מכירים את זה שאתם עושים החלטות שהיעד עדיין רחוק וככל שתאריך היעד מתקרב ,ההחלטה משתנת?

אני לא רוצה להשמע מנג'ס מידי ולחזור על עצמי שוב ושוב  אבל זה חזק ממני ושנית זה הבלוג שלי בסופו של דבר ועם מי אחלק את התחושות שלי אם לא כאן?

(ברור שאני מחלק את הגעגוע וההתרגשות עם זוגתי הטובה ,אבל כשיש בלוג זה מקום נוסף ולא פחות חשוב שאפשר לפרוק)

אז עד היום חשבתי שמספיק שזוגתי תיסע לשדה התעופה ביום חמישי בבוקר כדי לקחת את הבן שחוזר מערבות אפריקה ואני אמשיך לעבוד וכשאגיע הבייתה בצהריים,אפגוש אותו

אבל כבר עכשיו ברור לי שאין מצב שלא אהיה בנתב"ג,ההתרגשות שאני מרגיש עכשיו ,ערב לפני שהוא עוזב את נימיביה הולכת וגואה וברור לי שהמקום שאני צריך להיות זה שדה התעופה כשהמטוס נוחת כי הגעגוע גדול.

אז מחר ב8 בבוקר מתחיל המסע הבייתה בשדה התעופה בווינדהוק נמיביה ואחרי 3 וחצי חודשים ו25 שעות בדרך הוא יגיע.

אעדכן.