אנחנו מבשלים כל יום שישי ל3 ימים קדימה וביום שני או שלישי משלימים חוסרים.

מתחילת נישואינו לא הסכמתי להיות עבד של המטבח אני קורא לזה.

בבית הורי בילדותי ונעוריי לא עשו עניין מאוכל,אמא שלי לא ידעה לבשל מעבר לדברים בסיסיים ואני זוכר שכשנחה עליה הרוח הייתה עושה ניסיונות בישול  מספרי בישול של התקופה טרום רות סירקיס.

סבתא שלי שגם היא לא בישלה אבל לה הייתה מבשלת,והיא הייתה משנעת לנו פעם בשבוע או שבועיים אוכל ממה שהגב לנדאו כך קראו למבשלת הייתה עושה.

לא הייתה יצירתיות מיוחדת באוכל של גב לנדאו שהייתה עולה חדשה( בשנות ה60) מפולניה,אבל היא הייתה הבשלנית היחידה בסביבתנו.

אני גם לא זוכר שבשכונות שבהן גרנו (קודם בטלביה ואחכ בבית הכרם) השכנים שלנו התעסקו באוכל יותר מאיתנו,לא היה עניין כזה ואין לי זכרון שאני אוכל כילד מאוכל ששכנים עשו וזה היה טעים ויוצא דופן. אני מציין את זה בעיקר כי כשמסתכלים בנוסטלגיה אחורה ונזכרים בשכונת ילדותינו רבים מספרים שבתי השכנים היו פתוחים ואפשר היה להכנס בלי לעשות עניין וזה נכון אבל אני לא זוכר שמישהי מהשכנות הכינה אוכל שליקקנו את האצבעות אחרי שאכלנו,כנראה שסיפורים מהסוג הזה היו בשכונות אחרות לצערי:-)

זה הרקע הקולינרי בו גדלתי.

אבא שלי היה תורם את חלקו בעשיית אוכל בשבתות כשהיה מכין לנו דייסת סולת ומאוד אהבנו לאכול אותה ,חמה ומתוקה.

כשהכרתי את זוגתי אחד הדברים ששמתי אליהם לב שאמא שלה הייתה עסוקה רב הזמן במטבח.

אצלם כל יום נעשה אוכל טרי,זאת ועוד,כל אחד מהאחים שהיה גר בבית היה מקבל מה שהוא אוהב. כלומר האמא בישלה לכל אחד מהאחים בנפרד את האוכל המועדף עליו.

הכנת האוכל היה עניין קבוע ומסודר,אני לא זוכר כרגע ,אבל היה אוכל שבושל לפי ימי השבוע.

למשל בשבת הייתה ארוחת בוקר עירקית שזה אומר ארוחה חלבית עם ביצים קשות,בורקס,באבינג'אן,שזה אומר חצילים מבושלים אם אני זוכר נכון ופיתות. 

בצהריים אכלו חמין וביום ראשון את שאריות החמין. ביום חמישי היו קציצות של יום חמישי שהן קציצות ירק וביום שישי בצהריים כולם אכלו קובה כתומהובערב ארוחה בשרית.

עד היום אני זוכר את העליה לרגל של כל האחים לבית של האמא ,כדי לקחת מהסיר הגדול שהתבשל במטבח מנה קובה דלעת בעיקר.

אחכ שרב האחים התחתנו ועזבו ,הם הגיעו במיוחד בימי שישי ,חלקם אכלו  במקום וחלקם קיבלו קובה דלעת בקופסאות פלסטיק שכמובן הוחזרו נקיות לפעם הבאה.

אחרי שהאמא נפטרה ודודה ש. באה לגור בבית המנהג נמשך וזוגתי הייתה מקבלת  כמעט כל שבוע קופסת פלסטיק עם קובה כתומה.

כאמור כשנישאנו לא הסכמתי שניהיה עבדים למטבח או של הבית בכלל.

וזה אומר שמנקים פעם בשבוע את הבית אבל לא יוצאים מדעתנו כמו שהיה אצל אמא שלה ולא משתגעים לפני חגים גדולים.

ואותו דבר בעניני הבישול.

אבל עכשיו דברים השתנו.

עד עכשיו כאמור בישלנו במשפחה הפרטית שלנו ביום שישי ושוב ביום שני ואחכ השלמות.

אבל צריך לומר שהבן הצעיר אכל ארוחת צהריים בבית הספר,הילדה הגדולה מקבלת אוכל במקום עבודתה והאמצעי היה בצבא ואחכ בטיול אחרי צבא והוא פחות הורגש מהבחינה הזאת.

ועכשיו כאמור יש שינוי.

הבן האמצעי שיהיה בריא אוכל כמו סוס ומה שאנחנו מבשלים בשישי יכול גם להגמר ביום ראשון ואז ביום שני שוב צריך לבשל ופתאום הבנו שצריך לבשל כמעט כל יום.

להבהיר מראש,זה לא קיטור. אני לא מתלונן ,אני שמח שיש לו מודעות לאוכל בריא 

ואני מקבל באהבה את הצרכים הקולינרים שלו ואם זה ישפיע גם על האחים שלו זה יהיה נהדר. מאיתנו זה מצריך שינוי.

והשינוי בא לידי ביטוי בעובדה שפעם בשבוע  אנחנו הולכים להיפר ולא מסתפקים בקניה במכולת ,קונים יותר ירקות ופירות (הילד לא אוכל בשר ,כלומר הוא אוכל אבל הוא לא קרניבור)

הוא מכין לבד את ארוחותיו (אין אצלנו ארוחות משותפות במשך השבוע כי לכולם לוחות זמנים שונים)הוא עדיין לא מבשל ולכן אנחנו מבשלים את הדברים העיקריים(ספגטי על צורותיו,אורז,פירה,בשר למיניו)

יום אחד הוא הסביר לי שנחוץ לו פחמימות  ואני צחקתי אבל הוא היה ממש רציני בעניין.

בקיצור מה שאני רוצה לומר שזה חדש לי העניין הזה,שנינו מבשלים אגב.

עשינו גם מנהג לדווח בקבוצת הוואטס אפ המשפחתית מה בישלנו כדי שהם ידעו ומה נבשל בהמשך השבוע לפי הפרודוקטים הקיימים ואנחנו מבקשים שאם אחד מהמאכלים נגמר לציין על פתק מיוחד שתלוי על המקרר שנדע.

הילד לא מבשל כאמור אבל הוא משתתף בנקיון המטבח וזה משהו שהאחים שלו לא עשו לצערנו.

איך זה היה אצלכם?

בלי קשר:

אושרה לי חופשה של שבוע החל מ 3 לספטמבר ואנחנו ניסע לנופש בבית מלון בצפון ל 5 ימים,זו המתנה שלי ליום ההולדת של זוגתי.

מיקום הנופש עוד לא סגור סופית אבל מדובר על נופש מטעם העבודה שמסובסד על ידי הארגון והתשלום בהתאם,כשאקבל את האישור הסופי גם אומר לאן אנחנו נוסעים.

אני סיימתי,תיהיו טובים