

אליטה חסודה שלנו

הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר לנטרל, אותם לא. מה הם רוצים? להשתלט על המדינה ולנקות אותה מערבים. אם תשאלו הם יכחישו. הם יודעים שעוד מוקדם מדי להיות גלוי כל כך. אל תאמינו להכחשות שלהם. הלאומיות הדתית שלהם היא לאומנות קיצונית עטופה ביראת שמים חסודה. היא כבר מחלחלת למערכת החינוך, מתחזקת בצבא ומשפיעה על בית המשפט העליון. הם כבר בדרך אלינו, עוד רגע והם פורצים את הדלת.
הם קוראים לעצמם: "ציונות דתית", נוטפי שמן זך, סוכר ודבש. זה השכפ"ץ שלהם. בחסותו הם עושים את המעשים המגונים שלהם כשעיניהם מתגלגלות השמימה. הם ממוקדים, רק השתלטות וסילוק מעניינים אותם. תגידו להם "פערים חברתיים" והם יפהקו, דברו אתם על מצוקת דיור והם יגחכו. מצוקת דיור? לא אצלם. הם לא יקראו לחסרי דיור לגור בבתים היפים שבנו בחצי חינם. הם לא רוצים אותם שם, הם האליטה ואליטה לא רוצה שכנים כאלה לידה. האליטה השתנתה אבל לא השיטה: אשכנזים למעלה מזרחים למטה. הם לא יתערבבו עם מזרחים. לא בטוח שאשתו של סמוטריץ' תסכים ללדת לידם.
קל לקנות את הקולות שלהם. תנו להם הפקעות וקבלתם אותם, תנו להם תקציבים וקניתם אותם, תנו להם טרנספר והם שלכם לנצח. הם נאמנים למי שנותן. הם יתמכו בחוקי תקשורת דרקוניים, במאגרי גז חזיריים, בבית משפט עליון מעוקר. הם מרקידים את ראש ממשלה על האצבע הקטנה ואת השרים כבובות על חוט.
עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסכות. הם כבר לא זקוקים להן. הם בטוחים בעצמם, אבל עדיין נזהרים, פעם לא אמרו כלום. היום הם אומרים בקול "סיפוח" אבל בשקט כבר חושבים "טרנספר". מחר כבר יגידו בקול "טרנספר" אבל גם לא יפסלו "רצח", תשאלו את "המחתרת היהודית" ואת שלושת הסטודנטים מחברון שהיא העיפה לשמים.
כשמגרשים אותה מקרקע גנובה הם נזכרים ב"דמוקרטיה" ונתלים ב"זכויות אדם". בדרך כלל הם משתינים עליהם בקשת. (פעם בחשאי, היום מהמקפצה). גם היום הם אומרים "דמוקרטיה" וקורצים, כשנפלט להם: "זכויות אדם" הם נבוכים. השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עקרון. את הדמוקרטיה והזכויות האדם הם העבירו גיור כהלכה. אמור מעתה: דמוקרטיה רק לעם היהודי וזכויות רק לאדם היהודי.
עכשיו, כשהם כבר לא זקוקים לנו, נפטרנו, תודה לאל, מ"אהבת ישראל" המזויפת ו"ההתנחלות בלבבות" המדומה שלהם. טונות של אהבה מזויפת ולבביות מדומה ניגרו על ראשנו בגשם של סירופ מתוק מדי. עכשיו, כשהם ממש בפתח הבית, הם כבר לא מעמידים פנים. מבחינתם אנחנו מיותרים. אנחנו זה "פלורליזם" "ליברליזם" ו"פתיחות" שאותם הם פולטים בגועל כמי שיורקים ענב מקולקל. כך מדברים אלי סדן ויגאל וולנשטיין. הם המופת ליהירות מתנשאת, צדקנית, זחוחה ובורה. מדובר בסיקריים שמוכנים להקריב אותי כי כך ציווה עליהם אלוהים בחלום.
עם אסקימואי מאלסקה יש לי במשותף יותר מהריקלינים, הסגלים וכל מה שהם מייצגים. מה לי ולסמורטיץ? מה לי ולישראל הראל? מה לי ולזה שמבקש להשיג חירות לעצמו על ידי חשבון חירותו של אחר?. מה לי ולזה שאומר: זה בסדר, הם בסוף יתרגלו. הוא לא התכוון אלינו אבל מי שיתרגלו הם אנחנו. הרי אנחנו אלופי העולם בהתרגלות. לשלילת חירותו של הפלסטינים כבר התרגלנו. אז למה שלא נתרגל לשלילת חירותנו שלנו. צריך לעשות ל"חירות" מה שעשו ל"שלום". אמרו מעתה לא "מעבדות לחירות" אלא "מחירות לאדנות"
האם יש טעם לדיאלוג? לא. כבר מאוחר מדי. זה היה אפשרי לו הלאומיות שלהם הייתה נפרדת מהיהדות שלהם. עכשיו זה בלתי אפשרי. הם שלובים, מפותלים, מותכים אצלם זה לתוך זה. לאומיות היא אוניברסלית. יהדות היא אתנית, עם הלאומיות שלהם עוד אפשר להתווכח, ליהדות, מבחינתם, עכשיו יש רק גרסה אחת: שלהם. היהדות שלהם מבטלת את כל האחרות, גם את שלי. מה עשוי לחבר בינינו? רק הטילים. יחד, מאוחדים, נרוץ כולנו אל המקלטים קודם ואל טקסי יום הזיכרון אחר כך.